כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    כיסא נדנדה

    175 תגובות   יום שני, 2/1/12, 22:42

    כיסא נדנדה – סיפור קצר מאת אחאב בקר


    המוכר הגוץ והקירח, ישב על שרפרף בפתח החנות הפונה אל הרחוב הצר בשוק הפשפשים שביפו. שעת צהריים באמצע השבוע ותנועת הקונים דלילה. גבר נמוך ממושקף ושחור שיער יחד עם אישה גבוהה ובהירה, נכנסו לחנות והתבוננו במדפים העמוסים. לאחר כמה רגעים יצאו בחזרה לרחוב. האישה נכנסה לחנות שממול. הגבר הביט ימינה, הביט שמאלה, שפשף את ידיו והסתובב אל המוכר  .

    "כמה?". הצביע על הכיסא נדנדה , שבקצה החנות.  

    "שלי! לא מוכר אותו" . ענה סוחר המזכרות בחנות הקטנה.

    "מה אין לו מחיר?"

    "שלי מהבית!" הטעים הסוחר המשופם, כמו ילד קטן המגן על רכושו.

    "אפשר לשבת עליו? לבדוק אותו ?".

    "תרגיש חופשי. פה לא חנות רהיטים. ואני לא מוכר לך אותו".


    הכיסא נדנדה ניצב בירכתי החנות הצרה.  גבו אל הקיר. כדי להגיע אליו היה צריך לעבור בזהירות  בין שורות של מדפים עמוסים בחנוכיות, צלבים, גמלי עץ ,פסלוני חיות וחולצות מנומרות.

    הכיסא נדנדה נבנה בעץ מלא. בגבו, משענת גב עשויה מקלות עגולים, "דיבלים" בלשון הנגרים. רגליו נחו על פסי עץ מקבילים, מעוגלים, מתנדנדים וכבדים.  צבעו ,חום כהה בגוון אדמדם דהוי .  אבק ולכלוך מילאו את השריטות הרבות שהיו עליו.  כתמי צבע עכורים הופיעו בכמה מקומות. בצדי הכיסא נבנו מסעדים להנחת הידיים. בקצה כל מסעד,  גולף פרח עץ, בעל שישה עלי כותרת . שמוליק, התיישב על הכיסא בנינוחות, הניח ידיו על המסעדים והתנדנד. עצם עיניו והפליג במחשבות.  


    לפני שעה יצא ביחד עם אשתו אורית, מפגישה אצל רופא הנשים. עשר  שנים ניסו להביא ילד לעולם. בשנה האחרונה ניסו טיפול הורמונלי חדש, יקר ולא מוצלח. הרופא החביב הממושקף והחייכן אמר באופן ברור וחד כי איננו יודע יותר, כיצד לעזור.

    "כדאי להתחיל לחשוב על עוד אפשרויות. אולי תצליחו  עם מישהו אחר. אולי כדאי להרים ידיים, אתם כבר לא צעירים והגיל משחק תפקיד". סיכם הרופא. במקום לחזור לעבודה, הלכו לטייל בשוק. 


    "שמוליק שלי ? איפה אתה ? מה התיישבת?" נכנסה אורית לחנות הצרה.

    בקומתה הגבוהה ובגופה הגדול מילאה את פתח החנות וחסמה את האור.

    "פה, בקצה".  ענה.

    "אתה יודע מה? הרופא צודק .  כל כך הרבה שנים. הגיע הזמן להרפות. מה התיישבת פה ? באמת, אין טעם להמשיך ולהתעקש  ולהביא ילד".

    "כן, אה. הותשנו כבר. מה את אומרת על הכיסא נדנדה? מתאים למרפסת שלנו?". קם ופינה לה מקומו.

    אורית התיישבה וחייכה. עצמה עיניה והתנדנדה. חיוך רחב התפשט על פניה.

    "כן, מתאים לי, להתנדנד קצת".

    "אתה רואה? מתאים לה. כמה?". פנה שמוליק שוב אל המוכר, שצפה בהם מקרוב והאזין לדבריהם.

    "אתה לא מבין עברית? לא למכירה". נדלק זיק שובב בעיני מוכר המזכרות, שהתרחק אל פתח החנות.

    אורית קמה והתנשאה מלוא קומתה. המוכר ושמוליק נשאו אליה עיניים. שמוליק התכופף ,  הפך את הכיסא נדנדה הכבד, היטה אותו והתבונן בו מכל צדדיו. מלטף אותו ונוקש עליו באצבעו.  כעבור דקה הזדקף והכריז.

    "צריך לחדש אותו, לצבוע ולתקן את אחד הדיבלים במשענת האחורית. במאתיים וחמישים שקל,  לקחתי אותו".

    סוחר  המזכרות הסתובב,  עצם עינו האחת, השאיר חרך צר ונוצץ בעין השנייה.

     "אתם באמת רוצים אותו? למה? יש איזו סיבה ? מי שלח אתכם?".

    "אני נגר חובב. מידי פעם אני משפץ רהיטים ישנים ומוכר לחברים ולמכרים. מוצא חן בעיני הכיסא נדנדה הזה".

    "זה לא סתם כיסא נדנדה. זה שלי. שלי מהבית".

    "אני רציני, שלוש מאות שקל במזומן, סגרנו? ".

    "יאללה, תביא שלוש מאות וחמישים".

    ידיים נלחצו, וכסף הועבר.

    "תיזהר על הגב. כבד מאד הכיסא נדנדה הזה".  הזהיר המוכר.

    "בהצלחה". לחש בעקבות הזוג המתרחק וספק כפות ידיו בשקט.

    שמוליק העמיס את הכיסא נדנדה על ראשו, ויצא עם אורית  מהחנות. בזהירות פסעו בין סמטאות השוק. אגלי זיעה ניגרו ממצחו לאורך צווארו, והרטיבו את חולצתו.  לאחר מספר דקות הגיעו אל מכוניתם.  סובארו סטיישן לבנה וישנה. שמוליק השכיב את המושב האחורי כדי לפנות מקום. יחד הצליחו להכניס אותו בשכיבה לתא האחורי.

    "שלוש מאות וחמישים על הגרוטאה?".  אורית עמדה והתבוננה מלמעלה, ידיה על מותניה, סוקרת את ה"מציאה". 

    "לא השתגעת ? מה קפץ עליך לקנות את הכיסא נדנדה הזה?". הוסיפה.

    "תסתכלי". הצביע על החותמת.

    "ריכטר". חותמת יצרן נחשפה על חלקו התחתון והלא צבוע של המושב.

    "אני מכיר את הפירמה הזו. בואי נברח מפה, לפני שהמוכר יתחרט" .

    "הגרוטאה הזו,  היא  כיסא נדנדה מתוצרת "ריכטר". שמוליק הסביר תוך שהוא נוהג את הסובארו בין הסמטאות, הרחק מהשוק.

    "בנו אותו אולי לפני מאה ועשרים שנה, בנגרייה של טמפלרים.  נדיר למצוא כזה רהיט. יש אספנים שמוכנים לשלם הרבה מאד בשבילו. חכי  שאנקה ואשפץ ואצבע אותו. אפשר יהיה למכור אותו בכמה אלפים טובים. וכמו שאני מכיר אותך, לא תרצי לקום ממנו".

    "בטוח?" זה סוחר בשוק, לא איזה טמבל. איך מכר אותו כל כך בקלות?".

    "לא יודע. אולי הוא לא ידע, איזו פנינה יש לו ביד".


    לאחר כעשרים דקות נסיעה , חנתה הסובארו  סטיישן הלבנה תחת הבניין המשותף בו גרו.  שמוליק עלה עם הכיסא נדנדה במדרגות  לקומה השלישית. הניח את הכיסא נדנדה על הרצפה , פתח את החלון ואת התריס והוציאו  אל המרפסת. התיישב והחל להתנדנד.

    שלוש קומות מתחתיו,  נפרשה הגינה הציבורית של הבניין.  עץ גדול,  "מכנף נאה" צמח לגובה, מילא בנופו את חזית המרפסת וחסם את השמיים. פירותיו היבשים נשרו על הדשא, מסתלסלים כמו פרופלורים קטנים. ילדים קטנים בדרכם הביתה  מבית הספר, התרוצצו על הדשא וניסו לתפוס את ה"פרופלורים" הנוחתים בעודם באוויר.

    "שבי".  אמר לאורית שיצאה אחריו למרפסת.

    עצמה עיניה והתנדנדה.

    "בוא אלי" משכה את שמוליק והושיבה אותו על ברכיה.

    יחד התנדנדו על הכיסא. צופים בפירות הנושרים. מאזינים לצחוק הילדים.

    "תעשה לי ילד". חיבקה וליטפה שיחקה וצבטה, והדפה את שמוליק לתוך הדירה פנימה, לחדר השינה.

    ===


    "לשוק?". הציע שמוליק.

    "אתה בטוח ?". התפלאה אורית.

    "לשוק, לשוק, אף פעם לא היינו בשוק". צרחו התאומים הקטנים הששים לכל הרפתקה.

    "למה לא? אני חושב שהגיע הזמן לחזור לשם. אחר כך נוכל לאכול גלידה מול הים".

    חמש שנים  חלפו מאז מהפעם האחרונה בה ביקרו בשוק. התאומים, מילאו כל דקה פנויה בעולמם של שמוליק ואורית. תאומים זהים ממושקפים ומתולתלים, בשיער חום.

    "תיכנס אתה ותראה מה קורה. אני מחכה לך פה ממול עם הילדים". אמרה אורית לשמוליק.

    "שלום". פנה שמוליק למוכר המשופם הגוץ והחייכן, שישב על שרפרף,  כמו פעם בפתח חנותו.

    "שלום, איך אני יכול לעזור?".  

    "תגיד? אתה זוכר במקרה את הכיסא נדנדה?  כבד כזה, עם מסעדים לידיים ופרחים מגולפים בקצה? קניתי ממך, את הכיסא הזה לפני בערך חמש שנים בערך".

    "את הכיסא נדנדה הזה, אני זוכר היטב. "ריכטר" אורגינל.  אימא שלי עליה השלום נהגה להתנדנד עליו. ואני הקטן, ישבתי על ברכיה.  מה? הוא אצלך?". הסתקרן המוכר.

    "כן, אצלי במרפסת. אני חובב נגרות. שיפצתי אותו, וצבעתי, עשיתי פוליטורה וכמה שכבות לכה . נראה כאילו יצא עכשיו מהנגרייה. יודע? יש לו כמה  תכונות מיוחדות, נרדמים עליו בקלות, הישיבה עליו מאד מרגיעה".

    "ואצלנו בבית, נהגו לומר למי שמתעצבן ומרים קול, ללכת לכיסא נדנדה". צחק המוכר.

    "ואורית ואני מתבדחים,  שבזכות הכיסא נדנדה הזה, הצלחנו להביא ילדים."

    שתקו.

    שמוליק בלע את רוקו, הסיר את משקפיו, ניקה את העדשות והרכיב שוב על עיניו. כיחכח בגרונו והישיר מבט אל המוכר.

    "אני רוצה לשאול אותך שאלה. מקווה שתוכל לענות, כי התשובה מאד חשובה לי. רוצה להבין. איך זה שמכרת? זה הרי כיסא נדנדה "ריכטר" השווי הכספי שלו  גבוה מאד. הרבה יותר ממה ששילמתי עליו. ובכלל זה פריט מהילדות.  אז, איך זה שהסכמת למכור לי אותו? "

    המוכר התבונן בשמוליק בעניין ובסקרנות.

    "אשתך גבוהה? נכון?"

    "נכון".

    "והצלחתם להביא ילד?".

    "תאומים זהים, הם פה בחוץ בוא ותראה". שמוליק משך את המוכר הגוץ לרחוב.

    "או הו, תאומים זהים, תקרא להם. אולי נמצא להם פה מתנה" .

    אורית נכנסה עם התאומים לתוך החנות.

    "אתם רואים ? כאן בקצה, עמד הכיסא נדנדה. אבא שלכם ראה אותו". הסבירה להם.

    המוכר הגוץ והקירח. נטל את מכשיר הטלפון וחייג.

    "יעקב, אתה עסוק? בוא, בוא, יש פה מישהו שמתעניין בכיסא נדנדה. ...כן ....כן.. הם פה  עם הילדים. ....בוא ותראה בעצמך.....כן..... כן....יש להם תאומים זהים".

    "מי זה יעקב?" שאלה אורית.

    "חכו ותראו". צחק המוכר .

    לאחר כמה דקות נכנס לחנות איש.  גוץ משופם ומקריח ודומה כשתי טיפות מים למוכר.

    "תכירו? זה יעקב אחי התאום. והוא זה שמכר לכם את הכיסא נדנדה". 

    דרג את התוכן:

      תגובות (175)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/12/14 12:16:

      תאומים זהים.

      ========

      סיפור מקסים.

        13/1/13 20:03:
      אני אוהבת אנשים אופטימיים, והסיפור מלא בכך, אהבתי:))
        13/1/13 19:36:

      צטט: zivi57 2012-03-26 09:29:41

      סיפור נפלא, נהנייתי מאד, אני חושבת שיש בסיפור הזה לא מעט מסרים ותובנות, כאדם שמאמין ואפילו "מיסטי" התחברתי..האופטימיות היא התקווה לכל דבר... יישר כוח

      תודה :) 

        13/1/13 13:54:

      אחאב,

      מאוד אהבתי את הסיפור הזה.

      מיוחד, עם ניחוחות של מיסתורין,

      כתבת יפה שתענוג לקרוא!!!

      ~~~~

      שמחתי על ה- Happy End חיוך

        3/8/12 08:16:
      איזה זוג,איזה בית מלא אושר ואהבה,מי שכותב כזה סיפור בוודאי בא מאהבה גדולה
        26/3/12 09:29:
      סיפור נפלא, נהנייתי מאד, אני חושבת שיש בסיפור הזה לא מעט מסרים ותובנות, כאדם שמאמין ואפילו "מיסטי" התחברתי..האופטימיות היא התקווה לכל דבר... יישר כוח
        25/3/12 19:57:
      איזה סיפור מקסים... זה שלך מהבית?
        25/2/12 20:50:

      מקסים,מקסים!!!

      מתה על הסיפורים האופטימיים שלך!!!

      *

      אלומה

        25/2/12 10:00:
      סיפור יפה. נהניתי מאוד. תודה.
        25/2/12 09:55:
      איזה סיפור יפה. אהבתי מאוד. תודה.
        6/2/12 22:07:

       

       

       

       

      אוהב לבוא אליך לבלוגך

      וראשית לסייר בחצר אצלך

      לפני שנכנס אליך בבית לנשמה

      ופוגש את המילים והמשפטים הכתובים

      אלו הממוננים במדוייק ויוצרים סיפורים נהדרים

       

      קודם פוגש את התגובות

      משוטט באיטיות בין המגיבים

      משרטט פרופיל אנושי של הקוראים

      מתרשם מההתייחסויות, כמו מבקר אצל השכנים

      לפני שנכנס לסלון המרכזי ששם מתרחשים הארועים

       

      ואז כשיש לי כבר את האוירה המתאימה

      מוריד את הנעליים כמו לקראת היכל קדושה

      מכין את הלב, המוח והנשמה ברגישות ובהתאמה

      והנה אנחנו עם המילים והמשפטים

      אלו הכתובים למעננו הקוראים

       

      עובר אט אט בין האותיות

      אלו שנבחרו על ידך כה בקפידה

      ונראה כי הוקצעו עם משייפת עדינה

      והמוח עם הנויירונים המתאימים

      מחבר  ועוקב אחר המילים והמשפטים

      ומנסה לדייק במשמעויות שכה היטבת לשלח

      לעברנו, כשהן כתובות ומובעות וחלקן אף חסויות

       

      תודה לך איש עם כשרון

      שאתה חולק עם הסביבה

      את חגיגת היצירה הנובעת מפנימיות האישיות שלך

       

      זכות גדולה

      והנאה מרובה

       

      פשוט תודה

       

      אוהב מאוד את הכתיבה

      עם פירגון גדול לאישיותך

       

      יואב

       

       

       

       

       

        5/2/12 13:39:
      אהבתי את הסוף, משאיר תהיות אולי צירוף מקרים? כתיבה יפה... שאפו.
        3/2/12 12:32:
      מקסים!
        3/2/12 10:45:
      תכירו !!!!! זה אחד הסיפורים הטובים שקראתי כאן !!!!שבת שלום .
        2/2/12 11:59:
      א-ד-י-ר!!!!
        31/1/12 21:43:
      סיפור ענק. מקסים. יצאתי עם חיוך צוהל ממנו. עכשיו אני מצטערת שלא באתי לקפה כל כך הרבה זמן,כמה סיפורים טובים כאלה החמצתי. אחזור להשלים את הפער.
      ק-סום אהבתי ותוד ה על השתוף
        29/1/12 08:31:
      וואו קראתי כל שורה ונהנתי....
      כתיבה מדהימה!!!
        24/1/12 18:14:
      יופי של סיפורון, אחאבץ מצטערת שאינני כמעט בקפה. אוהבת. אילנה
      חמוד!!
        23/1/12 12:44:
      וואהו...איזה ספור מדהים. לא יכולתי לעצור את הקריאה...אני גם מאמינה בכוחו של מקום לעשות את השינוי.
        23/1/12 00:59:
      נסחפתי...לא הזיק לי..היה במקום. תודה לסיפור היפה.
        23/1/12 00:34:
      סיפור מקסים כתוב בחן רב
        20/1/12 22:43:
      העיקר סוף טוב :) אהבתי
      סוחף ומפתיע - נהנתי מאוד .... :)) ובאשר לכסא - יש דברים נסתרים .... שכדאי להשאיר אותם כאלה ....
        18/1/12 23:04:
      מלא השראה. :-)
        18/1/12 11:29:
      כסא לפריון ולילודה של תאומים ושדרך כך גורם ל"נדנוד" החיים כלפי מעלה...
        15/1/12 23:43:

      צטט: אוסוש66 2012-01-15 23:37:25

      מהסיפורים הקצרים שישארו בי לתמיד. נפלא אתה,אחאב!

      תודה:)

        15/1/12 23:37:
      מהסיפורים הקצרים שישארו בי לתמיד. נפלא אתה,אחאב!
        14/1/12 23:57:

      צטט: יעל +++ 2012-01-07 20:17:01

      כמה קסם יש בסיפור וכמה סמליות בכיסא הנדנדה: ילדות, זיקנה, בית, שקט נפשי ומרחב, ובעיקר - כך עבורי - פעם למעלה ופעם למטה, מקצב החיים. תודה אחאב על סיפור קטן ומקסים.

      תודה..התבוננות מעניינת :) 

       

        14/1/12 21:41:
      כמה אני אוהבת כיסא נדנדה....
        14/1/12 11:03:
      תענוג של קריאה ו..סוף:) תודה.
        12/1/12 14:04:

      צטט: סוקראטס 1 2012-01-08 18:14:34

      וואו

      סיפור יפייפה

      תודה אחאב לרגעי הקסם

      סוקראטס

       

      תודה לך ... :) 

       

        11/1/12 01:14:
      בלע את רוקו, אתה כותב כמו שילד משחק, יפה מאוד
        10/1/12 13:10:

      צטט: amii 2012-01-09 15:13:11

      אפוא אפשר לקנות אותו? אני זקוק לכסא

      אין מי שימכור...

       

        9/1/12 15:13:
      אפוא אפשר לקנות אותו? אני זקוק לכסא
        9/1/12 12:24:

      כמו תמיד תענוג גדול לקרוא אותך.

      .

      בלוז

        9/1/12 12:08:
      לו היה מדבר,,הכיסא
        8/1/12 18:16:

      צטט: חייצוק 2012-01-08 18:06:10

      גמאתי את סיפורך ב רצף ובהנאה מרובה-סיפור יפה-והסוף מפתיע.

       

      בעקבות סיפורך החלטתי לאמץ את סיפור הנדנדה,ולעשות מזה עסק,

      בתנאי שלא תגיד לי: אבל,"כל הזכויות שמורות"= אני  מבקש תמלוגים.

      ובכן,יש לי נדנדה בגינה-כולה עץ מלא-עמידה בפני רוחות וגשמים.

      העסק ייקרא:נדנדת הפריון- כל מי שמתקשה להביא  ילדים לעולם וכמה להרחיב את משפחתו,

      מוזמן לפנות לחייצוק בטל:.............כדי להזמין תור ל"נדנדת הפריון".

      התשלום:$10,000 במזומן+5 תשלומים של $1,000 כ"א.

      כל הקודם זוכה.

      סיכויי הצלחה: כ 75% בע"ה בתנאי שלא תגיע עייף,נרגש,ועצבני

      המועד הקרוב ביותר לנידנוד הוא: 2/6/2012 וזאת עקב העומס הרב בהזמנות ל"נדנדת הפריון".

       

      לך על זה :) 

       

       

        8/1/12 18:14:

      וואו

      סיפור יפייפה

      תודה אחאב לרגעי הקסם

      סוקראטס

        8/1/12 18:06:

      גמאתי את סיפורך ב רצף ובהנאה מרובה-סיפור יפה-והסוף מפתיע.

       

      בעקבות סיפורך החלטתי לאמץ את סיפור הנדנדה,ולעשות מזה עסק,

      בתנאי שלא תגיד לי: אבל,"כל הזכויות שמורות"= אני  מבקש תמלוגים.

      ובכן,יש לי נדנדה בגינה-כולה עץ מלא-עמידה בפני רוחות וגשמים.

      העסק ייקרא:נדנדת הפריון- כל מי שמתקשה להביא  ילדים לעולם וכמה להרחיב את משפחתו,

      מוזמן לפנות לחייצוק בטל:.............כדי להזמין תור ל"נדנדת הפריון".

      התשלום:$10,000 במזומן+5 תשלומים של $1,000 כ"א.

      כל הקודם זוכה.

      סיכויי הצלחה: כ 75% בע"ה בתנאי שלא תגיע עייף,נרגש,ועצבני

      המועד הקרוב ביותר לנידנוד הוא: 2/6/2012 וזאת עקב העומס הרב בהזמנות ל"נדנדת הפריון".

       

        8/1/12 10:01:
      שתי הפתעות בסיפור אחד !
        7/1/12 21:58:

      סיפור חמוד מאוד וכתוב טוב.

      אולי גם אצל הרב איפרגן יש כסא כזה...? אומרים שגם הכסא של הרב מפרה מאוד...
      יפה כתבת,
      ג'אן

        7/1/12 20:17:
      כמה קסם יש בסיפור וכמה סמליות בכיסא הנדנדה: ילדות, זיקנה, בית, שקט נפשי ומרחב, ובעיקר - כך עבורי - פעם למעלה ופעם למטה, מקצב החיים. תודה אחאב על סיפור קטן ומקסים.
        7/1/12 16:44:

      יופי של סיפור!

      נהניתי מכל רגע :) 

       

       

       

       

        7/1/12 11:41:
      איזה יופי של סיפור. כמו שאתה מספר, אני ממש בטוחה שיש כזה כיסא ((-: שבת נפלאה לך!
        7/1/12 08:09:
      הזכרת לי את כסא הנדנדה שהיה בבית הוריי. הייתי מרדימה עליו את אחי התינוק. מעניין למה לא מייצרים כאלה יותר. האינפורמציה הזו על חב' ריכטר הטמפלרית נכונה?
      מדהים...בלעתי את סיפורך!
        7/1/12 01:11:
      אהבתי מאוד:-)
        6/1/12 12:51:
      איזה סיפור חמוד!! כיסא נדנדה - פטנט להבאת תאומים. יופי של רעיון, אחאבי ♣
        6/1/12 09:33:

      יופי של סיפור וכתיבה.

      אהבתי את הטוויסט הקטן בסוף.

       

      לגבי התגובה מתחתי אכן היא צודקת.

      היה פעם איזה מרכול באשדוד שבעליו דתיים

      והם הביאו איזה רב חשוב (לא נעול על כדורי) שיברך את המקום להצלחה, יקבע את המזוזה וכו'.

       

      אח"כ סיפרו שכל קופאית שישבה על הכסא עליו ישב הרב התעברה חיש קל

      ולתקופה קצרה עלתה קרנו של הכסא ונשים מרחבי הארץ באו לשבת עליו.

       

      איזראלסקי פרימיטיבסקי. :))

        6/1/12 09:10:

      צטט: s*hef 2012-01-06 08:30:41

      פעם - ביקרתי באיזו חנות שהיה בו כסא מיוחד. המוכר אמר שזה כיסא שהרב כדורי בירך לסגולה לפריון....לא ישבתי עליו! הייתי פוריה מאודדדדדדדד. לראיה - הילדים שלי.

      הרב כדורי מברך כיסאות ? זה היה כיסא נדנדה ? 

      מה לא עושים כדי למכור.....

        6/1/12 08:59:
      כתבת יפה.. לך*
        6/1/12 08:30:
      פעם - ביקרתי באיזו חנות שהיה בו כסא מיוחד. המוכר אמר שזה כיסא שהרב כדורי בירך לסגולה לפריון....לא ישבתי עליו! הייתי פוריה מאודדדדדדדד. לראיה - הילדים שלי.
        5/1/12 19:06:

      צטט: מיכל קידר 2012-01-05 10:26:09

      וואלללה... איזה יופי... כמה עולה רק להתנדנד על הכסא...?
      מחיר בשבילך ? לנדנוד וצהלות עידוד....כולל דברי חידוד...לא הרבה...ככה וככה...:) 

       

        5/1/12 18:07:
      סיפור מעניין.
        5/1/12 15:19:

      צטט: idan228 2012-01-05 14:11:33

      ולזה אתה קורא סיפור קצר אקח לי כמה חודשים טובים להוציא את המסרים והתובנות מסיפור זה
      טוב...לעומת "החטא ועונשו" זה אפילו לא פרק...הכל יחסי :) 

       

        5/1/12 14:11:
      ולזה אתה קורא סיפור קצר אקח לי כמה חודשים טובים להוציא את המסרים והתובנות מסיפור זה
        5/1/12 10:26:
      וואלללה... איזה יופי... כמה עולה רק להתנדנד על הכסא...?
        5/1/12 10:07:
      נהניתי לקרוא. עלילה מעניינת רוויה במתח קל. כייף!!
        5/1/12 09:35:

      צטט: איה שדה 2012-01-04 18:31:50

      :) אחאב, איזה יופי של סיפור, מעניין, מותח, עם תפניות בעלילה. אם עוד לא הוצאת ספר, אני חושבת שאתה צריך להתחיל לחשוב על זה.


        4/1/12 23:46:

      צטט: ריקי ד. 2012-01-04 20:57:50

      נהדר!~

        מסכימה .

        4/1/12 20:57:
      נהדר!~
        4/1/12 20:24:
      יופי של סיפור
        4/1/12 19:35:
      סיפור מקסים... ואתה מספר מעולה... תודה
        4/1/12 19:10:
      סיפור נפלא ומענין ,תודה לך
        4/1/12 18:36:

      נו רק ביפו קורים דברים כאלה..:)היום כבר שינקנאו את השוק ועוד מעט לא יוותר זכר מהקסם של השוק של פעם..
      יופי של סיפור..אהבתי

        4/1/12 18:31:
      :) אחאב, איזה יופי של סיפור, מעניין, מותח, עם תפניות בעלילה. אם עוד לא הוצאת ספר, אני חושבת שאתה צריך להתחיל לחשוב על זה.
        4/1/12 17:12:
      מה שיפה בסיפור זה שהוא לוקח את הוקרא לכל מיני מחוזות שלא בטוח שאתה היית הולך לשם אבל זה בדיוק היופי. נהדר. :)
        4/1/12 15:45:
      פלא על כל פלא :)
        4/1/12 14:28:

      צטט: qi 2012-01-04 08:35:49

      יופי של סיפור. אני תוהה אם יש בו גרעין אמת/מציאות? )(גם אני:))

      כתיבה מענגת.

       

        4/1/12 11:19:

      חיוךאיזה יופי של סיפור . איזו כתיבה אני כל כך אוהבת שאתה כותב יש לך כישרון אמיתי . יש מוסר השכל לסיפור . מי שאין לו ילדים שיילך לשוק ויקנה כיסא נדנדה מעץ של ריכטר"

        4/1/12 10:49:
      מזל שאתה מפסיק לטייל לפעמים וכותב את סיפורי הקסמים שלך.. תענוג.
        4/1/12 10:06:
      סיפור מקסים ומרגש. אהבתי.
        4/1/12 09:06:
      כתיבה מצויינת... ממש נעים לקרוא אחלה יום לך :)
        4/1/12 08:35:

      יופי של סיפור. אני תוהה אם יש בו גרעין אמת/מציאות?

      כתיבה מענגת.

        4/1/12 08:19:

      צטט: anaatti 2012-01-04 07:50:54

      אוהבת כסאות נדנדה.במיוחד אלה של פעם...
      ואהבתי לקרא את סיפורך..
      הכל בזכות אותו כסא..*

       

      כן...כיסא נדנדה :) 

        4/1/12 08:10:
      סיפור ממש יפה!!שיאמצו אותו עכשיו כל הנגרים .כיסא נדנדה במקום גניקולוג.:))
        4/1/12 07:50:

      אוהבת כסאות נדנדה.במיוחד אלה של פעם...
      ואהבתי לקרא את סיפורך..
      הכל בזכות אותו כסא..*

      מתאים לי להתנדנד ולקרוא את מילותיך :-)
        3/1/12 23:16:
      "הכיסא נדנדה" - כסא הנדנדה. מעשה כבשת הרש, מן הראוי היה לידע את המוכר מהו ערכו האמיתי, אלא שישראלים ינהגו כישראלים.
        3/1/12 22:14:
      like!
      סיפור מקסים , כתוב מאוד יפה .
        3/1/12 21:48:
      יופי :)
        3/1/12 21:43:
      מסתבר שהחיים הם נדנדה .. ויש נוסחה להולדת תאומים ... (: תודה על הסיפור המרתק ...
        3/1/12 21:28:

      מה יכול לגרום כיסא אחד ...

        3/1/12 21:18:
      נשמע לי פנטנט יעיל כמו קברים של צדיקים המתמחים בפוריות
        3/1/12 21:17:
      נפלא ביותר כמו יתר הסיפורים שלך
        3/1/12 20:51:

      מצויין!!!

      תאומים

        3/1/12 20:50:

      צטט: 4 לב אדום 2012-01-03 13:32:17

      הדברים לא תמיד נראים מיד ... מקריות או מזל העיקר שהיה במזל תאומים. נהניתי מהאווירה של משפחה זה מה שהכסא סימל מהשוק מהמוכר ואכן היו בת"א טמפלרים בקריה-שרונה וסיפורך גם הוא מעשה אומן מחכה להפתעה הבאה
      תודה :) 
      מקווה להצליח שוב... :) 

       

        3/1/12 20:43:
      סיפור מקסים!. אהבתי את הסוף שלו :-)
        3/1/12 20:32:

      איזה סיפור מדהים ,נסחפתי בקריאה וכל מילה אהבתי ...מקסיםםםםם !!!!!!!!!

        3/1/12 18:58:
      yofi!
        3/1/12 17:16:
      נפלא
        3/1/12 16:51:

      http://cafe.themarker.com/image/2485232/

       

        3/1/12 16:14:


      ''

      יונה2012יונה
        3/1/12 15:24:

      צטט: רפי הג'ירפי 2012-01-03 06:43:29

      אחאב, יום אחד תגלה לי מה אתם שותים בטיולים שלכם בערבות הנגב...וויסקי  זול ומרנין נפשות. 
        ה- M.R.I מנתיבות בטח סיפר לכם שכיסא הנדנדה הזה מגביר את פעילות השחלות. אני והוא לא חברים. 
      אצלנו היו שולחים לכיסא הנדנדה את כל מי שמנדנד. (יצאו לנו רק בנים זכרים)
      בנים בנים..גם אצלי :) 

       

        3/1/12 15:23:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      וואוו איזה סיפור מגניב

      ושאפו לכתיבתך - ריתקת וריגשת אותי עד דמעות

      * כוכב אהבה ממני

      ושנה אזרחית נהדרת

        3/1/12 14:20:
      סיפור נחמד עם הפתעה בסוף... נהניתי לקרוא.
        3/1/12 14:15:
      א ח א ב , הסיפור מקסים ....תודה רבה על הנדנוד הקסום :)
      איזה ספור נפלא,וכתוב כל כך יפה מרגנית
        3/1/12 13:59:
      סיפור מרתק
        3/1/12 13:32:
      הדברים לא תמיד נראים מיד ... מקריות או מזל העיקר שהיה במזל תאומים. נהניתי מהאווירה של משפחה זה מה שהכסא סימל מהשוק מהמוכר ואכן היו בת"א טמפלרים בקריה-שרונה וסיפורך גם הוא מעשה אומן מחכה להפתעה הבאה
        3/1/12 12:43:
      בתור תאום בפני עצמי, מאוד התחברתי :) - רץ לקנות כסא נדנדה...
        3/1/12 12:42:
      תענוג :)
        3/1/12 12:32:
      אחאב מספר הסיפורים - סיפור מקסים בדיוק כמו ש...אתה יודע:) תודה ויום נפלא
        3/1/12 11:50:
      אהבתי עד מאוד, פשוט ומקסים.
      איזה יופי של סיפור, כנראה כשמשחררים ומרפים אז הכל הולך קל יותר. אהבתי את הסיפור המיסטי היפהפה שלך וכתיבתך כתמיד מרתקת ויפה.מותירה חשק לעוד..
        3/1/12 11:24:
      כמה יפה כמה מיסטי
        3/1/12 10:01:
      קראתי, נהנתי וכתמיד אצלך הפואנטה בנכון כמו שצריך להיות
        3/1/12 10:00:
      קסם ! זיוה הרץ מאמנת אישית להעצמה נשית לגלות את העוצמה הטמונה בך
        3/1/12 09:56:
      הוקסמתי לי....
        3/1/12 09:24:
      איפה הימים שלא ישובו עוד??
        3/1/12 09:00:
      מקסים!!
        3/1/12 08:59:
      סיפור מקסים...מאוד נהניתי לקרוא...וכמובן חיכיתי לסוף מפתיע כמו בכל הסיפורים שלך!!!
        3/1/12 08:53:
      נהנתי לקרוא .
        3/1/12 08:50:
      סיפור יפה, אחד היפים שקראתי פה, אני עם כוס קפה ונהנית מכל מילה כתובה. אילו יכולתי הייתי נותנת לפחות שלושה כוכבים. תודה ובוקר טוב.
        3/1/12 08:49:
      ישבתי לי עם כוס קפה של בוקר ונהניתי מכל משפט שהשלים לסיפור נפלא. תודה אחאב.
        3/1/12 08:40:
      אוי... אני מבייצת מרוב חיוכים....

      בספורת הזו שלך יש לך את הכושר ככותב לרתק למסך את הקורא עד לאות האחרונה.
      כמה זמן שלא ביקרתי בשוק בעצמי.... יבוא היום ואשלח לשם את הילדים שלי.. :-))

        3/1/12 08:36:
      מאד אופטימי עם כוס קפה של בוקר.....
        3/1/12 08:34:
      אחאב , אין עליך בסיפורים קצרים ...אהבתי ואפילו מאוד ..
        3/1/12 08:15:
      סיפור יפה...תודה.
        3/1/12 08:03:
      איזה יופי. עשה כזה חשק להגיע כבר לסוף...תודה.
        3/1/12 08:03:

      חמוד.

        3/1/12 07:52:
      סיפור יפה מאוד. כתוב יפה ובשפה רהוטה. יום נעים. רחל
        3/1/12 07:22:
      איך אני אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך :) מקסים.!
        3/1/12 07:21:
      אני חושבת שצריך המשך חחחחח או שתתרום את הכסא למחלקה שעוסקת בפריון :-))
        3/1/12 07:04:
      יפה מאוד אחאב, הסיפור הכי טוב שלך!*
        3/1/12 06:59:
      אתה יודע לספר סיפורים....
        3/1/12 06:47:
      :)))) אוהבת את הסיפורים שלך.... (כן ם את התמונות...)
        3/1/12 06:43:
      אחאב, יום אחד תגלה לי מה אתם שותים בטיולים שלכם בערבות הנגב... ה- M.R.I מנתיבות בטח סיפר לכם שכיסא הנדנדה הזה מגביר את פעילות השחלות. אצלנו היו שולחים לכיסא הנדנדה את כל מי שמנדנד. (יצאו לנו רק בנים זכרים)
        3/1/12 06:10:
      מקסים. גמני אוהבת לטייל בשוק...:-)
        3/1/12 05:57:
      יפה, מרגש מאד, אהבתי !!! איזה כסא נדנדה מיוחד שכל מי שיושב עליו מקבל אוצר גלום שכזה בדמות תאומים :-)) **
        3/1/12 05:44:
      איזה יופי של סיפור! אתה כותב נפלא...
        3/1/12 05:14:
      יפה :)
        3/1/12 05:01:
      *מקסים סיפור של עונג:)
        3/1/12 03:35:
      מקסים מקסים, כסא של מזל
        3/1/12 02:01:
      גדול!
        3/1/12 01:10:

      סיפור מוצלח

      בהחלט משאיר  טעם של  מסתורין יפה

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2355517/

      קוסם מילים אתה. סיפור מרגש הכתוב ברהיטות קולחת וסוחפת. תודה
        3/1/12 01:00:

      סיפור מקסים וכתוב נפלא
      קראתי מרותקת, הרגשתי שבסוף תהיה לי הפתעה.

        3/1/12 00:48:

      סיפור נפלא ומרתק!
      שנה אזרחית טובה ומוצלחת.
      ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים...♥♥♥ 
       ''

        3/1/12 00:33:
      סיפור חביב מיפו-תל אביב. :)
        3/1/12 00:23:
      כתוב מרתק... אחלה סיפור.
        3/1/12 00:14:
      כהרגלך סיפור הנקרא בשקיקה!
        3/1/12 00:12:
      התגעגעתי...אוהבת מאוד את המה והאיך בסיפורים שלך...
        2/1/12 23:59:
      כסא נדנדה במזל תאומים ( : - סיפור נהדר. יש חפצים שמביאים אושר רב לבעליהם.
        2/1/12 23:53:

      מקסים מרתק אהבתי ביותר

      אחזור לככב

        2/1/12 23:50:
      חחח... איזה סוף מפתיע.
        2/1/12 23:42:
      סיפור טוב, יא אחאב...
        2/1/12 23:42:
      תענוג צרוף! ומלא חן,ועכשיו בזכותך גם אני מלאת חן.שזהwow.
        2/1/12 23:38:
      יפה מאוד אחאב, נדיר שאני קוראת פוסטים שנשלחים אבל הנה קראתי ומאוד אהבתי, נגע בי
        2/1/12 23:32:
      סיפור מקסים, אהבתי את הרעיון ואתה אלוף הסיפורים. ♥
        2/1/12 23:29:
      תאומים כפול שתיים בזכות כסא נדנדה. היו צריכים לחשוב על הפתרון הזה קודם.
        2/1/12 23:28:
      שניים במחיר של אחד.. ( : סיפור חמוד מאוד!
      איזה יופי של סיפור. נפלא !!!
      מקסים. ספור נפלא שכיף לקרוא.הסוף נהדר.
        2/1/12 23:20:
      כותב הסיפור הקצר הטוב ביותר ..... שנה נפלאה
        2/1/12 23:14:
      סיפור חביב, יופי של פואנטה.
        2/1/12 23:10:
      שניים במחיר מצויין... או - אחד אחד... יופי של סיפור. תודה כפולה.
        2/1/12 23:08:
      כיף לקרוא
        2/1/12 23:08:

      איפה קונים? :)) כתובת מדוייקת בבקשה....
      גלגולו של כסא נדנדה...:)
      כתוב נהדר

        2/1/12 23:06:
      הספור שלך נהדר. יש בו הכל: ניסים ונפלאות, רצונות ענקיים, ובמיוחד פלאי פלאות.
        2/1/12 23:06:

      כמה ששימחת לי את הלב:))))))

      יופי של כסא באמת!!!!!

      ואתה מספר.. פשוט נפלא!!!!

      אחלה סיפור, נשמה, כל הכבוד. יש בו גם אמת ביולוגית טבועה, כאב ל - 5 ילדים, הנני להעיד.
        2/1/12 22:59:

      מקסים ! גם הסיפור וגם המספר :)

        2/1/12 22:59:
      סיפור יפה.
        2/1/12 22:59:
      מוצלח:))
        2/1/12 22:55:
      קצר. ! קיצרת לי הראייה .. (: עוד אשוב ... תודה .. (:
        2/1/12 22:52:
      נפלא
        2/1/12 22:51:
      כסא כסא
        2/1/12 22:50:
      איזה סיפור נהדר!!! צריך לתלות את הטקסט הזה על קירות מחלקות ההפרייה במרכזים רפואיים. :))) סיפרת את זה מרתק.
        2/1/12 22:50:
      מעניין הכיסא נדנדה הזה..... כס קסמים (-:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל