עיונים ב'זיכרונות' של זינאידה פסטרנק (רוסית – 'קלאסיקה של המאה ה-21', מוסקבה, 2004; עברית - הוצ. פרדס, חיפה, 2011)
משנת 2004 הספר ברוסית היה ברשותי. קראתי בו, תרגמתי קטעים לעברית והצקתי לחבריי הקרובים בפיסות מידע על חייו של בוריס פסטרנק - בעלה של זינאידה, סופר ומשורר גדול, חתן פרס נובל, שאולץ לוותר על הפרס בלחץ המשטר הסובייטי. במשך כמה שנים לא התפניתי לעסוק בספר ברצינות – למדתי עריכת לשון וסיימתי תואר 'מוסמך' בספרות בעודי יושבת בכיסא גלגלים, מטלה לא קלה כשלעצמה. הבחנתי בו לראשונה כשחיפשתי אחר נושא לתזה שלי לתואר 'מוסמך' בספרות השוואתית: אז קראתי בו ביתר עיון, ונשביתי בקסמו. על פניו, זינאידה פסטרנק, אשת הסופר, מוסרת בספר דיווח ענייני על חייה. אלא שחייה (1897-1966) התרחשו על רקע מרבית תהפוכות המאה ה-20 – שתי מלחמות עולם, הפיכה פוליטית, מגיפות, רעב ומחסור. כל הללו לא פסחו עליה. בכוח הנסיבות, יופייה ואישיותה היא בילתה את רובם בקרבת ענקי אמנות: נויהאוס, פסנתרן בעל שם עולמי, ואחריו פסטרנק, סופר ומשורר רוסי שלא זכה בפרס נובל בשל נסיבות פוליטיות בלבד. אחר שקראתי בו, הבנתי שהוא מתאר, שלא במתכוון, שני דברים: ראשית, הוא מתאר חברות. הקשר העמוק שנוצר בין נויהאוס לפסטרנק התגלה כחזק יותר מתהפוכות פוליטיות (ההפיכה של 1917 והאנדרולומוסיה בעקבותיה המתוארת בספר), ממלודרמת אהבה (נויהאוס ופסטרנק התחרו על ליבה של זינאידה), ממחלה ומוות (פסטרנק גידל את בניו של נויהאוס וזינאידה, כולל אדיק שמת משחפת במלה'ע השנייה). אגב, קיים כאן 'קשר יהודי', או ישראלי: נכדו של נויהאוס, הקרוי על שמו, גנריך, התחתן עם יהודיה, עלה לארץ, וכיום מתגורר עם נכדיו באריאל. ביום ד' הקרוב, 4.1.12, עדי נויהאוס, נינו של נויהאוס, שנולד בארץ, ינגן בתיאטרון י-ם. שנית, המסר העולה מן הדברים חזק וברור: אמנות אמיתית נוצרת לא מפני שהנסיבות מאפשרות זאת, אלא למרות שהן קשות. היא נוצרת כי אמן אמיתי יוצר בעצם העובדה שהוא נושם וחי. כך פסטרנק, כך נויהאוס וכך – כאן ועכשיו – נינו של גנריך, עדי נויהאוס, בן ה-15. זה מקום המשל על הלימונים – ייתכן שהמציאות חמוצה (לימונים), אך יוצר אמיתי ישתמש בה ליצירתו (לימונדה). ברמה האישית, המסקנה הזו ריגשה אותי, ומצאתי שעליי לאפשר לקורא העברי היכרות עם הספר. תרגמתי אותו לעברית, ודאגתי להוציאו לאור בארץ (נמכר היום, בין השאר, ב'צומת ספרים').
|