כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    rachelyg

    סיפורים ושירים וציורים

    פוסטים אחרונים

    0

    לא חלמתי על כסא חשמלי – פרק ו' + פרק ז' / הסוף.

    9 תגובות   יום שלישי, 3/1/12, 16:16

    לא חלמתי על כסא חשמלי – פרק ו' + פרק ז' / הסוף.

     

    הכומר יצא את התא המעופש ואיתו יצאו כל חלומותיי.

    נשארתי ישוב ללא כל רגש, התאבנתי, לא ידעתי בעצמי מה להרגיש, היאוש תקף אותי ורציתי לקחת את חיי בעצמי, אבל לא יכולתי, בתוכי ידעתי שאני זכאי אז איך כל האלים לא עושים כלום.

    נפלתי על יצועי והרגשתי את העכבר בא לידי שלא כהרגלו ,תמיד בזמן הארוחה, לקחתי אותו בידי וליטפתי את עורו החלק , חשתי את חום גופו ואת נשימותיו הקצובות, ההולכות וגוברות, חיממתי אותו בשתי כפות ידיי ונרדמתי .

     

    קרן האור היחידה שמאירה את יומי, חדרה מבעד לחרך החלון הקטן שבקיר, פקחתי את עיניי וראיתי את העכבר שנם לידי, ולא חזר לביתו . ליבי נכמר בקרבי שאני צריך להשאיר את היצור הזה לאחרים, חברי הטוב בימיי האחרונים.

    נעצבתי, ישבתי הלום מחשבות שאי הסדר בהם שלט.

     

    לאחר כמה שעות ,שמעתי צעדים ומפתח הברזל סב בדלת התא, בפתח עמד הכומר ולידו סוהר עם ארוחה דשנה, ארוחתי האחרונה, הכומר אמר תפילה וביקש ממני לאמר סליחה, אני סרבתי בכל תוקף,

     

    "בני נשמתך תסבול בעולם הבא אם לא תביע חרטה"

    "תניח לי , אני לא רצחתי ולעולם לא אביע חרטה על משהו שלא עשיתי"

     

     הכומר מלמל ומלמל ולי לא היה איכפת כלום.

    סוהר אחר הגיע לאחר כשעה והביא לי בגדים נקיים.

    לאחר שסיימתי הכל הובילו אותי לחדר המוות החשמלי.

    אני פוסע ובידי העכבר , בדרכי ביקשתי מהכומר להחזיר את העכבר לתא בסיום ההצגה.

    "בשם ישו תחזיר את העכבר לחור שלו שבצינוק אחרי שאני אתפחם"

    הכומר נאות.

     

    אני עולה לכסא החשמלי כאילו מלך עולה על כסא מלכות, כולם מסביבי מביטים בי ויש גם קהל קטן שלוטש בי עיניים עויינות. אני כבר לא מתרגש ולא איכפת לי למות, מאסתי בחיי, אני מתיישב , הכסא קר, אני עדיין לא מרגיש כלום, הסוהרים מצמידים לי את האלקטרודות לידיים וגם לרגליים ובמיוחד לראש, אולי הם יקלטו את מחשבותיי , אני מהתל בעצמי,אבל כששמו לי את כיסוי הראש ותחתיו שמו ספוג רטוב,ועיניי כוסו בבד השחור, התחלתי לרעוד כמו ענף ברוח, ליבי התחיל לפעום כמו קטר והרגשתי שאני כמעט מתעלף.

    פתאום אני שומע, בום טק בום טק טק, ואני עוד חי לא קורה כלום, מה זה, ושוב בום טק טק ואני עדיין חי, אני שומע המולה, אולי אני כבר בעולם הבא?. 

     

     

    1.10

    רחלי

     

    המשך יבוא...... 

     

    פרק ז' - סוף

     

     

    עולם הבא, האם זה יתכן ? האם כך הוא?.

     

    ההמולה מסביבי מתגברת, אני מבולבל , איני יודע היכן גופי, במציאות או בעולם אחר, איני יכול לזוז ולמשש גופי,כלום לא כואב לי, אני עדיין מרגיש את רטיבות הספוג שעל ראשי, עיניי מכוסות בבד שחור כך שאני לא יודע מה קורה סביבי.

     

    פתאום הכל משתתק, אני מתחיל לצעוק, לקרוא לעזרה ואין איש שומע,

     

    "סוהרים, שומרים, הקשיבו לי רגע"

    "מה קורה כאן, אאאאא"

     

    אף אחד לא שומע ואין עונים.

    ליבי פועם בחוזקה, כמעט יוצא מבית החזה, אני מרגיש חום עז בפניי ורגליי כאילו השתתקו.

    עוברות כמה דקות ואני בודק את עצמי שוב ושוב,מוחי חושב,

    אני מזיז מעט את אצבעותיי, כן אני שולט בעצמי , אני חושב שאני חי, כן אני חי, אני חושב ,אני מדבר, אני מרגיש את גופי, כן אני חי. אז מה קורה פה לעזאזל?

    "היייי מישהו שומע אותי, מה קורה פה?"

     

    לפתע אני חש ביד שמתחילה לשחרר אותי מכל הדברים האלה ולאחר מכן הסירה את כיסוי הראש שלי, אני רואה מולי את הסוהר חמור הסבר, הוא אינו מביט בעיניי ואינו מדבר איתי, אני כבר לא יכול להתאפק ושואל אותו,

    "מה קורה פה?",

    הלה לא עונה רק מעוות פרצופו כלא יודע דבר, הוא נשלח רק לשחרר אותי ולקחת אותי אל תאי.

    הוא מוביל אותי ואני לא אזוק בכלל, כל כך בא לי לברוח, אבל אני לא עושה זאת.

     

    הסוהר מוביל אותי לתא חדש, יחיד בלי שותפים , תא הרבה יותר טוב, ואני הייתי בטוח שהוא מוביל אותי אל הצינוק.

    אני שמח על המעט שנפל בחלקי,ואני לא מבין אך לא שואל שאלות.

    בערב אני רואה שמביאים לי ארוחה דשנה , בגדים שונים ואפילו מקלט רדיו קטן.

     

    אני מתענג על הכל ונרדם לצלילי המקלט ,ומרחף אל מחוזות החלום.

     

    צפירת הבוקר נשמעה היטב בתאים אלו , אני שומע את כל האסירים נעים בשורות ורק אותי הם לא באים לבקש.

    אני מסיים את כל פעולות הבוקר , מקבל ארוחה דשנה וממתין לסוהר. הסוהר אינו מגיע.

    בינתיים אני מדליק את המקלט ושומע חדשות,אני לא מקשיב ממש, לפתע אני שומע משפט אחד שהקפיץ אותי,

     

    "האנס הרוצח נתפס והודה,והציל את אסיר מספר 408 מכסא חשמלי  ".

     

     

    1.10

    רחלי

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/1/12 18:59:
      תודה לכולם מקרב ליבי, כמובן שאזדקק לתיקונים פעם וכעת אתקן את מה שיוקה העירה לי.תודה לכולם ושבת שלום. אוהבת אותכם רחלי
        6/1/12 08:19:
      רחלי, יש לי רק מחמאות. הכתיבה שלך הולכת ומבשילה מפעם לפעם. קראתי הכל בנשימה עצורה, היה מרתק. התיאור המצויין של חווית הישיבה על הכסא, אני מנחשת שאין לך נסיון אישי עם החוויה הזו.. מאוד יפה בעיני הרעיון של מערכת היחסים עם העכבר, הוא מאוד מדגיש את בדידותו הכואבת של האסיר- בלי לגלוש לתאורים קיטשיים מידי של רגשות. מה שקצת חסר לי, זה יותר תשומת לב לענינים כמו תחביר נכון. יש משפטים שהם קצרים מידי, חסרות מילות יחס. לדוגמא: "והציל אסיר מספר 408" - צריך להיות לדעתי: "והציל את אסיר מספר 408".
      וואוו סוף טוב הכל טוב, כמה מקרים כאלה קרו שאנשים חפים מפשע הוצאו להורג וכמה חפים מפשע יושבים עדין בכלא ומרצים עונש על לא עוול בכפם. רחלי יקרה, הכתיבה שלך ממש ממש יפה. ונהניתי לקרוא בכל הפרקים שהעלית. כעת מחכה לבאות וכבר סקרנית לעדכון הבא. מאחלת לך סופשבוע נעים וחיבוקי(-:
        4/1/12 20:07:
      יופי!
        4/1/12 15:01:
      ואווווווו רחלי, נשמתי עמוק לקראת הסוף. הפתעה - אז לפעמים באמת הצדק מנצח. הסיפור שלך יפה מאוד, מותח ומרתק. תתחילי לעבוד על משהו חדש. תודה ויום טוב.
        3/1/12 22:19:

      סיפור מרתק רחלי ,
      הייתי במתח לקראת הסוף ...
      כתיבתך נפלאה ...שתהיה לך שנה נפלאה

        3/1/12 20:34:

      אוי רחלי, קיבלתי צמרמורת.
      לא ידעתי אם לצפות לסוף טוב, אבל קיוויתי.
      הסיפור טוב וכתוב ברגש רב.
      וגם אני החילותי לחבב את העכבר.

        3/1/12 18:49:

      רחלי,

      נושמת לרווחה,

      תיאור ההליכה לכסא המוות ותיאור התחושות של רגע לפני-

      מרתק ונוגע ללב

      אהבתי את הידידות של הנידון למות עם העכבר,

      תודה על הסיפור ועל הסוף הטוב ( :


        3/1/12 17:30:
      כתיבתך יפה...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      rachely111
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין