יפה ירקוני נפטרה היום.

בשנים האחרונות כמעט ונשכחה. לא רק בשנים שהזדקנה וחלתה. היא נשכחה הרבה קודם.

היא קיבלה את הכינוי זמרת המלחמות בימים שמלחמות היו כאן שיא התרבות . כשמלחמות הפכו לפחות מזוהות עם גבורה גם יפה גוסטין-ירקוני הועלמה מהתרבות. אך האמת שהייתה זמרת חלוצה ופורצת דרך.

האמת שהייתה לה תקופה מאוד חשובה בשדה הזמר הישראלי. היא התחילה כמו כולם, שירי פלמ"ח וארץ ישראל.( אורי, באב אל ואד, האמיני יום יבוא) שירים פטריוטיים של אהבת הארץ. כשהתרחקו כאן מאווירת מלחמת העצמאות ניסתה להכניס לכאן סוג חדש של שירה. מה שקראו אז שירה " סלונית". מקצבים חדשים של סווינג טנגו ואחרים ( עיניים ירוקות, אל נא תאמר לי שלום) הייתה חברה סלונית לא גדולה, הבורגניות של אז והם רקדו לצלילי מוסיקה מהעולם. שירים שאינם שירי רועים הו-הה וכדומה תוצרת הארץ לא התקבלו וזו הייתה התקופה הראשונה שיצאו נגדה. היא שינתה את נוף השירה. ואם כמה שנים יכלו כל ני זמרים לשיר פופ ורוק זה בזכות החלוצה הזו.

אבל אחרי שפגעו בה חזרה להיות " זמרת עממית" וזמרת ילדים. סלחו לה בעיקר מכיון שהיו שוב מלחמות והיא נסעה לשיר בפני החיילים. היא סיפרה פעם שאחרי כל הופעה חזרה הביתה עם עשרות פתקאות עם מספרי טלפון של חיילים שביקשו ממנה למסור דרישת שלום. ושוב לתקופת מה חזרו לשירי מלחמות ושלום.

היא נסעה בעולם והופיעה בפני קהל רחב. היא הייתה מלכת במה. פרפומרית מצוינת. בקולה העמוק שנצרד המקצת נדדה בין גישה קברטית שובבה ובין שירה סוחפת בציבור. 

אחר כך הייתה עוד מלחמה והדביקו לה את התואר מלחמת המלחמות. מעניין ששושנה דמארי לא זכתה בשום כינוי בכיוון הזה. האווירה השתנתה ומה שהיה לזכותה הפך להיות לה לרועץ. להקת הנח"ל הייתה יכולה לשיר שיר לשלום. ירקוני לא מצאה את הדרך לצליל החדש לשורות חדשות.

היא לא הצליחה לחזור למוסיקה חדשה ונותקה ממסורת שירי הפטריוטית. הקריירה שלה דעכה. היו כנראה סיבות נוספות, פחות חשוב לזכרונה.

צריך לזכור את תרומתה הגדולה למוסיקה הישראלית. גם אם כשהתחילה השתיקו את הגל. לא שמשון בר נוי ולא ישראל יצחקי שהלכו איתה את הדרך האחרית לא הצליחו להתרומם למרות פופולאריות שלהם לזמן מה.

יהי זכרה ברוך.