הנה אני באה!
רשימות של ירושלמית בגוש דן
פוסטים אחרונים
- גנן 13/1/19
- כתוב בטלפון בחדר האטום 5/12/18
- תחביבים 28/6/18
- דרדסבא, זה עוד רחוק? 4/6/18
- Candy Crush 8/4/18
- Spring journey 24/3/18
ארכיון
יחסינו לאן
לא רציתי לעזוב. עשיתי זאת בכאב אמיתי. מעולם לא הרגשתי כה שייכת, מושרשת, קשורה. אבל עזבתי בכל זאת, כי החיים, וכאלה, והתגעגעתי. לימים פחתו הגעגועים. ככה זה ימים. הרשיתי לעצמי לפתוח את הלב לקסמים אחרים. ולימים הודיתי שאני לא רוצה לחזור. וידעתי גם לומר למה, אפילו שבזמנו לא אהבתי כשאחרים אמרו אותם דברים בדיוק. פתאום ראיתי דברים בעיניים אחרות. עיניים שמביטות מבחוץ, עיניים של אורח לרגע-שרואה-כל-פגע. ואז הבנתי שזה נגמר, ושהלכתי שלא על מנת לחזור. זה לקח כמה שנים. אולם לאחרונה התחלתי להגיע לביקורים קבועים, פעם בשבוע. החיים, וכאלה. וזה עושה לי טוב. במיוחד הרגע הראשון. אני מגיעה אחרי שהרגל נדבקה לדוושת הגז במשך שעה בערך, כי אסור לאחר, וחונה הכי קרוב שאפשר, שזה כבר די רחוק בשעה כזו, סמוך למצפור. ואז אני פותחת את הדלת ו- אהההההה. אויר הרים צלול כיין. ונוף. ותחושה שצרכיי מתמלאים פתאום, ושהם לא רבים כ"כ. רק לנשום. וקצת צמחי תבלין ירוקים בעיניים. ואני הולכת לי בנחת בקור, מעולם לא שמחתי כ"כ לחנות רחוק. וכל שבוע מחדש, הקסם לא פג. ובסוף היום אני מצטערת שאין לי יותר זמן, אני רוצה להישאר, ושוב הרגל על הגז. אני יודעת שזו בועה, ולא הדבר האמיתי. ועם זאת, לחזור, לפתע לא נראה רעיון לגמרי מופרך. זה כבר לא החלום, אבל וודאי לא יותר רחוק ממנו מאשר המיקום הנוכחי. הגזמתי עם האנדרסטייטמנט. זה קרוב יותר. הרים, אחרי הכל. זיהיתי דפוס של סדרה חשבונית יורדת שמתארת את מספר השנים שאני מבלה באזור גיאוגרפי מסוים: 8-10-12... אם כן, נשארו לי כאן עפ"י התחזית פחות משנתיים. וכמו בתחומים אחרים, אני מתחילה לתהות אם הדבר הבא יהיה החלום, או שהגיע הזמן להתחיל למחזר.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברור. זה גם מופיע כטיפ מס' 7 בכל הכתבות-הממוחזרות-אחת-לשלשה-חודשים בYNET כ"10 טיפים לחיים בריאים".
לי יש את זה בכרמל, תחושות דיי דומות.
גיליתי שמותר גם למחזר ;-)
סופשבוע נהדר שיהיה