טנזניה נעלבה

מדוע כועסת המדינה האפריקאית 
הגדולה על שר הביטחון ברק?

לפני כמה שנים נשאל אחד הפוליטיקאים הבכירים בארץ, שאלה פוליטית שלא היתה לרוחו. בתגובה השיב בצורה מזלזלת: ״אני לא נהג מונית. את זה תשאלו אותם״.
התגובה של נהגי המוניות לא איחרה לבוא, והם תבעו את עלבונם. בתגובה נאלץ אז הפוליטיקאי להתנצל בפני מגזר נהגי המוניות, והסביר כי לא התכוון לפגוע בהם. גם שר הביטחון, אהוד ברק הסתבך השבוע באמירה דומה. היעד הפעם היתה מדינת טנזניה האפריקאית. היה זה כאשר שר הביטחון, התבקש להתייחס לדבריו של שר החוץ ליברמן, שהתרעם על הגינוי שהשמיעה אירופה
בעניין ״תג מחיר״.  ברק אמר כי אין לזלזל בגינוי החריף שפרסמו נציגות האיחוד האירופי במועצת הביטחון בעקבות אירועי ״תג מחיר״ של השבועות האחרונים, והסביר שצרפת, גרמניה ובריטניה ״הן לא טנזניה, מאוריטניה וטריפוליטניה״. בכך ביקש ברק למחות נגד המשבר שחולל ליברמן עם
אירופה, אך בדבריו הבעיר אש בשדה אחרת מול מדינה אפריקאית. ואכן קונסול הכבוד של טנזניה במדינת ישראל מחה רשמית על ההערה המזלזלת של שר הביטחון, ואמר כי ברק השווה את מדינתו למדינה שלא קיימת.

״בשם הרפובליקה של טנזניה אני מבקש להצר על דברים שנאמרו על ידי שר הביטחון, מר אהוד ברק״, כתב הקונסול, קסביאן נוריאל צ׳יריץ׳, בפנייה רשמית לשר החוץ אביגדור ליברמן. לדבריו, ברק ביקש להדר את חשיבות מדינות מרכזיות באירופה, באמצעות גימודה של טנזניה ואף להשוותה למדינה שלא קיימת.  השגריר הדגיש כי טנזניה היא המדינה הגדולה ביותר במזרח אפריקה, ומונה 46 מיליון תושבים. בין מדינת ישראל וטנזניה מתקיימים יחסים דיפלומטיים, ביטחוניים וכלכליים ענפים, שתחילתם עם קבלת עצמאותה של טנזניה בתחילת שנות ה60.

השגריר היה כה נזעם ושיגר את מכתבו גם למשרד ראה״מ ולמשרד הביטחון. ״בביקורי הבא בטנזניה, המתוכנן לאמצע ינואר 2012, הייתי שמח אם היה מתלווה אליי נציג רשמי של מדינת ישראל, שיחווה ויכיר מקרוב את נפלאות הארץ רחבת הידיים, את נופיה המרהיבים ואת
העם הטנזני שוחר השלום״.

האם ברק לא ידע איפוא שאין מדינה בשם טריפוליטניה? האם ידע שר הביטחון על יחסי ישראל־טנזניה? ומדוע היה לו לפגוע במדינה ידידותית למדינת ישראל?
והשאלה המרכזית: מי מחולל יותר מהומות מדיניות ודיפלומטיות? ברק או ליברמן?

המינוי והעיתוי

גורמי ביטחון: האם נכון היה למנות
את אלון לאלוף פיקוד מרכז?

יוצא סיירת מטכ״ל, קודם לתפקיד מרכזי בצבא. מדובר בתא״ל ניצן אלון שימונה לאלוף פיקוד המרכז ויקבל דרגת אלוף. המינוי עורר הרבה כעס בימין, אבל גם בצבא.
עד לאחרונה התלבטו שר הביטחון והרמטכ״ל, את מי למנות לתפקיד אלוף פיקוד מרכז, במקום האלוף אבי מזרחי המסיים את תפקידו בעוד כמה חודשים (לבקשתו).
שני המועמדים שהגיעו לקו הגמר היו: תא״ל נועם תיבון - מפקד בית הספר לפיקוד ומטה (פו״מ), שהיה לפני כן מפקד אוגדת יהודה ושומרון. השני היה תא״ל ניצן אלון, שהחליף את תיבון בפיקוד על אוגדת איו״ש וסיים לא מכבר את תפקידו.

לשני המועמדים לא היה יתרון זה על זה, בכל הנוגע לקיום הביטחון ביהודה ושומרון  להתמודדות עם הטרור הפלשתיני. לנועם תיבון היה בכל זאת יתרון קל, כיון שהיה גם מפקד חטיבה באזור חברון וגם מפקד אוגדת איו״ש. אולם הבחירה נפלה לבסוף על תא״ל ניצן אלון כיון שיש לו נסיון בשני תחומים: ההכנות שביצע להתמודדות מול גלי מפגינים פלשתינים, לפני הבקשה הפלשתינית להתקבל לאו״ם. הניסיון השני (והמכריע) הוא בהתמודדות שלו מול פעילי הימין הקיצוני.

בתפקידו הקודם כמפקד אוגדת איו״ש, היה תא״ל אלון יעד להטרדות מימין, בעיקר בכל הקשור לאישור ביקורים בקבר יוסף בשכם. מול ביתו נערכו הפגנות, גם בשל העמדות השמאלניות הפומביות שהפגינה רעייתו. המינוי נועד איפוא להעביר מסר לקיצוני הימין, שברק וגנץ לא נכנעים להם.

במקביל גם תא״ל נועם תיבון לא יוצא נפסד, ויועלה לדרגת אלוף, כאשר יתמנה בקרוב למפקד הגיס הצפוני. מדובר בגייס הנחשב כיום למפקדת הגוף המתמרן העיקרי והחשוב בצה״ל. במקרה של התלקחות בצפון, הוא זה שצריך למלא תפקיד חשוב ומרכזי נגד איום עשרות אלפי הרקטות והטילים שבידי סוריה והחיזבאללה. התפקיד הזה של תיבון, נחשב כמקפצה לתפקיד אלוף פיקוד הצפון הבא, ומשם להתמודד על הרמטכ״לות. בצבא לא משלימים עם המינוי של ניצן אלון, וטוענים
כי הוא לא פיקד על חטיבה סדירה, אוגדה מתמרנת בסדיר או במילואים, לא היה מג״ד ולא עשה שום תפקיד בפיקוד צפון - הזירה המשמעותית ביותר של מדינת ישראל.
בהקשר זה מזכירים את המינוי של תא״ל ארז צוקרמן, שהגיע משייטת 13 ומונה למפקד אוגדת המילואים המשוריינת במלחמת לבנון השנייה, מבלי שקודם לכן הזיז בחייו ולו טנק אחד. האוגדה נכשלה במשימותיה והאחריות היתה על ראשם של מי שמינו את צוקרמן לתפקיד.

לא מעט קצינים בכירים טוענים איפוא, כי גם מינוי ניצן אלון נחשב לטעות. לדבריהם, המשבר בין הצבא למתנחלים, לא יסייע לאלון בתפקידו ולכן היה צריך להמתין עוד כמה שבועות ולשקול את העניין מחדש. ״המינוי יגרום לחימום הגיזרה״, אומרים הקצינים.

הרמטכ״ל דחה את הביקורת ואמר כי כל המינויים האחרונים ראויים לחלוטין. שיהיה.

בסימן חיסול

המלחמה בטרור: חיסול בן לאדן
והמפלות של הג׳יהאד העולמי

לפני כארבעה חודשים ציינה ארה״ב עשור לפיגועי ה־11 בספטמבר. מאז ניהלה מצוד אחרי גורמי הטרור ויצאה לשתי מלחמות ארוכות. במהלך השנה הצליחה לסגור מעגל כאשר חיסלה את הטרוריסט מספר אחת בעולם - בן לאדן - מנהיג אל קעידה, והאיש שעמד מאחורי הפיגועים בבניני התאומים.

יחד עם זאת לא פסקה גם השנה הכוננות שהוכרזה בערים הגדולות של אמריקה עקב התרעות על פיגועים מתוכננים. הדברים הגיעו לשיא ביום הזכרון להרוגי הפיגועים ב־11 בספטמבר. אלפי שוטרים הוצבו ברחובות, וכן הוקמו מחסומי דרכים בהם בוצעו בדיקות מדוקדקות, כמו גם סגירת רחובות וכבישים לתנועה.

המלחמה שאמריקה הכריזה נגד הטרור עדיין רחוקה מסיום, אבל עם סיום השנה האזרחית מסכמים האמריקאים הצלחה מסוימת במאבק נגד הג׳יהאד העולמי. גולת הכותרת של המאבק היא כאמור הפעולה לחיסולו של בן לאדן. יחידת ״אריות הים״ היא שביצעה את החיסול במתחם המגורים של מנהיג אל קעידה בפקיסטאן. לא היה מאושר יותר מהנשיא אובמה, כאשר הכריז על
החיסול. בכך הסתיים לו המרדף הארוך והמתסכל שניהלו האמריקאים אחרי המבוקש מספר 1 בעולם - סמל הטרור והג׳יהאד.

חיסולו של בן לאדן, היה הראשון בשרשרת הישגים אמריקאים חשובים ופער חור גדול בתוך ארגון הטרור העולמי. עד אז דשדשו האמריקאים בבוץ של עיראק ואפגניסטן. החיסול סימן מגמה של שינוי.  זמן קצר אחריו, חיסלו האמריקאים את אנוואר אל־עאוולקי, טרוריסט ומנהיג איסלאמי שנולד בארצות הברית, והפך לאחת הדמויות המרכזיות בארגון אל קעידה. יחד עם האגף התימני של הארגון, היה אחראי לניסיון לפוצץ מטוס אמריקאי, לרצח בבסיס הצבא בפורט הוד, טקסס, בו נהרגו 13 חיילים ולניסיון הפיגוע בכיכר טיימס בניו יורק. אל־עאוולקי נחשב לאחד מיורשיו של בן לאדן, והיה האמריקאי הראשון שחוסל ללא משפט זה עשרות שנים עקב צו נשיאותי מיוחד. החיסול הזה עורר ויכוח ציבורי ער בארה״ב - בעד ונגד הפעולה שבוצעה כאמור ללא משפט.

חודש מאוחר יותר חיסלו כוחות אמריקאים גם את בכיר אל־קעידה איברהים אל־בנא, ששימש ראש מחלקת התקשורת של הארגון בחצי האי ערב. האיש חוסל בתקיפה אווירית על עמדות קיצונים איסלאמיים. הג׳יהאד העולמי ספג כאמור מכה קשה במהלך השנה,
אך המלחמה נגדו עדיין לא תמה. הכוננות בניו יורק ממש בימים אלו של סוף השנה האזרחית מהוה הוכחה ששום דבר טרם נגמר. המלחמה בעיצומה.

שנת ההפתעות

ההתקוממות ו"האביב הערבי"
הביאו ל"חורף איסלאמי"

עם סיום השנה האזרחית, התפנתה העיתונות העולמית לערוך את סיכומיה, והגדירה את 2011 כ״שנת ההפתעות הגדולות במזרח התיכון״. הפתעה רדפה הפתעה. לפני שעיכלו את האחת, כבר התרחשה האחרת. תוניסיה היתה הראשונה שהחלה בהפגנות ונשאה את נס המרד נגד השלטון המושחת ששלט בה. תוך זמן קצר הצטרפו אליה הלובים, התימנים, המצרים וגם הסורים.
מחסום הפחד של העמים הערביים נשבר והמונים יצאו  לכיכרות הערים והפתיעו בהפגנות והתקוממויות עממיות נגד מנהיגיהם הרודנים. כל מדינה הגיבה אחרת וחשפה את ההבדלים בין המנהיגים ובין הצבאות השונים. העם המצרי החלו בהפגנות בככר תחריר, והצבא המצרי הפתיע כשהצטרף למפגינים. באותה עת ותוך זמן קצר יחסית, נפלו המשטרים בתוניסיה ובלוב, כאשר ההמונים במצרים מדיחים את חוסני מובארק ומעמידים אותו למשפט כאחד העם. כל מי שהכיר את שליטה הכל יכול של מצרים, האיש שחשב להמליך את בנו ג׳מאל תחתיו, הופתע ממה שקרה.

המתקוממים לא הסתפקו בהדחת מובארק, ויצאו שוב להפגנות כדי להכריח את השלטון הצבאי החדש במצרים לערוך בפעם הראשונה בחירות כלליות וחופשיות. אלא שתוצאת הבחירות, לא היטיבה עם המתקוממים. 75% מהבוחרים הצביעו בשני הסבבים הראשונים בעד המפלגות האסלאמיות (האחים המוסלמים והסלפים) הגוש הליברלי־חילוני, שיזם והוביל את ההתקוממות, קבל את יתרת הקולות, ומהווה את המיעוט.

הגורמים האיסלאמים הגבירו את השפעתם גם בתוניסיה ובלוב. הדבר ניכר בהתפשטות האיסלאם בארצות אלו. בשעות הצהרים רצים כולם, כולל הצעירים לתיפלות במסגדים. ההשפעה האסלאמית התרחבה בחסות המתקוממים, מבלי שהתכוונו לכך. הפתעה (לרעה).

הצעירים שהביאו לסילוקו של מובארק ושאפו לדמוקרטיה אמיתית נותרו מתוסכלים. תהליך הבחירות חשף את חולשתם המספרית, והם לא יוכלו לקבוע את סדר היום במצרים כפי שחשבו.

חשש ביטחוני

ישראלים ידווחו למדינות אויב
בזמן אמת על תנועת מטוסי חיה"א

גורמי ביטחון הביעו לאחרונה חשש, כי מדינות אויב וגורמי טרור מפעילים אזרחים ישראלים כסוכנים. תפקידם הוא לדווח על המראות מטוסים ותנועות חריגות בבסיסי חיל האוויר. הדיווח הזה עלול לסכל פעילות ביטחונית סודית עתידית.

אין זה סוד כי מדינות האויב, ובראשן איראן, יודעות כי תקיפה ישראלית על מתקנים  סטרטגיים שלהן, תבוצע באמצעות עשרות מטוסי קרב של חיל האוויר. כמו כן יגבו המטוסים כל פעילויות מבצעית של כוחות הקרקע וחיל הים. לפיכך תנסה איראן לקבל מידע מוקדם בכל דרך
אפשרית כדי להתכונן בפני תקיפה שכזו ולהערך לה. הדבר יעשה בין השאר על ידי גיוס של אזרחים ישראלים, שידווחו על תנועות מבצעיות. ההערכה היא כי אותם אנשים שיגויסו כסוכני דיווח, מתגוררים סמוך לבסיסי חיה״א המרכזיים בצפון ובשפל ה. אזרחים אלו יוכלו לדווח
על הפעילות החריגה בבסיסים באמצעות רשת התקשורת האלקטרונית ובאמצעים טכנולוגיים נוספים. קצין בכיר בחיה״א התבטא השבוע באומרו, כי מטרת האויב להשגת דיווח שכזה, היא ברורה. הרצון הוא לסכל פעולות מקדימות או פעולות תגובה על אירועים שונים. במערכת הביטחון מעריכים כי פעולות של מדינות האויב נעשות בין השאר בשל הידע של מדינות האויב על
היכולות הטכנולוגיות של מדינת ישראל להחדיר מטוסים לתחומן, תוך שיבוש מערכות מכ״ם ואמצעי קשר. עקב כך פועל חיה״א הישראלי במגוון דרכים כדי לשבש את הדיווחים הללו של הסוכנים, באמצעות פעולות מבצעיות רבות על מנת להקשות על זיהוי תנועות מטוסים מהבסיסים, וכדי למנוע מהם לראות מספר המראות במקביל.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

כמה היו ־ התקשורת אוהבת לנפח אירועים וזה לא סוד. כך היה בעת המחאה החברתית בקיץ, כאשר כל הפגנה של אלפים, הפכה ל״הפגנת המיליון״, וכך באירועים שונים שהתקשורת חפצה להשביחם ולהאדירם (לא מלשון הדרה חלילה). השבוע נרשמה עוד דוגמא אומללה, אלא שהפעם זה היה מגוחך במיוחד. היה זה בהפגנה שנערכה בבית שמש. במשך היום כולו ליבתה התקשורת כדרכה את ההסתה, ועודדה את ההגעה להפגנה (קטע לעיל). אלא שבשעה היעודה היו לא יותר מעשרות משתתפים, שגדלו אט אט למאות. מה עשתה התקשורת? כמובן ניפחה את הארוע מעבר למימדיו. אולם הניפוח היה מלאכותי. באחד מכלי התקשורת הדברים בלטו במיוחד, וניכר היה בחוסר התיאום בין הכותרת (אותה העניק כנראה העורך), לכתבה עצמה שהגיעה מהכתב שהיה בשטח. בכותרת (בתחנת גל״צ) נכתב: אלפים הפגינו בבית שמש נגד הדרת נשים.
ואילו בכתבה עצמה החל הדיווח באופן זה: ״על רקע הסערה הציבורית סביב אפליית נשים במרחב הציבורי על־ ידי חרדים, התאספו הערב מאות אזרחים להפגין בעיר בית שמש״. מחלוקת בין העורך לכתב, והכל צף מעל השטח.

עובר דירה - שמעון פרס, יאלץ בתקופה הקרובה לעבור דירה. זאת לאחר שתשתיות המים והחשמל בבניין השרד הנשיאותי קרסו בעקבות הצפת מי גשמים. פרס גילה להפתעתו כיצד מפלי מים זולגים מהתקרה ושוטפים לו את הסלון.
עד מהרה השתרר חושך בכל הבית ופרס הזעיק את אנשי התחזוקה בעוד הוא יושב בערפל. לאחר תחזוק ראשוני, קיבלו אנשי האבטחה הוראה למצוא מקום חלופי לפרס עד תום השיפוצים. הבית שנמצא הוא בשכונת ממילא, ובימים אלו מתבצעות עבודות אבטחה במקום. מדובר בדירת פאר
מרוהטת השייכת ליהודי תושב ארצות־הברית, שלא מתגורר בה במהלך השנה. שכר הדירה עומד על 5,000 דולר בחודש. המשכיר ביקש לוותר על התשלום, אך בקשתו נדחתה על־ידי מנהל הדיור הממשלתי, ששלח שמאי לבית וזה קבע את גובה שכר הדירה. השיפוץ בבית הנשיא ימשך כאמור
ארבעה חודשים, והוחלט כי שיפוץ יסודי יותר יתבצע בקדנציה הבאה, לידיעתו של ראובן ריבלין (או דליה איציק).

קמפיין עצמי ־ לאחרונה נראים אוטובוסים רבים בעיקר בירושלים עם הכיתוב: ״נשים מקדימה״. מדובר בקמפיין של יורי״ת המפלגה, המבקשת לנצל את הסיטואציה שנוצרה בכל הקשור לקוי האוטובוסים ״מהדרין״, ומכאן נוצרה הסיסמא עם כפל המשמעות. אחד מקוראי המדור, התקשר ואמר כי לדעתו מדובר בכלל בקמפיין האישי שמנהלת לבני נגד שאול מופז על ראשות המפלגה. במסגרת הקמפיין היא קובעת על האוטובוסים את השלטים ״נשים
מקדימה״ ומכוונת אותו לעצמה. לידיעת מופז.

מי מנהל ־ הסיפור הבא שפורסם השבוע, התרחש בביהמ״ש בירושלים. במשך יום דיונים שלם לא נכנס השופט לאולם, ואת כל הדיונים ניהלה הקלדנית שלו. היא ביררה אם נאשם מודה או כופר באשמה, ואם הוא כפר, היא דאגה לקבוע מועד לדיון הוכחות. הדבר פורסם בתקשורת לאחר דיווחם של שלושה עורכי דין שתצפתו על הנעשה באולמו של השופט. בהסבר למעשיו, כתב השופט לעמיתיו: ״הסמכתי את הקלדנית לרשום הסכמות של הצדדים ואף להציע ולקבוע מועדים נדחים שעה שהייתי בלשכה. פעולתי זו נעשתה בדעת מכוון, מתוך המציאות שכולכם מכירים, כי חלק מעורכי הדין מגיעים ללא הכנה לימי ההקראות. כך, לעתים הם לא מנהלים משא ומתן
עם גורמי התביעה ואף פוגשים את לקוחותיהם לראשונה באותם ימים. לאחר רישום הדברים על ידי הקלדנית, ועם כניסתי לאולם, אני מברר בדייקנות כי הדברים הובנו. רק לאחר שהשתכנעתי שהם מבינים את הכתוב, חתמתי על ההחלטה״. כל מילה נוספת מיותרת.

דלתות מסוכנות ־ מכתב מעניין נשלח השבוע מניסים זאב מש״ס למנכ״ל הכנסת. במכתב טוען זאב, כי תפקיד חברי כנסת טומן בחובו סכנות מבית ולא רק מחוץ. כוונתו היא לסכנה מפני פגיעה מדלתות המליאה. וזה הסיפור: במליאת הכנסת מוצבות דלתות עץ כבדות מסוכנות ביותר.
הן עלולות לפגוע בח״כ הנחפז להצביע במליאה ומתקרב לדלת האטומה הנפתחת משני עבריה. באם בצד השני יש באותו רגע מישהו שמבקש גם הוא לפתוח את הדלת, הרי שהתנגשות היא בלתי נמנעת והתוצאות יכולות להיות עגומות. זאב מבקש להחליף את דלתות העץ האטומות בדלתות שקופות או להתקין חלונות במרכז הדלת כדי למנוע מפגשים לא נעימים.