אז למי אני נמשך?
כותרת משנה: מתנהג בהתאם לגילי
לא מאמינים לי שהייתי ביישן (או שאני עדיין). אבל כשהייתי צעיר וביישן גם מבחוץ, הייתי עומד מהצד ומביט בערגה במי שנחשבו לבחורות הכי יפות, והייתי קמל מרוב כמיהה. הן היו רזות ומטופחות, עם תווי פנים משורטטים, שיער חלק, איפור נשי ומתוקתק, בגדים שווים, ומבט מרוחק וחידתי שיכולתי רק לדמיין את המחשבות שמאחוריו. הן היו הדובדבן. שנים ארוכות הייתי מפנטז עליהן מרחוק ואומר לעצמי שהן לאחרים, לא לי. זו היתה מחשבה לא קלה. מרוב הזמן החופשי שהיה לי, הייתי מנגן, קורא ספרים, רואה סרטים, ומדבר עם חברים.
אחרי זה גם טיילתי, ולמדתי שפות, וראיתי עולם, ועשיתי דברים. עם השנים התחלתי להכיר את עצמי. לאט ובהדרגה התחוור לי שאני אחד מהאנשים האלו שיש להם כשרון מוזיקלי, שפה עשירה, ידע נרחב, ויכולות שיחה. לקראת סוף שנות העשרים שלי התחלתי לקלוט שיש אנשים שמביטים בי מהצד בערגה. לזה לא ציפיתי. ברגע שקלטתי את זה, הבנתי גם שהם תמיד היו שם.
מעולם לא ממש יצא לי להיות עם הבחורות ההן. למרות זאת, עם הזמן הפסקתי להימשך אליהן. במקום שהמעגל יוותר לא-סגור, הוא פשוט חדל להתקיים. עברתי אותן בגיל (בין אם ביולוגית או מחשבתית), ולפתע אני רואה אותן באור שונה לגמרי. הן כחושות ופלסטיות, נטולות הומור, עם תווי פנים רובוטיים, שיער של בובת ברבי, איפור מוגזם, אובססיה מיותרת לאופנה גרועה, ומבט נבוב שמאחוריו מחשבות על מותגים וג'יפים וכרטיסי אשראי וסמארטפונים. הן לא באמת "נשים" מבחינתי, הן בהחלט לא הדובדבן, ואם מעולם לא השגתי אותן, עכשיו גם אָפָס הרצון שלי להשיג.
פתאום, בד בבד עם השאר, אני מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר לנשים. נשים שנראות לי אמיתיות, בסביבות גילי ומעלה, עם חיים משלהן, ודברים לומר וללמד אותי. נשים רב-מימדיות שחזקות בביצועים, לא במבצעים. יפות, בטח שיפות. אבל זה כבר לא אותו יופי: אלו נשים בריאות, מלאות חיוּת. והבובות שכיליתי עידנים בלפנטז עליהן? אותן אני משאיר למי שצופה בפרסומות וקורא מגזינים ושותה וודקה עם רד-בול וחולם על ג'יפ. במילים אחרות, למי שנתקע בשנות העשרה המיניות שלו. נראה לי שמבחינה זו, ובאמת בלי להתכוון, התבגרתי.
מסתבר שלא הכל חדשות רעות.
לכי תקאווד. (אילוסטרציה)
--- (C) כל הזכויות שמורות, RAJARAJ 2011 |
