הם חיו כאן בהמונים בת"א של ההתחלה...מין אנשים קטנים כאלה...קטנים ממש, גודל אצבע, ממש חיריקים.

מענטשל'ה (איש קטן) היה השם הכללי בו נקראו והם חיו בכל בית שנבנה בת"א והיה להם תפקיד חשוב.

היום נותרו מעטים מאוד, את מרביתם חטפו (לאימוץ ?) אחרים התפוררו מזיקנה והפכו לאבק וכמו כל זקן רגיל, הם הפכו להיות מיטרד לצעירים וסולקו מן הדרך.

אבל, ברחובות נחלת בניימין, רוטשילד, יהודה הלוי והאיזור, עוד אפשר למצוא שרידים של הקהילה הזו, זקנים חלודים וחסרי תועלת, אבק הארץ.

הם היו האנדרוגנס הראשונים בת"א, חציים גבר, חציים אשה והיה להם תפקיד חשוב, הם היו שומרי החותם, כך סיפר לי אחד מהם פעם...אני מפרסם כאן את סיפורו:

"ת"א של שנות ה- 40 לא הייתה דומה להיום.

החוף טרם נחסם ב 1000 בניינים ובעיר נשבה רוח ים שהגיע ממש עד קצהה המיזרחי.

התריסים היו עשויים בעץ, לוחות של תריסי עץ כפולים, כאלו שנפתחים החוצה.

אותנו הביאו לארץ כדי שנעמוד על המשמר, היינו אמורים להחזיק את התריסים פתוחים ולא לאפשר לרוח שנשבה אז בעוצמה, להטיח את התריס כלפי הקיר.

כן זה היה תפקידנו הרשמי, אבל בגלל שהיינו גברים מצידנו האחד ונשים מהשני, נמצא לנו שימוש נוסף חשוב בהרבה...

רווק תל אביבי שביקש לארח בחדרו נערה, נהג להציבנו כאשר החצי הנשי שלנו פונה כלפי הרחוב, או אז ידע כל אדם שהזדמן שמה, שאסור להפריע את דייר החדר.

כאשר הוצבנו וחציינו הגברי פונה לרחוב, ידע כל איש כי הדייר פנוי ואין כל מניעה להפריעו...

ככה בעצם תרמנו לריבוי האוכלוסיה בעיר ולהתרחבותה, מפני שלא העז איש להפריע את מלאכת ההתרבות.

אני מספר לך עכשיו שעד כניסת תריסי הפלסטיק, התרבתה העיר והכפילה את עצמה פעמים רבות, דבר שנעצר כמעט לגמרי, משהוחלפו תריסי העץ בתריסי הפלסטיק הנעים על מסילה לצדדים ולנו לא נמצא עוד שימוש.

מרגע שזה קרה, לא הוסיפו לנהוג בנו בכבוד הראוי לבוראי עולם ומכאן נהגו בנו כבבני בקר...רבים מאיתנו נעקרו ונלקחו (כדי שאפשר יהיה להראות לנכדים, איך בעצם עשו את ההורים שלהם) לבית פנימה וכידוע, אנו מתים מיד לכשאנו חשים שאין בנו עוד צורך.

מה אגיד לך, ת"א כבר לא הייתה אותה ת"א בלעדינו.

לאחרונה החל אותו נוהג מוזר להציב בשדרה (רוטשילד פ.ק) יצירות שונות של מעצבים מטעם וחשבתי שאולי אתה עם כל העיתונים שלך ובמקום השטויות שאתה כותב שם, תספר למבקרים שבבואם שמה, יסורו רגע ויחפשו גם אותנו, המעטים שעוד נותרו תקועים בקיר, חסרי תועלת אך עדיין גאים מאוד...אלה שהיו שמה קודם...אולי אם אתם הצעירים, תכבדו את התרומה שלנו להיותכם כאן, אולי שוב יחזור הצבע לגופנו החלוד ואולי נוכל לתרום עוד משהו"