1. הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות שלנו, שאבדה לנו השליטה על חיינו.
2. הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר את שפיות דעתנו.
3. החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו.

לפני כחצי שנה סיימתי את הטיפול ברטורנו ומאז אני עובדת בחנות בגדים. יותר נכון עבדתי שם עד ש...
יום אחד לפני מספר שבועות ישבתי משועממת מול דלפק השירות בחנות. עוד יום עבודה שגרתי. העבודה התחילה לשעמם אותי, ולמען האמת לאחרונה מידי פעם עלו בי ,הרהורי עזיבה. היום הלקוחות החליטו כנראה לשגע אותי במיוחד. לכל אחת היו דרישות שונות ומשונות, ואני הרגשתי ש...שזהו!!! אני לא ממשיכה לעבוד במקום הזה אפילו רגע אחד נוסף. אני קמה והולכת. חברתי תמשיך לקבל את הלקוחות לבדה עד סוף היום...חשבתי לעצמי. בעבר למדתי כבר שהחלטות גורליות מעין אלו לא מחליטים לבד. לא עושים שום צעד מעין זה בלי לשתף מישהו שהוא כוח גדול יותר ממך. הרמתי טלפון לספונסרית שלי ואמרתי לה חד וחלק שאני מתפטרת. שפכתי את כל התסכולים שהיו לי בשבועות האחרונים, וחיכיתי בקוצר רוח למוצא פיה. היא הקשיבה לי בדומיה, ולאחר עשר שניות שנראו בעיני ארוכות כנצח אמרה לי: "את לא עושה שום דבר שתתחרטי עליו אחר כך. קשה לך אז תרפי ותמסרי לאלוקים" לפני שהספקתי לענות לה צעקה לי לתוך הפומית "אוהבים!!!" וניתקה.
נותרתי פעורת פה וראש מבולבל לחלוטין. אוהבים! אוהבים!...כל תקופת ההחלמה שלי ברטורנו עברה לי כמו סרט בראש. נזכרתי כמה פעמים ביום הייתי שומעת את הביטוי המיוחד הזה "אוהבים" – מין קוד שרק מטופלי ובוגרי רטורנו מבינים. מילה שטומנת בחובה המון המון אהבה חיבוק והכלה. נזכרתי בימים הראשונים ששהיתי במקום, איך הגעתי מרוסקת ולאט לאט למדתי להרפות, לבקש עזרה מכח גדול ממני ולמסור לאלוקים. למדתי שיש מושג של "אוהבים" גם בלי אינטרסים. חזרתי לעבודתי והנה נכנסת לקוחה לבושה בקפידה שמדדה בגד אחר בגד, ושאלה המון שאלות. סבלנותי החלה לפקוע, אבל אז החליטה למזלי לסיים את הקניה. לאחר שערכתי לה את החשבון היא שלמה הודתה לי ונפרדה ממני לשלום. אין לי מושג למה, אבל במקום לענות לה כבן אדם נורמטיבי, אמרתי לה "אוהבים!". היא הסתובבה, תקעה בי מבט ולהפתעתי חייכה אלי ובצליל מבודח ואפילו אוהב השיבה גם היא "אוהבים"... "מאיפה האוהבים הזה?" – שאלה. בטבעיות הכי גדולה עניתי לה "מרטורנו. זו קהילה טיפולית, ואני מכורה נקיה" אוהבים – היא אמרה שוב ונתנה לי כרטיס ביקור. "אם תצטרכי משהו תתקשרי" הוסיפה ואמרה, ויצאה מהחנות.

בערב לקחתי את כרטיס הביקור וחשבתי לעצמי – מה יש לי להפסיד. אתקשר אליה .

על המתנות שבדרך -מה שקיבלתי משיחת הטלפון קראו כאן