חזקת הגיל הרך הקבועה בהוראות סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובעת כי בהעדר סיבה מיוחדת ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקתן של אימותיהם. חזקה זו נקבעה לפני כמעט 50 שנה, במציאות חברתית בה האמהות מילאו בפועל את תפקיד הטיפול בילדים בעוד האבות השקיעו בחיפוש אחר פרנסה.

הכרסום במעמדה של חזקת החל הרך החל במקביל לעליית מעמדן של נשים, ליציאתן לשוק העבודה, וחלוקת נטל הפרנסה וכפועל יוצא, במקביל ליצירתה של "הורות חדשה", בה חלפה חלוקת התפקידים המסורתית בין ההורים, ובמסגרתה האם והאב נוטלים חלק שווה בגידול הילדים.

במצב המשפטי היום, למרות שחזקת הגיל הרך שרירה וקיימת בחוק הישראלי, כאשר שני הוריו של קטין חלוקים בשאלת משמורתו, חזקת הגיל הרך, תהיה רק אחד השיקולים הנשקלים, ולא השיקול הבלעדי.

אמת המידה המנחה את בתי המשפט בכל הנוגע למשמורתם של קטינים הינה "טובת הילד". על כן כאשר בתי המשפט נדרשים לתיקי משמורת הם מבקשים חוות דעת של מומחים אשר בוחנים בעין מקצועית וניטראלית את טובתו של הקטין. במקרים שבהם הילדים הינם רכים בשנים מתווספת לשיקוליו של בית-המשפט חזקת הגיל הרך ויש בה להטות את הכף לטובת האם במקרים בהם קיים איזון בין שני ההורים.

במקרים בהם בתי המשפט מצאו- בהסתמך על חוות דעת מומחים, כי טובתם של קטינים דורשת מסירת המשמורת לידי אביהם- לא תהווה חזקת הגיל הרך מכשול לקבלת החלטה כזו. במסגרת בחינתם של המומחים עומדים הם על הזכות של הילד לסיפוק הצרכים הפיסיים והנפשיים שלו כמו גם המשכיות, התמדה, יציבות וקביעות, איכות הקשר בין הילדים לכל אחד מההורים, יכולת של ההורים להיענות לצרכים המשתנים והבלתי מוכרים של הקטין, יכולת התארגנות, יכולת ללמוד ולקבל הדרכה הורית, יכולת לתפקד במצבי לחץ, יכולת שלא לשלול את ההורה האחר.

המלצות ועדת שניט- ביטול חזקת הגיל הרך

ועדת שניט קמה לאור הזעקה כי חזקת הגיל הרך הינה בלתי מוסרית, מפלה ונוגדת כל נורמה של שוויון וצדק. לאור הטענה כי החזקה אינה מתאימה לתנאים החברתיים והכלכליים של ימינו, טענת האבות היתה כי חזקת הגיל הרך נמחקה מספרי החוקים בכל מדינות העולם, כי אינה תואמת תיאוריות פסיכולוגיות מתקדמות המצביעות על קשר של תינוק עם שני הוריו כבר מגיל 6 חודשים.

מטרתה של ועדת שניט היתה לבחון את ההיבטים המשפטיים של השיתוף והחלוקה של האחריות ההורית בגירושין. השינוי הבסיסי בחשיבה השזורה כחוט השני בין מסקנות הועדה הינו תפיסה כי גידול ילדים דורש שותפות בין הוריו, קשר עם שני הוריו ולאו דווקא שוויון- שכן לעיתים הנסיבות אינן מאפשרות שיוויון.

נקודת המוצא החדשה היא ששני ההורים, ברוב רובם של המקרים, הם הורים נורמטיביים הראויים ומסוגלים לגדל את ילדיהם, לכן חלוקת הימים ביניהם צריכה להיות שוויונית ככל הניתן, ומבוססת על יסוד כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד. המלצות הועדה משנות את הנחת הבסיס שקובעת שילד יתגורר אצל אמו בעוד שלאב מוענקים, לאחר בחינה קפדנית, הסדרי ראיה. לפי ההמלצות יבחנו כל תא משפחתי על מורכבויותיו ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה.

בבסיס המלצות הועדה עומדת השותפות שווה באחריות ההורית. שני ההורים שותפים בכל החלטה מהותית הנוגעת לילדם, ללא קשר לחלוקת זמני השהות של הילד עם מי מהם. החידוש הוא בכך שלא יהיה יותר הורה בעל משמורת והורה בעל הסדר קשר, אלא שני הורים המטפלים ואחראים לילד על פי מה שהוסכם שהוא טובת הילד. לפי החוק המוצע ההורים יהיו במעמד הורי שווה, ולא יהיה הורה שיותר אחראי לילד או הורה שפחות אחראי לילד. הועדה למעשה ביטלה את המונחים הקיימים ביום של, משמורת, משמורת משותפת או חזקת הגיל הרך והמלצתה היא ליצור שיוויון הגדרתי בין ההורים, הן בעיני ההורים עצמם והן בעיני הילדים.

לפי המלצות הוועדה ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, הן לילד, הרואה את שני הוריו במעמד הורי זהה, והן מבחינת ההורים עצמם שאיש מהם לא יראה את עצמו כבעל סמכות עליונה.

בהתאם להמלצות הועדה תהיה לאב חובה חקוקה (ולא זכות) למימוש אחריותו ההורית, וכך החברה תראה את שני ההורים בעלי אחריות הורית שווה לילד. האם תפסיק להיות מתויגת כברירת המחדל הבלעדית לטיפול בילדים, שהאחריות להם וכל חובת גידולם נופלים על כתפיה. לאם יתאפשר, מעבר לתפקידה כאם, זמן לעיסוקים אחרים כמו לימודים, קשר אישי וכו'. אמנם הוועדה ראתה את טובת הילד כעיקרון על, אך בטווח הארוך יותר ההמלצות יביאו לשינוי חברתי שיפעל לטובת כל הצדדים בתא המשפחתי, האמא, האבא ובעיקר ילדיהם.

חשוב להדגיש כי בסמכות בית המשפט, לפי המלצות הועדה, יהיה לקבוע רק את אופן מימוש האחריות ההורית על ידי שני ההורים ובתוכה זמני השהות של הילד עם כל הורה. הגדרות הוריות, כמו "משמורן" ו"משמורת משותפת" אינן קיימות יותר.

הורים, בעיקר אבות, יוכלו להגדיל את מעורבותם ההורית ולהשקיע יותר מזמנם בגידול הילד. נכון הוא שכאשר ההורים חיים יחדיו מתקיימת ביניהם חלוקת תפקידים. המטרה שלנו כחברה היא לעודד את שני ההורים, כבר בזמן נישואיהם, לחלוק את גידול הילדים, בדיוק כמו את פרנסת הבית, על אחת כמה וכמה כשהם נפרדים, וסדרי העדיפויות משתנים.

ועדת שניט, בראיה של טובת הילד, ומתוך הכרה בכך שעם הפרידה חלוקת התפקידים בין ההורים משתנה, פותחת פתח להורותם של שני ההורים מתוך הבנה והכרה בחשיבותו של כל אחד מהם לילד, ומאפשרת שינוי חברתי המורה ומאפשר לשני ההורים לממש את הורותם.

הבעיה המרכזית של המלצות הועדה

הבעיה המרכזית של המלצות הועדה לגישתי הינה העובדה שהועדה לא עסקה בהשלכות הכלכלית של השינוי החברתי והתפיסתי אותו היא מנסה לבסס, ולנוכח החוק הקיים בישראל שקובע שהאב הוא זה אשר עליו מוטל נטל מימון המזונות הבסיסיים עבור הילדים, נמצא שהמטרה של הועדה- הטלת אחריות ומעורבות של אבות בחייהם של ילדיהם הקטינים, עלולה שלא להיות מיושמת בשטח מאחר שהועדה לא עסקה בהשלכות הכלכליות הנלוות והמתחייבות- ועל כך אכתוב בנפרד.