בהרגשה הזאת

שאי אפשר לקרוא לה לבד

אף אחד

ואני במיוחד

לרגע לא מרגישה שום דבר

זה אפילו לא משהו שנגמר

הכל שם ריק

אין על מה להתרפק

אפור

וקר

וגשום.

כלום.

ואת,

שבשניות ספורות

של אי שפיות,

קינאתי מעט

במיומנות הפיתוי

משיכה מטורפת

תותים וקצפת

פייה מכשפת

מובילה אותם

כמו פרפרים אל האור

במבט לאחור

תמיד היו מסביב

ואת

עירומה

עם זר פרחי אביב

על הראש

היית בטוחה

שאין ממה לחשוש...

כל כך קינאתי

עד שהמצאתי

כאילו את – אני...

מעופפת ברפרוף

מאחד לשני

ואיך ידעת

לגעת

ולנשק

לממש

כל מה שרק מתחשק...

ורציתי

לגעת כמוך

לדעת כמוך

לנהל כל תרחיש

לחייך

להרגיש....

לחייך?

להרגיש?

להתנשק?

להתרסק?

חיבוקים של שריטות עמוקות שבעור,

אני שומרת עליך

אבל חייבת

לעזור לך לזכור,

זה לא אודם,

זה דם,

היית לבד

לא באמת שינתה הכמות

והוא

לא חיבק

רק גרם לך למות...

מבטיחה לך , ילדה

שנלמד את זה יחד

זה רק ניראה לא מושג

ועוטף אותנו פחד,

הלואי שיכולתי לשמוע,

להרגיש אותך מרגישה,

ללמוד יחד איתך

להיות חלשה,

להשתתק,

להתרסק,

לקבל אותך אלי בחזרה...

את בסך הכל ילדה

קטנה וטהורה,

כל כתם ניתן להסיר עם אהבה

גם אם לפעמים אני כועסת

ולא כל כך טובה,

את לא אשמה,

את בסך הכל תמימה,

מתנתקת,

נעלמת עמוק בשמיכה,

צעירה מלהיכנס

לחושך כל כך מסובך...

סליחה,

שלא יכולתי

להיות שם

איתך...