שבת. נוסעים בחזרה מהים. "אני ראשונה באמבטיה", שירה מכריזה וחיוך ניצחון על פניה, "אמא, מטפטף לי" גלי מחזיקה בקושי את גביע הפונץ' בננה הנוזל מהחום ואמא מסתובבת אליה ללקק מהצדדים. "מה יהיה עם האוכל עכשיו, מי יאכל?" אמא נאנחת, ומציתה אחת. אני מסתכלת עליה דרך המראה, עם משקפי השמש הגדולים, לובשת עדיין רק בגד ים כמו ילדה, ושואפת עמוק את הסיגריה הנצחית שלה. אני מוציאה את הראש החוצה, נותנת לרוח לשחק לי בשיער ולהחליק לי את העור. מחזיקה את העיניים פתוחות חזק, עד שיורדות לי דמעות, אבל אני צוחקת. כנראה שזה היה הרגע.הייתי שם באמת. זה הצילום הראשון שלי. ואז, אבא, בהופעה השבועית הקבועה שלו, מסתובב אלינו,ושולף את זה כאילו בפעם הראשונה: "רונה עשית פוק?" והורס לי את הרגע. בינינו, זה אף פעם לא הייתי אני. תמיד מאשימים את הקטנים.
|