0
אז זהו , ביום חמישי חוזרים לעבודה, כי קבלנו צו, צב, מניעה, כפייה. אני כבר לא יודעת איך לכנות את הגורם הזה שיכריח אותי לחזור. אבל בתוך תוכי אני יודעת, שזה לא הצעד הנכון, אם אני רוצה להשיג משהו... איזה שינוי מהותי במערכת החינוכית המתפוררת, לא מהיום. כבר 15 שנה אני עם בטן מתהפכת ועכשו חברו אלי עוד כמה לא מעטים, שרואים את ההתפוררות. טוב אז אני לא חוזרת. אבל, רגע מה אגיד לתלמידים כשלא יכבדו הם את החוק הנקוט בבית הספר? כאילו שהם כן... יש לי זכות לדרוש זאת מהם, אם אני לא? טוב אז אני חוזרת. אבל, רגע מה אגיד לנכדים שלי כשישאלו אותי בעוד 10- 15 שנים איפה הייתי אז 10 - 15 שנים לפני ... איך נתתי לדברים להדרדר...ועוד בשם המוסר? איפה היה האומץ שלי להתמודד עם עצמי? לשלם את המחיר? האם החוק הוא אכן תמיד מעל לכול? מה קורה לחייל בעת קרב? מתי הוא יפעיל את שיקול הדעת שלו? כשיראה משהו לא מוסרי בעליל, יש להניח. מה זה ה"בעליל" הזה בתרגום לאיש חינוך במערכת החינוכית? האם לחנך בכפייה איננה בעליל? האם לא הגענו אל הקו האדום? טוב, אז אני לא אז אני כן אז אני... ... כבר לא.
|