מפרי הדעת, נגסתי, תפוח אסור וימלאון עיניי תבונה. המה לבבי כיין ענבים, מהתל דרכי, שיכור הנני מדדה רגליי בין הכרמים.
תחת תאנתי אהיל ראשי, צל שמש אחפונה בליבי הילת אביב זר מלכתי.
גרגירי גפן אטע באדמתי, כי מה טבו מעיינותייה. קודש אלוהיי כפריחת הגשם.
ותפרח גפני תמורות מלאכי אלוהים, רוכבים במרכבות ארגמן יעטון דדייך שיר תפילה.
ואני, זר ונוכרי בשדותיי, אהלך בארצי כנווד בין אריות וכפירים, לחטט באדמתי בארותייה חיים. |