10 דקות של פחד,חרדה,מחשבה,שמחה.

יצאתי בערב לגלות את העולם,העולם שסביבי,העולם שאני עוברת מולו אבל לא שמה לב שהוא קיים.

אני עוברת דרך תחנת דלק ששם אני קונה קפה ומגלה שהיא נראית כמו שוק הכרמל רק בריח של דלק.

אני ממשיכה ופונה לסימטה שממנה אני יוצאת עם האוטו.

הגעתי למקום חשוך,אני מביטה סביבי,ורואה משהו שחור, מסתכלת ורואה שזה כד ובתוכו עץ שגדל יותר מידיי ושבר את הכד ביחד עם החיים שלעצמו.

מולו יש קיר שחור,אם הייתי בפולין היתי חושבת שזאת כניסה למחנה,אבל בארץ זו סתם כניסה למועדון.

מועדון שפעם היה מלא חיים ועכשיו נראה נטוש, אני עוברת הלאה ופתאום מתחילה לשמוע מוסיקה קצבית,מסתכלת לבפנים ומגלה שזה מוסך,והמוסכניק מתקן אוטו,אני רוקדת ביחד עם השיר.

המשכתי הלאה והגעתי לסימטה עוד יותר קטנה ועוד יותר חשוכה,ונבהלתי,אבל רק לרגע כי אחרי הרגע הזה ראיתי כביסה תלויה וכל הפחד נעלם ואת מקומו תפסו מחשבות.

בחיים לא הייתי חושבת שמישהו גר פה,עוד חלון ואני שומעת טלוויזיה,בהחלט מישהו גר פה.

אבל למה? 

אולי כי הוא סטודנט מנהריה שבא לכבוש את העיר הגדולה אבל זה עוד לא קרה ?

אולי זה המוסכניק שחוסך בנסיעות והחליט לגור ליד העבודה ?

אין לדעת.

אני עוברת עוד רחוב ורואה 3 גברים,מלחיץ,אני שומעת שהם מדברים במבטא ערבי,מלחיץ עוד יותר,ואז אני שומעת שאחד מהם רוצה בנים ולא בנות,לא מלחיץ,מצחיק.

אני עוברת עוד קצת ורואה את האורות של העיר הגדולה שאני מכירה וחושבת כמה מוזרה העיר.

איך בקלות היא משלבת את השקט של השכונות עם הרעש של הכבישים בתוכה.

ואיזה כיף שגיליתי את החיים מעבר לכביש הנוצץ של העיר .