האם יכול להיות שחלינו במחלה נפשית, פסיכולוגית, מדבקת ושתסמינים היסטריים מלבים אותה? לא מכבר פורסמה כאן כתבת ענק על השיתוק שאחז בעשייה השיווקית בישראל בעקבות המחאה. מרבית המרואיינים סרבו להזדהות בשמם והיו בה המון מקורות עלומים. מהחלק של העיתונות בליבוי הפחד התעלמה הכתבה וגם מההשערה שמדובר במיתון או במחלה נפשית ולא במחאה. אבל המסקנה הייתה ברורה: המחאה שיתקה את העשייה התקשורתית והכסף עובר בחלקו לפעילויות מתחת לקו ובחלקו לחסכון בהוצאות. לעשות בלי להראות. העיקר שלא יחפשו או יתפסו אותנו עושים שטויות.

מאז המחאה אוחזת ללא ספק היסטריה וחרדה בקרב מקבלי ההחלטות. אל אלו תוסיפו את המצב הכלכלי הלא ברור, המקבל דחיפה מכתבות ענק בעיתונים הכלכליים על מיתון ארוך, נפילת אירופה, מלחמה עם איראן ונפילת הטייקונים והנה כל הסיבות שבעולם לשבת על הגדר ולחכות לראות מה יקרה. הרי על מה שלא נעשה, לא נקבל לעולם עונש והשפלה בפומבי היא דבר נורא.

"חרדה חברתית היא אחת מהפרעות החרדה אשר בבסיסה עומד הפחד מפני השפלה או מבוכה פומביים, ומפני הערכה שלילית ע"י אחרים", כך כתוב בהגדרת הערך באחד הפורטלים הפסיכולוגיים. "פחד זה מביא להימנעות מסיטואציות הנתפסות כבעלות פוטנציאל למבוכה עצמית...כאשר לא ניתן להימנע מסיטואציות אלו, מלווה ההשתתפות בהן באי נעימות ומצוקה משמעותית העשויה להתבטא אף בתסמינים פיסיים (בדומה להתקף פאניקה) כהסמקה, גמגום, הזעה יתרה, צמרמורת, בחילות, סחרחורת, מתח שרירי, תחושת חנק, קוצר נשימה, גלי חום וקור. חשוב לציין כי הגורם מעורר החרדה אינו הפעולה לכשעצמה...אלא ביצועה בפני אנשים אחרים...במרבית המקרים החששות מפני מבוכה או תפקוד לקוי מוגזמים, אך לעיתים עשויה הנבואה להגשים את עצמה, ועוצמת החרדה מביאה לתפקוד לקוי ולהביא לפגיעה בתפקוד החברתי, המקצועי והלימודי" (מתוך "בטיפולנט", הפורטל הפסיכולוגי מקבוצת אינפומד).

אבל השיתוק הוא לא רק בעשייה. גם המהירות בה חברות עוצרות קמפיינים, מתנצלות ומשנות כיוון בתוך שבוע אחד, הפכה להיות מבהילה. החשש מפני הצרכן לא גרם לחברות לשנות את דרכם באמת. הוא גרם להם להפוך כל שלושים מתלוננים לישיבת הנהלה ולדיון דחוף שבסופו, מחליטה ההנהלה, לשנות כיוון ולעצור את המהלך.

לא ניתן יהיה להמשיך כך. לא בגלל המדיה המתרוקנת והערוצים שפושטים את הרגל אלא בגלל שלא ניתן לנהל כך חברות, אסטרטגיה ודרך. בעם היהודי , אמרו כבר לפניי, לכל שני אנשים יש שלוש דעות והיכולת לנהל מהלכים שיהיו מקובלים על כולם היא בלתי אפשרית מסיבות של גזע, דת ומין.

המוזר הוא, שבמקום לנהל מהלך אמיתי, הבוחן מה ניתן לעשות ומה לא, מה אכן הוגן ברוח התקופה ומה חורג ממנה, כולם יושבים על הגדר ומחכים לנס. שהמציאות תעלם או שמשהו אחר יעסיק את הצרכן והוא יחזור למצבו הקודם, האפאטי והרדום.

לא, זה לא יקרה. אבל 2012 היא שנה של הזדמנויות נפלאות למי שיהיה מוכן לא לפחד כלל וללכת קדימה עם האמת שלו עד הסוף. אין צרכן אחד ואין דעת הרוב ואין אפילו מעמד בינוני אחד. היכולת שלנו לנהל מהלכים גדולים שידברו לכולם תמה ולא בגלל המחאה. היא תמה כי המודל של אוכלוסייה אחת שחושבת אחד ועושה אחד - נגמר. וזהו לא שינוי רגעי, זה מצב צבירה חדש של האישיות הצרכנית.

אז כן, ואני אשמח מאוד, אפשר להמשיך להפנות כסף לעשייה מתחת לקו וקידום מכירות ופעולות שימור שקטות. אבל אפשר גם ללכת קדימה. אם נשכיל להבין שמדובר במצב קיומי וקבוע ולא בהפרעה. ואז החרדה לא תעזור. צריך פשוט לצאת מהביצה ולהתחיל ללכת בגאון, בדרך החדשה.