תקשורת "הדרה"

אלו נושאים עמדו החודש במרכז 
סדר היום ומה ארע השבוע?

במהלך כל השבוע חגגה התקשורת את ״חג ההדרה״. מדובר בפסטיבל שטרם היה כמותו, מאז ״פסטיבל רבין״, שהיה לאחר אותו רצח נורא. הכל נדחק השבוע לקרן זוית וכולם התגייסו למטרה אחת: להסית נגד הציבור החרדי בכללותו. פה ושם, אמנם נתנו לאנשים חרדים להתבטא בתקשורת, אך האוירה היתה של ״עליהום כללי״.

״עוד רגע ותגידו שאנו מדליקים נרות חנוכה מדם ילדים מבית שמש״, אמר אחד הדוברים, בראיון תקשורתי, והימם לרגע את המראיין, שהבין כי האשמותיו אכן מזכירות את רצף עלילות הדם נגד היהודים בעבר הרחוק. הפעם לבשה עלילת הדם, נוסח חדש ומודרני, כשעל המלאכה מנצחים כלי התקשורת.

העיסוק בנושא ה״הדרה״ המלאכותי, דחק הכל הצידה. מעניין היה לראות כיצד הענינים המרכזיים שדווחו בתקשורת במהלך החודש האחרון התחלפו במהירות, בדיוק כפי שיקרה ל״הדרה״ בשבוע הבא.

זה החל בעיסוק מלא ומוחלט בכל כלי התקשורת במשבר החובות של ערוץ החדשות עשר. כולם כולם נזעקו לסייע לערוץ הזה, תוך שהם תוקפים את ראה״מ נתניהו, וטוענים כי בגלל התחקירים שפירסם נגדו הערוץ, מבקש נתניהו לסגור אותו ולא להגיע עימו להסדר חובות.

לאחר כמה ימים, נשכח העיסוק בערוץ הכושל כספית, והחל עיסוק חדש: פרעות נוער הגבעות. במשך כמה ימים נמשכה מקהלה ההסתה נגד הימין ללא אבחנה בין הקיצונים מימין לציבור הימני. יו״ר מועצת יש״ע דני דיין, מיהר לקרוא להרגעת הרוחות, וטען כי יהיה מי שינצל את האוירה הציבורית כדי לפנות מאחזים (כפי שאכן היה במקצת), או כדי לקבוע עובדות בשטח נגד הימין.

ואז הכל נגמר ונשכח, והחל מסע מתוזמן של קמפיין ״הדרת נשים״. מישהו הגה את השם הזה, והוא נתפס ונקלט, ומאז יום רדף יום, והקמפיין נמשך. באחת ממערכות העיתונים, נשמע העורך (סר וזועף), כשהוא גוער בכתבים שלו. ״אני הולך לסגור את העיתון וחסר לי עוד משהו על
הדרת נשים. תחפשו לי הדרה מהירה״. אגב מישהו בכלל זוכר את הבחירות בליכוד שאמורות
להיות בסוף החודש? מישהו זוכר את המלחמה שהכריז נתניהו במהגרי העבודה הסודנים? שני נושאים שצעדו החודש במרכז החדשות, וסוקרו בהבלטה רבה. והנה שקט מוחלט. כולם עוסקים בהידור רב ב״הדרה״, ואסור עכשיו להפריע עם כל מיני נושאים זניחים (שאך תמול שלשום
עמדו במרכז החדשות).

שיא ההסתה

התקשורת "ידעה" כמה מפגינים
יהיו בהפגנה שטרם היתה

ביום שלישי בבוקר הגיעה ההסתה לשיא שטרם היה כמותו. הכותרות היו אחידות כמעט בכל העיתונים הכלליים, עד שנדמה היה כי לילה קודם ישבו העורכים זה עם זה, וגמרו אומר לצאת בכותרות דומות להפליא. באופן מוזר ביותר, ובניגוד לכל כללי התקשורת, הוקדשו הכותרות הראשיות בכל העיתונים לאירוע אחד שטרם קרה. היתה זו ההפגנה שתוכננה לאותו ערב בבית־שמש.

התקשורת הפליגה בדמיונה וחזתה כמה מפגינים ישתתפו באותו ערב בהפגנה. ״אלפים יפגינו הערב בעיר נגד הקצנה דתית״, נכתב בכותרת העיתון ל״אנשים חושבים״.
״׳לא נשתוק ולא נחיה בפחד׳, יקראו היום אלפים.״ - כתב ״הנפוץ במדינה״ תוך שהוא מעודד את ההגעה להפגנה. ״אלפים יפגינו היום נגד אפליית נשים בבית שמש״, החרה כלי תקשורת נוסף, אחר תאומו הנפוץ. ״כוננות גבוהה במשטרה לקראת אירוע המחאה על הדרת נשים״, הוסיפו וכתבו העיתונים. ״שוטרים ובלשים בלבוש אזרחי ואנשי משמר־הגבול הוצבו בבית שמש לכל
מקרה של הפרת סדר אלימה״.

״מבחן בית שמש״ - הכריז עיתון נוסף המזוהה עם ראש הממשלה, תוך שהוא מציין בגג העמוד: אלפים צפוים להשתתף היום בהפגנת המחאה נגד הדרת נשים. כותרת העיתון נותרה סתומה, ולא הסבירה מי עומד למבחן ? הציבור הישראלי ? החרדים ? המשטרה ? (מה שבטוח: שראש הממשלה, אליבא דאותו עיתון, אינו עומד למבחן).
וכך ידעו עורכי התקשורת לנקוב במספר המשתתפים בהפגנה עוד לפני שהתכנסה, כפועל יוצא של הסיקור המגמתי לאורך השבוע כולו. למחרת כאשר התברר כי ההפגנה נכשלה ולא היו
המונים רבים כפי שייחלה התקשורת, ניסו העורכים למתן את הכישלון באמצעות ניפוח מספרים. הככר הקטנה בה נערכה ההפגנה, שלא יכולה להכיל אלא מאות בודדות של אנשים, הפכה ל״ככר רבין״.

המספרים נעו מ־2,000 מפגינים (מקור ראשון), 4000 (ישראל היום ומעריב), 5,000 (ידיעות) והגדיל לעשות ״הארץ שהכריז בכותרתו על עשרת אלפים איש שהפגינו בבית שמש וקראו ׳כאן זה לא טהראן׳״. לפי הכותרת המגמתית והמוגזמת, כאן זו בהחלט איראן. תעמולה נוסח
אחמדיניג׳אד.

ריקוד "יוונים"

"התחדשו המהומות", דיווח
הכתב לנוכח הריקודים בבי"ש

הכתב הראשון שעורר את המהומה בבית שמש, חיפש מעשה פרובוקטיבי, לאחר הסיקור שבוע קודם, סביב התושבת שעלתה לאוטובוס בקו מהדרין, והתעקשה לשבת במושבים הקדמיים שלו, אף שידעה כי הוא יוצא מהשכונות החרדיות באשדוד לכיוון ירושלים. הכתב התקנא בידיעה ובהד התקשורתי, ויצא לחפש משהו דומה. עד מהרה מצא את הסיפור הקיצוני בבית שמש ומכאן החלו המטעמים.

לפתע גילתה התקשורת שיש קוי מהדרין בכל הארץ. כך לדוגמא העיתון המקומי בחיפה, יצא בכותרת: ״הדרת נשים גם בחיפה״, תוך שהוא מספר על שלושה קוי מהדרין, שיוצאים מידי יום מהשכונות החרדיות בחיפה לכיוון ירושלים ולבני ברק. לפתע גילו את השעות הנפרדות בבריכות
השחייה, ו״החוצפה״ הגדולה ביותר, היתה כאשר ״הטכניון״ בחיפה, הקצה שעה נפרדת לגברים (בלילה) לצורך התעמלות וכושר. אוי לבושה. אבוי לכלימה. איש לא טרח לציין שקווי המהדרין אינם תופעה חדשה והם כבר פועלים שנים ארוכות, ואפילו השלט ש״הכעיס״ את התקשורת ליד בית הכנסת בבית שמש, כבר נמצא עשר שנים על מקומו. הכתבים חיפשו סיפורים בכל מחיר והתקנאו זה בזה. אם באחד הערוצים הצליחו להביא סיפור עם ״נפגעים״ ועם שבירת מצלמות, ראה זאת ערוץ החדשות האחר, וביקש גם הוא לספור פצועים, ואם אפשר לקבל קצת זריקת ביצים וחצץ, בשידור חי. כאשר פנה המגיש באולפן אל הכתב וביקש ממנו לספר מה קורה, הוא הציג קבוצת אנשים שבדיוק ערכה ריקוד (״יוונים״). ״עכשיו הם רוקדים, לפני רגע הם התפרעו״, הסביר הכתב בהתרגשות. ״האם היית בסכנת חיים״,
הקשה המגיש, ״תראה״ השיב הכתב מהשטח. ״לא ממש סכנת חיים, אבל ׳נאצי׳ הם קראו״.

וכך התנהלה לה השיחה ברוגע, עד שהכתב הבין מה בדיוק הוא נדרש לעשות. הוא ניגש לאחד האנשים במעגל בשידור חי והחל להקשות עליו בשאלות פרובוקטיביות.
האיש ענה מה שענה תוך שהוא מסכך על פניו עם מגבעת (מה שזיכה אותו בכותרת למחרת - ״נוער המגבעות״..) הצלמים של אותו ערוץ, נכנסו גם הם לתמונה, בלי לציין שהם צוותי תקשורת, והחלו להתווכח, והכתב מיהר להסביר ולדווח בהתרגשות: ״הנה שוב התחדשו המהומות בבית שמש״.

כך זה היה שוב ושוב. אם לרגע נרשם שקט, מיד הציגה התקשורת צילומים מקרוב של ביצים מרוסקות על המדרכה (הנפרדת?). ואם זו לא תקשורת מוטה, מהי תקשורת מגמתית?

ולמרות כל הדברים הללו, אין שורות אלו באות להצדיק מעשים קיצונים שמבאישים את ריחו של הציבור החרדי בכללותו. אולם מכאן ועד ההסתה שהתנהלה השבוע במלא עוזה, רחוקה הדרך. רחוקה מאד.

כותרת ראשית

צעד יוצא דופן: בתחילת השבוע
אי אפשר היה להתעלם מהעניין

הכותרות הראשיות ב״יתד נאמן״ כמו כל הכותרות כולן, משתדלות שלא להיסחף אחר סדר היום התקשורתי הכללי, אלא לדווח על האירועים החדשותיים כפי שהם.

בשבוע שעבר כאשר החל גל ההסתה, היו הדיווחים מינוריים, וסיפרו על מעשה הפרובוקציה של הנוסעת בקו אשדוד ירושלים. אט אט תפס העניין תאוצה, וביום ראשון בלילה, כבר אי אפשר היה להתעלם מהקמפיין המתוזמן וממסע ההסתה נגד הציבור החרדי בכללותו.

בצעד יוצא דופן הוחלט לציין את העניין בכותרת ראשית, תוך ציטוט דבריו של הרב משה גפני על הסיבות להסתה: קנאה בציבור החרדי ההולך וגדל, וניסיון פוליטי ותקשורתי לפגוע בנתניהו דרך הציבור החרדי. המסקנה של הרב גפני: יש לשקול בעתיד שותפות עם הימין, בפרט שנתניהו עצמו נגרר להגיב בצורה לא הולמת (ועל כך בהמשך).

כלי התקשורת הכלליים, העוקבים מידי יום בעניין רב אחר הכותרות הראשיות וסדר היום של ״יתד נאמן״ - העיתון החרדי המשפיע והנפוץ ביותר, מיהרו לצטט את העיתון וכותרתו ובחלקם אף הציגו את צילום הכותרת הראשון. לאחר מכן ציינו את המאמרים בעיתון שתקפו את נתניהו.

ללא תרבות שלטונית

כולם ציטטו את מאמר המערכת
והתלונות נגד נתניהו ואנשיו

״מתברר שוב כי נתניהו ויועציו לוקים בתרבות שלטון בוגדנית שנכונה לפגוע ללא ניד עפעף בשותפים קואליציוניים נאמנים״, נכתב במאמר המערכת, ולמחרת הכה הדים וצוטט בכל כלי התקשורת ובמסדרונות הכנסת .  ״במסגרת ניסיונותיהם הנואשים להתחנחן בפני קומץ עיתונאים ופוליטיקאים שמנסים להכתיב את סדר היום הציבורי, מוכנים ראש הממשלה וחבר מרעיו להפוך את הציבור החרדי לשק החבטות התורן, עליו ניתן להוציא את עודפי התסכול המצטברים״.

״פניהם של הפוליטיקאים משדרות ארשת זעזוע מעושה מפני ׳הכפייה הדתית׳ ו׳הדרת נשים׳. כך החל גל ההסתה לצבור תאוצה והגיע לממדים השמורים לעיתונות מגויסת במדינות מסוימות״.

התלונות הופנו כאמור נגד נתניהו וצמרת הליכוד. ״אתם, שחוויתם לא פעם השמצות זולות, שעברתם מסע דה־לגיטימציה ארוך ומתמשך והואשמתם בהאשמות חמורות עד כדי הסתה לרצח ושותפות במעשי בריונות של חמומי מוח, כיצד לא תבושו לשתף פעולה עם אותם גורמים  מבקשים להפילכם ולהעבירכם מהגה השלטון באמצעות מסע השיסוי החמור שמנהלים הם נגד הציבור
החרדי?״. למחרת כבר לא ניתן היה להתעלם מהתגובה הזו ומהצגת הדברים כהוויתם ב״יתד נאמן״ וכולם ישרו קו באותו אופן. נתניהו כבר אינו חסין. תגובתו הראתה על פחד (קבוע) מתגובות התקשורת, וזה בדיוק מה ששמע בפגישה שקיים עם יו״ר ועדת הכספים הרב גפני.

״חוסר הגיבוי של ראה״מ כלפי החרדים נוכח המתקפה הציבורית־תקשורתית בעניין ״הדרת הנשים״, עלול לעלות לו באובדן התמיכה המסורתית של המפלגות החרדיות בימין בבחירות הבאות״, התריע הרב גפני. ״הצטרפות חברי הממשלה וראשה ל״מסע ההסתה״ נגד החרדים היא
״נורה אדומה״ שמחייבת אותו להביא את המשך הברית עם הימין להכרעת הרבנים״.

ולמי שלא הבין הבהיר גפני בראיונות שהעניק לתקשורת: ״כולם יודעים שזה לא אנחנו שיורקים ברחוב, כמו שזה לא אנחנו שהולכים להתחבק עם אחמדיניג׳אד. אנחנו הולכים פוליטית תמיד עם הימין, כי שם נמצא הציבור המסורתי, ובסוף כשמסיתים נגדנו, הליכוד מצטרף למקהלה.
מי אם לא הם צריכים לדעת יותר טוב מכולם שמעלילים עלינו שקרים ?״.

מתוזמן להפליא

רצף המקרים האחרונים מוכיח עד
כמה מסע ההסתה תוכנן לפרטיו

״מסע הסתה מתוזמן״. זו היתה כאמור הכותרת, וכך ניתן לחוש גם עכשיו. אט אט החלו כמה עיתונאים להתפכח ולהבין כי הם מייצרים או שותפים למסע הזה. ההפגנה (הדלה) בבית שמש ביטאה את המגמה הזו. לפתע דיברו שם על ההתחרדות הכללית של העיר. לא ״סיקריקים״ ולא
קיצוניים, אלא דיבורים ומחאות נגד ״השתלטות חרדית״ ונגד הפיכת העיר בית שמש למעוז חרדי. עכשיו כבר הכל ברור.

״החרדים, וזה לא חדש, הם המגזר שעליו מותר להגיד הכל״, כתב אחד העיתונאים (ליבסקינד) באומץ. ״עיתונאי שהיה כותב על ערבים מה שכתב השבוע על חרדים, היה נחשד בחשד להסתה. עיתונאי שהיה כותב כך לפני 70 שנה היה מוגדר מיד כאנטישמי״. מי שבוחן את הדברים לעומקם, רואה שכל מה שקורה כאן לאחרונה הוא מתוזמן. היחיד שלא מבחין בכך הוא נתניהו עצמו, שנופל שוב לשוב לפח שטומנת לו התקשורת. בכל פעם מוצאים משהו חדש כדי לגרור אותו לתגובה,
וכדי לסדוק את שלטונו. אם אי אפשר להכותו בסקרים, מנסים לעשות זאת באמצעות פרשיות מתוזמנות. מדהים לראות כיצד נתניהו שמבין תקשורת, נופל ולא חש בכך.

הרצון של התקשורת יחד עם גורמים פוליטיים הוא ליצור מצב של תוהו ובוהו מוחלט. קודם כל לוקחים את הסיפור של החיילים שיצאו מהאולם בזמן שירת נשים בצבא, ומנסים לומר שהצבא עובר הקצנה דתית קיצונית. לאחר מכן לוקחים את האבן שהשליך קיצוני ימני בחטיבת
אפרים, ואומרים שהימין הקיצוני משתלט על המדינה.
לאחר מכן מגיע החוק של יריב לוין נגד לשון הרע תקשורתי, ואז אומרים כי השלטון מנסה להסות בכח את התקשורת. כל נושא מוקצן מיד והאצבע מופנית נגד נתניהו. כך קורה גם עם הסיפור הנוכחי. מעת לעת פורץ ביטוי חדש, ומסיטים (מסיתים) אותו לעבר ראש הממשלה. בקיץ זה
היה ״צדק חברתי״. כולם דיברו על זה והכותרות עסקו בכך כל היום. עכשיו זה הפך ל״הדרת נשים״. אין ספק שבקרוב יחשף מי הגה לראשונה את השם הזה, שעבר במהירות לכל כלי התקשורת והגיע גם לכנסת ולממשלה. הקופירייטר שהמציא זאת, לבטח יושב לו עכשיו
ונהנה מכל רגע. צמד המילים שזרק לאויר, הצליח לתפוס חזק. היחיד שכאמור אינו מבין את זה, הוא נתניהו. לאחר שניסו לפגוע בו (ולא הצליחו) באמצעות המחאה החברתית, ולאחר מכן באמצעות הימין הקיצוני, השתלטות על התקשורת ועוד, עברו ל״קלף המנצח״. התנגחות בחרדים.

הציבור החרדי הפך לשק החבטות של השמאל והתקשורת כלפי נתניהו. זו הדרך לתקוף אותו בימים אלו, בהם המצב הכלכלי סביר והמצב הביטחוני רגוע. ומה עושה נתניהו? הוא שוכח כיצד הנציגים החרדים והתקשורת החרדית הגנו עליו בכל המחאות הקודם נגדו, ומצטרף לאוירת העליהום. בעתיד יהיה חשוב לזכור הכל. גם את זה.