הכי ברור זה החושך. לפחות לעומת האור.

כי כשחושך אז לא רואים, אז לא צריך להתלבט מה רואים,

לא צריך לבחור על מה להביט, ולא צריכים לחשוב אם מביטים עלי.

וכשאור - אז יש צבע, ויש גם צל, וישנה בהירות.

האור חושף.

אני אוהבת דמדומים, שעות בין ערביים, שעות רגע לפני זריחה.

זה הרגע הנדיר שמתערבבים להם צורות וצבעים

ואין קווי מתאר חדים ואין בהירות מוחלטת

ויש מן דואט כזה: רגע היה חושך ובהמשך יהיה אור

אבל ברגע הזה הם התערבבו האחד בשני,

ויש משניהם, בתנועה.