0
אתה מוזר היום את אומרת עינייך עצומות למחצה, מביטה בי חוקרת, מתעניינת. אתה אוהב אותי פחות הערב, יחסים אוטומטיים אני שומע אותך אומרת, דיסוננס, ביננו, לא זורם.. אלוהים, אני חושב, תני לנשום רגע. התיסכול מטפס בתוכי אט אט כמו מחוג של ברומטר, מבשר סערה שמתקרבת. מנסה להבין למה אני מביט בך ואת פשוט מה שאת ואני, אני מוזר בעינייך הערב.
תחושה מוכרת רוטטת בתוכי..
בכל פעם שאנחנו נפרדים אל היום אני יודע, את מביטה בי כמו מעל ספינה, המתרחקת מהחוף. איזה משא אנחנו כאן הופכים ביננו למעמסה? אולי זה הפנס שאת בוחרת, אולי זאת הבחירה בזכוכית מגדלת, אולי את רואה בתוכי את מה שממני מסתתר, ואולי זה המחיר של מערכה שניה..?
אני עוצם עיניים, מדלל את הצפיפות בתוכי חש בריתמוס של הנשימה, הבטן שעולה והבטן שיורדת, רואה את השקט מתקרב בצעד איטי ומהוסס. מרוקן את עצמי מכל מחשבה מניח לפנינו אהובה שער, שביל ועבודה ואחר כך.. אולי תבוא הנגיעה.
|