כשהלילה הופך לאתמול וקווים עדינים של אור נמתחים לאורכו של גופך הערום אני נוגע בך במבטי נושם אל תוכי את חומך משתהה על ריסייך הארוכים הממתיקים את סוד עינייך. שעריך פזור על לחייך, את שוכבת בתנוחה האומרת כולה התמסרות, עקבות של רגעים משותפים מהלילה של אתמול. את אישה ענוגה אהובתי, הותרת בגופי סמיכה של תחושות שאקח אתי אל היום שעולה, ואגלגל על לשוני, במורד בטני ואחזור ואגלגל ואגלגל...
|