פרשת ויגש - שינוי גישה 

מדהים עד כמה ניתן למצוא קשר בין פרשת השבוע לבין הפרשיה שמעסיקה את כל המדינה בנושא הדרת נשים . ננסה להסתכל בגישות השונות שגורמות להתנהגויות שונות ויכולות לגרום למלחמת אחים.

בפרשתנו פרשת ויגש ניגש יהודה לאחר ניסיון כושל של ראובן ,מדבר אל ליבו של יוסף ומנסה לשכנע אותו לשחרר את בנימין:

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה"

ההתדיינות ביניהם הייתה התדיינות בין שני מלכים בעלי גישות מנוגדות, כאשר יתר השבטים מתבוננים מן הצד.

יוסף מסמל את הצדיק הפרטי הנסתר אשר שומר על ייחודיותו אף בין הגויים, ולעומת זאת יהודה מסמל את הצדיק הכללי אשר מקדש שם שמים בגלוי למרות ש"קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" (יומא, כב)

גישתו הראשונה של יהודה הייתה שכלל בני ישראל צריכים להיענש בעוון היחיד משום שישראל "ערבים זה בזה...שהיה בידם למחות ולא מיחו" (סנהדרין, כז.) על מכירת יוסף.

זה בערך כמו להגיד שכל החרדים צריכים לשלם על מעשיהם של קבוצה קנאית שעושה מעשים נבזים ושפלים.

אולם גישתו העקבית של יוסף הייתה שיש להעניש את החוטא בלבד ע"פ מדת הדין, כפי שנאמר: "איש בחטאו יומתו" (דברים, כ"ד, ט"ז), לפיכך הסתפק יוסף בהענשת בנימין בלבד ע"י הפיכתו לעבדו.

כדאי לאמץ אולי גישה זו שיש להעניש את החוטא או מפר החוק בלבד ולא להכפיש ציבור שלם.

כשראה יהודה כי יוסף מחפש לעשות דין צדק נגש ליוסף והציע לו הצעה מתוקנת לפיה ע"מ שלא לפגוע ביעקב אביו, רק יהודה יהיה לעבדו כעונש על גניבת הגביע ויתר אחיו ישוחררו, משום שיהודה היה הערב של בנימין.

בתחילה הציע יהודה שכל האחים יהיו לעבדים בגין גניבת הגביע משום שהבין בדעתו כי ה' מענישם במידה כנגד מידה על מכירת יוסף אחיהם לעבד.

אולם כאשר יוסף רצה שרק בנימין יהיה לעבד ושחרר לחופשי את כל יתר האחים מן העונש, הבין יהודה כי אין זה עונש משמים בגין מכירת יוסף משום שבנימין לא היה שותף למכירתו, לפיכך נגש יהודה להיאבק למען בנימין כשהבין שאין זו גזירת שמים ולכן ניתן לבטלה, ואף ניתן להתעלות ממנה ולכפר על חטא מכירת יוסף. על כן הציע יהודה את עצמו לעבד בתמורה לשחרורו של בנימין.

כאשר רואים עוולה , או שמנסים להכפיש אדם או ציבור שלם אונחנו יודעים שזה לא נכון, צריכה להיות בינינו ערבות הדדית להכיר בטעות ולהילחם על חפותם.

בעת שראה יוסף כי יהודה חזר בתשובה גמורה עד שהוא מציע את עצמו לעבד בתמורה לאחיו, ואין הוא מתנהג כפי שהתנהג עמו לפני כ"ב שנה בעת שגרם למכירתו ולא ריחם עליו, לפיכך "ולא יכל עוד יוסף להתאפק" (בראשית, מ"ה, א')

יוסף עכב את התגלותו המפורשת לאחיו ע"מ לאפשר להם להכיר את פנימיותו וצדיקותו בכוחות עצמם, משום שרק התפייסות מתוך שכנוע פנימי עשויה הייתה לחולל אצלם גם את השינוי בתפיסתם אותו.

רק לאחר שהאחים הכירו את פנימיותו וצדיקותו של יוסף, התפייסו האחים עמו מתוך שיכנוע פנימי עמוק וחזרה בתשובה גמורה.

דיבורו ועלילותיו לא נועדו לנקום באחיו על מכירתו, אלא ע"מ לגרום להם להכיר בחטאם בכדי שיחזרו בתשובה גמורה ויתעלו בכך למעלה רמה יותר מצדיק גמור.

נמצאנו למדים מכאן מוסר השכל חשוב כי השינוי בגישתו של יהודה לפתרון המחלוקת הביאה בכנפיה גם את השינוי בגישתו של יוסף, ומתוך כך החלה התפייסות והשלמה פנימית וחיצונית בין כל בני יעקב.

אני מאחל לכולנו שנוכל ללמוד מיהודה להכיר בטעויות שאנחנו עושים , לעשות משפט צדק לכל אותם חריגים שמכפישים ציבור שלם ועושים חילול השם, להוקיע את כל אותם שמפרים את חוקי המדינה ונלחמים נגדה.

בזכות שינוי הגישה שלנו ממקום של שנאת חינם (כאשר אנחנו לא מכירים את העובדות) ונהנים לראות כיצד שופכים דם כאילו הייתה זו איזו תוכנית ריאלטי נעבור לאהבת חינם ונאמץ את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" ,נבדוק כל מקרה לגופו, ורק אז אולי נוכל לחיות בשלום ובכבוד הדדי גם עם אותם אנשים שלא חושבים ומתנהגים כמונו (כל זמן שאותם אנשים לא פוגעים במדינה ואזרחיה ותורמים את חלקם למדינה בדרך הייחודית שלהם).

שיהיה לכולנו חודש טוב עם ערבות הדדית ורצון גדול לתרום לחברה.