כותרות TheMarker >
    ';

    אמא שלהם

    הבלוג של סיגל, אמא של אבשלום ורחל, ובו אדבר על קבלה, חינוך, משמעות החיים,ן בכלל, על מה שבא לי... נעים להכיר, מוזמנים להשתתף ולשתף.

    פסטיגל, זה טוב לילדים?

    15 תגובות   יום שני, 2/1/12, 15:10

    ושוב חג החנוכה עבר ואיתו הסתיימה החופשה של הילדים והצורך שלנו להעסיק אותם. והשנה, כמו כל שנה, בין שלל הבילויים האפשריים היתה  כמובן גם האופציה  של הפסטיגלים למינהם. אירוע, שילדים רבים מבית הספר של הבן שלי הלכו אליו, כמו גם כמה קרובי משפחה, אבל אני, לא הייתי מסוגלת לקחת את הילדים שלי לשם
    .
    קיבלנו כמה הצעות ללכת ביחד לפסטיגל ואני מאד אוהבת לקחת את הילדים לבילויים משותפים עם חברים שלהם, אך בכל זאת החלטתי שלא ללכת על זה בעקבות התהיה שעלתה בי: "למה אני חושפת את הילדים וכמה זה משפיע על מה שהם יהיו בעתיד?"


    אני מסתכלת על הזמרים והשחקנים המופיעים בפסטיגל ואני רואה אנשים שרודפים אחר פרסום וכבוד ואם אפשר אז כסף מהיר. מבחינתי, מדובר על אנשים שלא באמת רוצים להיות זמרים או שחקנים, אלא על כאלו שמוכנים להיות כל דבר, העיקר שהם יפרסמו את עצמם ויהפכו להיות "סלב". הם יכולים לשיר, לרקוד, לשחק בטלנובלה, להנחות תוכניות טלויזיה או רדיו, להופיע בכל ארוע בעיר וכל דבר שהוא. והמבחן האמיתי שאתה יודע שאתה "סלב" - הוא ברגע שאתה מופיע בפסטיגל!
    .
    למפיקי הפסטיגל יש מטרה אחת - כסף. יותר צופים זה אומר יותר כסף. ואיך נשיג כמה שיותר צופים? נביא את המפורסמים "החמים", אלה שיש להם עכשיו הרבה מעריצים ואוהבים ולא אלו שהם טובים יותר. וזאת כמובן בלי לשכוח את הדבר החשוב ביותר: שהם יראו טוב. שיהיו יפים ויפות.
    .
    וזה, לא מה שאני רוצה בשביל הילדים שלי. כל התעשייה הזאת של ה"סלב" הרסה את המוזיקה ואת שאר המקצועות שהם מופיעים בהם.
    ואני מחנכת את הילדים שלי למשהו אחר לגמרי. לא לרדוף  אחר פרסום ולא לנסות להיות כל הזמן במרכז העניינים. אדם שמחפש פרסום וצריך את אהבת הקהל, יעשה הכל בשביל להגיע לזה. כי הרי ההרגשה של להיות במרכז היא ממכרת ואדם יעשה הכל בשביל לקבל אותה, גם אם זה אומר לדרוך על אחרים, גם אם זה אומר להיות צבוע לכולם ולהתחנף לכל מי שרק אפשר. אתה מגיע למצב שאתה מוכר את הנשמה שלך בשביל פרסום ושליטה ואני  בכלל רוצה, שהילד שלי יהיה אדם.
     
    "אדם", המושג הזה מאד מבלבל והפירוש שלו שונה מאחד לשני. אבל, להיות אדם  לדעתי, זה אומר לעזור לחברים ולחלשים. זה לא אומר שאם מישהו תורם כל שבוע סכום של כסף הוא עוזר לחלש. זה אולי עוזר להשקיט את המצפון ונותן לך הרגשה שאתה אדם טוב. אבל רוב האנשים חיים טוב בבית שלהם וחושבים רק על המשפחה שלהם ועל עצמם בעוד שכל ילד שלישי במדינה הזאת הוא עני. כולם רוצים להתחבר לחזקים ולא לחלשים. כולם רוצים להתחבר למפורסמים, לעשירים, מעריצים אותם ומוציאים הרבה כסף על פסטיגלים וארועים כאלה שמגדילים את חשבון הבנק של החזקים ואת האגו הנפוח שלהם. אבל מה עם השאר?


    בגלל זה אני לא אקח את הילדים שלי לפסטיגל. מפני שברור לי שהחברה מסביבם משפיעה עליהם, אני לא יכולה להיות עיוורת. ברור שכאשר הם נמצאים בחברה שמטפחת את החזקים אז גם הם מושפעים מזה. כאשר כל מי שסביבם מעריץ איזה רודריגו או בר זוהר,  ברור לי שזה עלול לקרות גם לילדיי, אבל ממני, מהדוגמא האישית שאני יכולה לתת להם, הם יראו שאני רק מרחמת על כל אלה שמחפשים פרסום ורודפים אחרי כבוד וכסף.
    אצלנו בבית, ה"חזקים" לא יזכו בהערצה והילדים יראו שני הורים שחושבים כל הזמן איך לשנות את פני הדברים, שחושבים כל הזמן איך לתמוך בחלש גם אם הם משלמים על זה מחיר ולפעמים כבד. לפעמים גם הם, הילדים, משלמים מחיר. אצלנו הילדים יקבלו "כל הכבוד", לא אם הם יופיעו מול הרבה אנשים באיזה ריקוד או שיר או שיהיו להם הרבה חברים. אלא אם הם יהיו צנועים ויהיו חזקים מול החברה שנותנת להם ערכים אחרים
    .
    הלוואי והייתי מוצאת יותר אנשים שחושבים כמוני. הלוואי והילדים שלי היו נמצאים בחברה שחושבת אחרת. הלוואי

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/12 14:14:

      צטט: ~בועז22~ 2012-01-02 15:31:23

      את לא היחידה החושבת ופועלת בדיוק כך. ((~:

       

        12/1/12 18:25:
      ברור שממש לא רצוי להקנות לילדים ערכים של פרסום ושליטה בכל מחיר אך עדיין צריך לקחת זאת במידתיות הנכונה...
        10/1/12 08:20:

      חיים יפים

      אני שמחה לראות שבעיניך החיים הם יפים.

      אין אנשים עניים בעולם, אין רוצחים, אין גנבים, אין פשע, אין רוע, אין ילדים שמנוצלים, אין מדינות שחיות במצב קטסטרופה, אין אלימות במדינה, אין ילדים שמתעללים בילדים אחרים, אין בכי וסבל, אין שיעמום.

      איפה העולם הזה, אולי גם אני אגיע לשם???

      אני מכירה את הרעיון שכדאי לחשוב חיובי ואז הכל יהיה בסדר.

      אני לא יכולה להתעלם מהמציאות שלפני. ההתעלמות ממנה לא תעלים אותה, בדיוק להפך.

      אני רוצה לשנות אותה, למשהו טוב לכולם, לא רק עבורי.

        8/1/12 08:53:
      שליליות של אמהות, זה טוב לילדים?
        6/1/12 10:03:

      חבל שרוב האנשים חושבים אחרת. אבל כרגע המצב הוא שיש אנשים שחושבים באותה צורה אבל הם מפוזרים וקולם לא נשמע.

      הילדים שלנו נמצאים בעולם שבו רב האנשים לא חושבים יותר מידי על חינוך הילדים וכך גם הילדים שלנו מפסידים.

      אני חושבת שחייבים לעשות משהו בנידון.

        4/1/12 12:27:

       

       

      ראו דיון בקהילת חינוך: 

       

      TheMarker Cafe
      חינוך
      ערכים בחינוך
      פסטיגל, זה טוב לילדים?
      TheMarker Cafe
      חינוך
      ערכים בחינוך
      פסטיגל, זה טוב לילדים?

      TheMarker Cafe

      חינוך

      ערכים בחינוך

      פסטיגל, זה טוב לילדים?    

      http://cafe.themarker.com/topic/2484067/  

       

       

        4/1/12 08:43:
      לא הפסיגל ולא הפקות הענק שבכל חנוכה ימצאו אותי . אחרי התנסות חד פעמית עם זוג כרטיסים שניתנו במתנה "חבל לא לנצל"...לעולם לא עוד..!!
        3/1/12 08:45:

      דיקלהליבוב -

      אני חושבת שהשינוי צריך לבוא מאיתנו, אלה שחושבים באותה צורה וזה מפריע להם. הילדים שלנו לא נמצאים בבועה וראיתי הרבה אנשים שנפלו לתוך המקום הזה. אנחנו צריכים לפחד על הילדים שלנו ועל המדינה שבה הם חיים.

      קודם כל - לתת דוגמא אישית לילדים, כמו שכמה אנשים כתבו שהם עושים.

      דבר שני - לנסות ולהסביר הלאה את העניין הזה, ולעשות את זה בצורה יפה, מתוך דאגה לילדים. מכיוון שכאשר באים לאנשים ואומרים להם שהם טועים הם ישר נכנסים יותר עמוק לתוך הדעה של עצמם.

      אני הייתי מאד רוצה לעשות שינוי מהותי בגישה לחינוך ילדים, ולא רק בנושא הזה. זה הדבר שיכול להציל אותנו. השינוי יכול להגיע רק אם נתחיל להתאחד ולחשוב איך אנחנו משנים את התפיסות. ברגע שזה מתחיל, מגיעים עוד ועוד אנשים. אבל חייבים להתחיל ממשהו. אם נחשוב שכלום לא יכול להשתנות ולא נעשה כלום, אז באמת כלום לא ישתנה.

      מבחינתי, הבלוג הזה שאני כותבת הוא גם דרך להעביר מסר לאנשים, אבל זה לא מספיק

        3/1/12 06:38:
      אין שום ערך חינוכי לפסטיגל. זו מכונת כסף תרתי משמע. הילדים לומדים או נאלצים ללמוד שצריך הרבה כסף כדי לבלות וכיף להיות מפורסם. מבחינת תכנים אין שום תרומה שמצמחת או מעצימה את הילד ונכונה העובדה שגם בילוי טוב זו מטרה, אני לא בטוחה בעניין, כי ילדים שלא יכולים לקנות את כל המותרות מרגישים אומללים ומוכי גורל, והאם המציאות היא באמת כזאת? כמו חברתי גלית מתחתי מקסימום לקנות את ה-VOD כדי שהילד לא ירגיש החמצה ועדיפה החוויה שהילד שותף בה ופחות צופה ופסיבי, גם כך הילדים היום, סובלים מעודף שעות צפיה של טלויזיה, מחשב וחסרות להם בחיים פעילויות יצירתיות או משחקים פשוטים בחברותא שמפתחים אינטלגינציה חברתית.
        3/1/12 02:03:

      אני כבר שנים מחרימה את הפסטיגל ואף אחד מארבעת ילדיי לא הלך לפסטיגל, למרות שכל אחד בתורו ביקש והפציר. אני מסרבת לתת יד למסחטת הכספים הזאת ולפולחן ההערצה למנחי ערוץ הילדים ושאר כוכבנים בלירה. בעיניי זה ספקטקל רעשני ומנקר עיניים, דל בכישרון ובמעוף, חסר ערך אמנותי או מוזיקלי וספוג בפרסום סמוי וסגידה למותגים. הילדים אמנם נחשפים לזה בערוץ הילדים ויכולים לראות את הפסטיגל ב-VOD ובעבר בקלטות - אבל אני את המחאה הקטנה שלי מפגינה בכך שאני לא מוכנה לקנות לזה כרטיסים.

      פסטיגלל זה מגעיל אותי. צעקה

      יש לי חמישה ילים נהדרים שמעולם לא היו בפסטיגלל.צוחק

        2/1/12 20:56:
      מה אפשר לעשות? בואו נהיה ריאליים.... הרי אי אפשר להמנע מהתופעה ה"מצליחנים" האלה נמצאים בכל מדיית תקשורת אפשרית .צריך פה חריש עמוק לשנות מהשורש את הגישה לחיים של כולם.... איך ? צריך להלחם על כך שהתכנים יהיו אחרים בעיקר למבוגרים רק שינוי של התכנים באופן כללי בכל המדיה כולל פרסומות פרסום חוצות רדיו טלויזיה קולנוע אינטרנט יעזור לנו לעשות שינוי ממשי? למשהו יש רעיון איך להגיע לזה?
        2/1/12 20:18:

      אני שמחה לשמוע שיש עוד אנשים שחושבים כמוני. זה מעודד. למרות שרוב הציבור לא חושב כך. אני רואה את כל התוכניות וה"סלב" שמספרם הולך וגדל משנה לשנה.

        2/1/12 16:12:
      כשילדי היו קטנים סרבתי לקחת אותם לפסטיגל. טענתי אז שהרעיון והתכנים אינם נראים לי. פעם אחת הזמינה גיסתי, אחות בעלי, את ילדי שיצטרפו לילדיה בביקור בפסטיגל. הם חזרו שמחים למדי והודיעו לי: "אמא, זה פעם ראשונה ואחרונה. את צדקת". נכדי, הולכים לפסטיגל, נהנים מאד, רוכשים את הקלטת ושומעים אותה בבית כל העת. אלה ילדים שאינם באחריותי. אגב, הם הולכים עם האימהות, לא עם האבות, שהם בניי, ותומכים עדיין בדעתי.
        2/1/12 15:31:
      את לא היחידה החושבת ופועלת בדיוק כך. ((~:

      ארכיון

      פרופיל

      SigalDabach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין