כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
גל של געגוע...
יש משפט שאומר: מוטב לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל.... מפחיד הצירוף הזה "לאהוב ולאבד", במיוחד לאנשים כמוני שחווים כל רגש בעוצמות. אני בהחלט מבינה את אלה שיגידו "זה לא שווה את הטירחה.." מתאהבים, הכל נפלא ואז מסיבה זו או אחרת זה נגמר, בדרך כלל בשברון לב של אחד הצדדים או של שניהם. אמר לי פעם איש חכם: "אם את לא מוכנה לקחת את הסיכון שתפגעי - אל תכנסי לשום קשר" כי כל קשר מכיל בתוכו סיכון לפגיעה. זאת בחירה שאנשים עושים. יש שנפגעו בעבר והפחד להפגע שוב משתק אותם. הם יבחרו לצאת עם מישהי "נחמדה" שאין איתה אהבה הם אולי אפילו יתחתנו איתה ובלבד שלא יסתכנו בלהרגיש... הם יותרו מראש על האפשרות למצוא את האהבה שלהם לטובת "שקט יחסי" . אני בלי רגש - לא אני.... ככל שהאהבה יותר גדולה - כך שברון הלב יותר גדול. פעם באמת הרגשתי כאילו פיסית נקרע לי הלב... שזאת ממש לא מטאפורה. שחלק מהגוף שלי הלך יחד עם זה שנפרדתי ממנו. אהבות גדולות, פרידות גדולות. עוד משפט ששמעתי השבוע... ( הכרזתי על חופשת החלמה אז אני רואה הרבה טלוויזיה.. תסלחו לי..) והוא אומר ככה: מאהבה קטנה מחלימים אחרי חודשיים, מאהבה גדולה אחרי שנתיים ומאהבה עצומה לא נפרדים אלא ממשיכים לחפש אותה בעולם... אם אני חושבת על זה לעומק... אז היו לי 2 אהבות גדולות... 2 קטנות, זוגיות אחת (ארוכה מדי...) מתוך ויתור ואת האהבה העצומה אני עדיין מחפשת, שלא על מנת להפרד ממנה.... כל פרידה היא מוות קטן... וכל פרידה היא גם אבל על כל הפרידות שכבר היו... איכשהו חשבתי שאני כבר קצת מחושלת, אבל השבוע הבנתי שכל הפרידות שחוויתי לא הכינו אותי לפרידה הזאת שאני חווה מאבא שלי. זה בכלל לא אותו הדבר... המוות הוא סופי. אי אפשר בגל של געגוע להתקשר. אי אפשר "רק לשמוע אותו בטלפון". אין את המחשבות של "מה קורה איתו עכשיו... מה הוא לא מתגעגע אלי?" זה סופי ביותר. זאת חוויה שאף פעם לא חוויתי קודם. חוויה שמגמדת את כל הפרידות שלי ומכניסה אותן לפרופורציה. עולמי שחרב עלי כמה פעמים במשך חיי לא חרב עלי השבוע. אתם יודעים למה? כי אין לי פה על מה להתלבט... אין החלטות לעשות... אין בחירות לבחור... פה זה רק התמודדות קדימה. אין מה להתבכבש.. או לחפור. זה עצוב, זה נורא כואב... אהבתי את אבא שלי בטירוף... אבל לראות אותו בחודש האחרון היה יותר קשה מלראות אותו במותו. כל החודש האחרון הסתובבתי בעולם כואבת כמו בניתוח לב פתוח... הרגשתי מחוברת אליו כמו שכבר לא הייתי שנים... עד שכמעט נגמר לי הכוח לגמרי ואז הוא מת. באופן מפתיע עכשיו קל יותר. שקט יותר. נגמרה המלחמה. עכשיו מלקקים את הפצעים וחוזרים לחיים... דוקא עכשיו אני מודה על כל האהבה שיש בי, על כל האהבות שחוויתי. אין בי חרטה או צער על אף אחת מהן גם אם לסביבה היה נראה שאני מבזבזת את זמני עם האנשים הלא מתאימים... מכל אהבה שלי למדתי משהו שעזר לי ושחזק אותי. כל פרידה דחפה אותי קדימה אל עבר האהבה הבאה.... יש בי הרבה אהבה ואני כבר מודה על הזוגיות החדשה שתגיע ותפתיע. על האיש המדהים איתו אבלה את שארית חיי, כי יש דברים שאי אפשר ואסור לי, גילה, להתפשר עליהם. והדבר הראשון הוא אני. גילה |
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבה
*************
תודה אורי...
אמצא גם אמצא והאהבה
גם תמצא אותי...
הזמנתי:)
מרגש מאוד. צר לי על אבדנך.
מאחל לך למצוא את האהבה העצומה הזאת... וגם לי.
תודה עופרהלה..
דברים שיוצאים מהלב, מגיעים אל הלב...
בהחלט יש לברך על החיים,
כל יום מחדש...
גילה
מסכימה איתך ומזדהה...
להתפשר זה לחיות בתסכול מתמיד.
מסכימה איתך.
פוסט יפה. *
מסכימה מאד לדברים שאמרת...
אנחנו צבר החוויות שעברנו
ואיך שהתמודדנו איתן..
גילה
כוכב לחיי האהבה !
ממש ממש:
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
איך שאני יודעת למה את מתכוונת. משתתפת בצערך.
אבל זאת אהבה נשארת לעולם והכמות שלה אף פעם לא פוסקת. הזיכרונות והזמן שהית איתו יתנו לך כוח להמשיך.
לגבי האהבה האחרת - אני מהמאמינות הגדולות ששווה להיפצע כדי לחוות את האהבה ואין שמחה בלי כאב. אבל זה שווה את זה.
בסופו של ענין אנחנו מתאימים את מה שמתאים לנו לתקופה מסוימת,
במודע או שלא במודע.
הסברה אומרת שמי שיודע להרגיש את הכאב בעוצמה, ידע להרגיש גם את השמחה בעוצמה דומה ובטח שגם את האהבה..
לדעתי, הרווחנו -
כי אהבה גדולה זאת חוויה אינטימית ברמות אחרות לגמרי... ואם את או אני מסוגלות להכיל כזאת אהבה - אז אנחנו מסוגלות להכיל אותה. נקודה...
יש אנשים רבים שלא הרגישו אהבה גדולה בחייהם, אני כבר היו לי שתיים ובהחלט תהיה לי עוד אחת - זאת שאני מחכה לה...
אני יודעת...
אני מרגישה אותו הדבר כשאני קוראת אותך,
גילה
תודה עוללית,
מבינה אותך מאד, כשאבא נפטר, במידה מסויימת שמחתי בשבילו. החלק הנורא של להיות תלוי באנשים אחרים, או לראות אנשים מסתכלים עליך ורואים את מצבך - זה היה הכי נורא עבורו.. תמיד הוא היה החזק בחבורה, המצחיק, המארגן... זה עצוב נורא.
האהבה הגדולה של חיי... כן. לפעמים אני מאמינה יותר ולפעמים פחות... בסך הכל אני יודעת שזהו, כבר מגיע לי...
תודה, על המילים ועל הכוכב...
היי גילוש
ברגע זה צימררת אותי וגרמת לי
לבכי אדיר.....{זה טוב הדמעות זורמות על כולי}
קשה קשה לאבד אבא יקר
גם אני נפרדתי מאבא שלי יקירי לעולמים
לפני שבועיים.
קשה לי לכתוב לך הדמעות זולגות
בצורה מטורפת אבי גם היה אהבת חיי
הוא זה שחינך אותי להקשבה, להאזנה,
לחוכמה, לאהבת האדם אשר הוא אדם
למוזיקה הקלאסית של המון מלחינים
אדירים וחשובים .
אין לי ספק שאת אחת הנשים היותר
אוהבות
היותר מוצלחות
היותר עם לב הכי רחב
עם נשמה
עם הקשבה
בלי ציניות {ולא חסרים כאלה ב"קפה"
בלי תסביך גדלות
את פשוט נשמה אדירה
ולכן אני מכבדת אותך
ואוהבת אותך
נשיקה
לולי
נפרדם מהאדם, האהבה שהיתה בינכם היא כבר שלך ונשארת איתך
עד לאדם הבא שימלא אותה... המיכל שלך לא יקטן, אם לא תקטיני בכוח...
מה שהרווחנו בקשר שהיה - נשאר שלנו גם כשהקשר נגמר -
זכינו לאהוב...
גילה
מילים שנוגעות בנו בהבנה והזדהות עמוקה,
מי יתן ולא נדע עוד כאב,
רק צמיחה
וים של אהבה
גילה,
מאחלת לך אהבה שמחה וטובה,ונכונה.
מתפללת עבורך ,שתאהבי את עצמך,
את לבך הטוב.
הפרידה מהורה,
אכן,שלב בחיים.
אשרי שזכית יקרה,
באב אוהב ומסור.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,
ובחירות נכונות.
כל כך פשוט וכל כך מפותל -
הרגש -
יחד עם זאת את רואה -
כשמישהו מדבר מהלב התגובות שהוא מקבל
באות ישר משם -
תודה לך על תגובתך המרגשת ועל הכוכב...
גילה
ברכות על הפוסט המעניין הזה, אני מאחלת לך שתמצאי אהבה משורש נשמתך
ולכולנו שיהיה רק טוב...
חג שמח
גילה
התרגשתי מהפוסט הזה.
ויש שאומרים, שאם אתה אוהב ואם אתה כואב, משמע אתה חי, ועל זה צריך לברך.
באהבה
עופרה
מבינה ומזדהה.
לאהבה יש כוח
היא מקיימת ומחזקת אותנו
גם כשהיא אובדת.
בהרבה מובנים היא יצרה את מי שאנחנו
כל הנשמות שנגעו בנו מרוכזות במי שאנחנו.
מרגישה כמוך.
ולאהוב ולאבד זה הפחד הכי גדול בעיני.
כי האהבות שלי גדולות.
וכן, היו גם כאלו מוותרות על רגש ענק..
כמה שאנחנו דומות.
הזדהיתי עם כל מילה. כוכב אוהבת שלך שרי
גילוש ,
את צודקת. בכל פרדה יש מוות. לפעמים, אמיתי וכואב, ולפעמים - קצת סתמי.
פרדה מאבא מטלטלת, מזעזעת, אבל ככל שהתהליך ארוך יותר, אתה מקבל את הסוף, עד כמה שזה נורא, טוב יותר. ואבי נפטר לפני קצת מעל לשנה, ואכן הפרדה ההדרגתית היתה הרבה יותר קשה לי מהסוף. נשמע נורא, אבל לראשונה אני מעזה לחשוף את זה.
ולגבי אהבות שבדרך, היא מחכה לך האהבה הגדולה של חייך, וכוכב.
כל פרידה היא מוות!
ואם לא נפרדים מאהבה עצומה וממשיכים לחפש אותה בעולם,
לא בטוח שיכולים להחלים.
אסור להשוות בין אהבה לאהבה, כל אחת מקבלת את המקום שלה.
אהבה ... קשה איתה ואי אפשר בלעדיה ...
אבל מי שלא אוהב לא חי.
גילה,
את יודעת, כל כך פחדתי. היה שברון לב ענק.לאורך תקופה של שנתיים לא הייתי מסוגלת לאהוב. שממון רגשי איום ונורא.
ואז, זה חזר...יחד עם הפסגות, חוויתי גם כאב (כשזה לא הלך). בכיתי....
אבל אין ספק שזה עדיף....אין דבר גרוע יותר מהשממן.
הפרידה הסופית, פרידה מאדם קרוב שנפטר, מקפלת בתוכה כאב מסוג אחר. עברו 8 שנים ואני עדיין מתגעגעת להוריי,שנפטרו בזה אחר זה. אני מתנחמת בזה שנפרדתי מכל אחד. אמרתי לכל אחד/ת כמה שאני אוהבת אותו/ה. הודיתי להם שהיו הוריי. וזה אכן מנחם.
כיכבתי לך על פוסט מרגש. פוסט שבא מהלב...
שיהיה לך שבוע נפלא!
אן
תודה על התגובה יקירה..
עוד מעט כמעט זה קורה...
גילה
גם כן חברים מצאת לך...
אהבתי... ואימצתי...
כמובן...
עם פטירתו של אדם קרוב ויקר לנו, אנו מבכים בעצם את מר גורלנו. רק בעבור
הזמן, אנו לומדים שכאבינו על האובדן מעלה בנו זכרונות טובים מהאדם.
וככאלו הם משמרים את זכרו, והוא ממשיך ללוותינו גם אם אינו נוכח הוא בחיינו...
ובאשר ל"כאבי הלב" על פרידה:
אני מסכים עימך.
יש משפט נאה, באנגלית הוא נשמע טוב יותר
if you can not do the time, do not make the crime
ובאהבה:
משולה היא בעיניי לטיפוס על הר גבוה...
ניטשה ידידי אמר פעם משהו שלקחתי אותו לחיי בקשר לדברים רבים, גם בקשר לאהבה:
"על הר האמת אתה אף פעם לא מטפס לשווא. או שתגיע לנקודה גבוהה יותר היום,
או שתאמן עצמך להגיע לנקודה גבוהה יותר מחר...".
באמת הגיע הזמן להחזיר את הפוסט הזה...
כתבתי אותו כשרק הגעתי לקפה...
הפוסט הראשון שלי...
תודה על הכוכב,
גילה
גילה,
פוסט מרגש מאוד!
ובעיקר מחזק [אחרים במצב דומה]של אישה עם כוחות מדהימים!
תודה נשמה...
אני יודעת שאתה איתי לאורך כל הדרך...
גילה
על כל מיני דברים - כן...
על האהבה - ממש לא...
בכל מקרה... כל אחד מחליט לעצמו על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא - אין פה כלל שמחייב ונכון לכולם..
גילה
איתך לאורך כל הדרך.
שנתראה רק בשמחות, ועוד נכונו
לנו כמה כאלו.
האהבה הגדולה ביותר טומנת בתוכה את הפחד הגדול ביותר.
כמו בכל דבר בחיים אם לא לוקחים סיכון לא יכולים להרוויח.
כתבת יפה!
שיהיה המון בהצלחה
בהצלחה, עם המון אהבה :-)