נוכח הססנות הממשלה להפחית את מכסי המגן על פי המלצות טרכטנברג, אנו נאלצים לשאול עצמנו מחדש מה עדיף? מכסי מגן גבוהים השומרים על מקומות עבודה שאינם חשופים לתחרות, או הפחתתם של אותם מכסי המגן, מה שבוודאות יתרום להורדת מחירי המוצרים לציבור הרחב.
שאלה זו מקבלת משנה חשיבות בכל הקשור למוצרי המזון. לשם הבנה טובה יותר של נושא זה ניטול כמשל את דג הטונה. דג הטונה שט בעיקר בעומק מימי האוקיינוס והינו דג מאכל בעל בשר ורוד בניגוד למרבית דגי הים שבשרם הוא לבן. הטונה נחשב לדג מזין ובריאותי במיוחד, העתיר באומגה 3.
לארץ מיובאת הטונה בשתי דרכים עיקריות: בקופסאות שימורים או לחלופין כנתחי דג מבושלים, קפואים וארוזים באריזת ניילון מיוחדת. במקרה הראשון מוטל על יבוא הטונה מכס מגן של 12%+ 3.48 ₪ לק"ג. לעומת זאת, במקרה השני, יבוא הטונה פטור לחלוטין ממכס שכן הוא נועד לטיפולן של מפעלי אריזה בארץ, וכאלה יש ארבעה במספר.
סך יבוא הטונה בקופסאות בשנת 2010 עמד על 8,142,000$, בעיקר מארה"ב שעל היבוא ממנה לא מוטל מכס. בעוד שיבוא נתחי הטונה הקפואה עמד על ערך של 38,158,000$. הסיבה ברורה. הטלת המכס הגבוה על יבוא הטונה בקופסאות כמעט ומונעת את יבואו לישראל. ועל כן, יבוא נתחי הטונה הפטור ממכס מהווה את עיקר יבוא הטונה לישראל.
מרכיב המכס במחיר קופסת טונה לצרכן בישראל עומד על כ- 40%. קופסת טונה אחת מכילה 160 גרם. בארה"ב היא תעלה בין 99 סנט ל- 1.2 דולר, בהתחשב באיכות תכולת הקופסא.לעומת זאת בארץ, מחיר אותה קופסא נע בין 5.49 ₪ עד 9.79 ₪, שוב, מותנה באיכות הטונה.
אם יזמין אדם נתח של פילה טונה במסעדה, הוא ישלם בין 80-110 ₪, אולם טונה הארוזה בקופסאות היא מצרך מזון עממי ביותר העולה על שולחנות מרבית המשפחות בישראל.
אנו מייקרים כמדיניות מכוונת של הממשלה את הטונה המיובאת בקופסאות, על מנת להגן על אותם בתי אריזה המייבאים את נתחי הטונה הקפואה ואורזים אותה בקופסאות השימורים. הציבור בישראל משלם מכס מגן גבוה על יבוא טונה בקופסאות, על מנת שעל פי טענת הממשלה, ניתן יהיה לשמור על מקומות עבודה אותם מציעים ארבעת בתי האריזה.
זהו לאמיתו של דבר הכשל הגדול גם בתפיסת היסוד וגם בביצוע והוא משליך על מדיניות היבוא של כלל מוצרי המזון לישראל. לפני כ- 40 שנה קיבלה מדינת ישראל החלטה מושכלת שעליה לחשוף את התעשייה הישראלית לתחרות בפני תעשיית העולם. החלטה זו שבוצעה באופן הדרגתי היא אחד הצירים המרכזיים על פיהם הצלחנו לבנות בישראל כלכלה יעילה ותחרותית. נוכח הסכמי סחר חופשי שיש לישראל עם ארה"ב, האיחוד האירופאי ועוד 40 מדינות נוספות, כמעט כל התעשייה הישראלית חשופה לתחרות. והיא אכן התייעלה מאוד ועומדת יפה בתחרות הן בענפי התעשיות המסורתיות כמו: מזון, כימיקלים ופלסטיק, והן בתחומי תעשיות מבוססות הידע כמו אלקטרואופטיקה, פרמצבטיקה ותוכנות.
אולם, את תעשיית המזון השארנו כשמורת טבע מוגנת יחד עם מגזר החקלאות. הטלת מכס מגן על יבוא טונה כמו על מוצרי מזון אחרים, הוא בעצם הטלת מס על כלל הצרכנים בישראל לטובת מה שמתחזה כיצירת מקומות עבודה. בתי האריזה של הטונה אינם שולים את הדגים מהים, הם אפילו לא מקבלים את הדגים בשלמותם. הם מקבלים נתחי דגים שעברו תהליך עיבוד ותרומתם היא בעיקר בתחום האריזה. אין שום סיבה מדוע לא יתחרו ביבוא טונה בקופסאות.
הורדת המכסים על יבוא קופסאות הטונה הייתה מפחיתה את מחיר הקופסא לצרכן בין 1.5 ₪ ל- 2 ₪. מפעלי האריזה היו צריכים אף הם להתייעל. כשהם מוגנים מפני תחרות אין להם כל תמריץ להתייעלות, והצרכן הישראלי הוא זה שמשלם את המחיר. המפתיע ביותר הוא שאין מדובר במוצרי יוקרה, אלא, במוצר מזון בסיסי, אשר עד היום כתוצאה מתפיסה מיושנת שיש להגן על מקומות עבודה בלתי תחרותיים, מותר לנו לקנוס את כלל ציבור הצרכנים.
כך לא בנינו כלכלה בריאה וכך לא נוכל להמשיך ולבנות כלכלה בריאה. בדרך זו אנחנו רק עושקים את ציבור הצרכנים בטענה חלולה של הגנה על מקומות עבודה. המאמר פורסם בעיתון מעריב עסקים בתאריך 02.01.2012
עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר
|
