כשהייתי ילד קטן, היינו צמודים לטרנזיסטור במקלט, בזמן מבצע סיני, ודובר צה"ל היה מספר לנו מה קורה. הייתה מן חגיגיות באויר. דובר צה"ל היה אומר ואנחנו היינו מקשיבים. ובקשב רב. למלים "דובר צה"ל מודיע" היתה משמעות הרבה מעבר להודעה עצמה. היו בהן מן אחריות כזאת. מן תחושה שיש על מי לסמוך. •  כשדובר צה"ל היה מודיע, כל עם ישראל ידע מה קרה, מי נגד מי, ומה היתה התוצאה. •  כשדובר צה"ל היה מתריע, אז כולם ידעו מה לעשות, מה הסיכויים, מה הסיכונים, ומה אלה שאמורים לעשות בנידון, עושים. •  כשדובר צה"ל היה מכחיש, אז כולם ידעו מי השקרן ומי הוא זה שדובר אמת. •  כשדובר צה"ל היה מצהיר, תמיד ההצהרה היתה עניינית, צבאית, ונקיה משטיקים. •  כשדובר צה"ל היה מוסר נתונים, תמיד ידענו שהם בדוקים, אמיתיים ומהימנים.

כשדובר צה"ל היה מדבר, לא היה ספק לאף אחד שכל מלה היא בסלע, וכל משפט הוא האמת הצרופה שאין בילתה. או אולי זה הכל היה בעיניו של ילד קטן שיושב במקלט.

גילי כהן שאלה היום את דובר צה"ל מה פירוש "ניקוי" כיפת הסלע מתמונה שהופיעה בפרסום רשמי של צה"ל. ענה הדובר:

"...טענות הכתבת מגוחכות ומגמתיות, ולא נותר אלא להצטער על כך. מדובר במצגת שנשלחה לחיילי צה"ל לקראת חג החנוכה. בשקופית המדוברת יש תמונת אילוסטרציה של ירושלים מתקופת בית שני. כפי שהוסבר לכתבת, בתקופה זו כיפת הסלע לא היתה קיימת. אי לכך לא היה צורך שתופיע בתמונה..."

התשובה הזאת היא עלבון לאינטליגנציה.

זאת אומרת, צריחי אוגוסטה ויקטוריה וטור מלכא היו, רחבת הכותל עם ההפרדה בין גברים ונשים היתה, דגל ישראל המונף בגאון (משמאל, בקטן) היה גם היה, ורק כיפת הסלע לא היתה "בתקופת המכבים".

אז או שאז הייתי ילד קטן שלא מבין במה שגדולים מבינים, או שחל פיחות מהותי באמינותו של דובר צה"ל, ומעל לכל בצורה בה הוא מעריך את קהל קוראיו ושומעיו, זאת אומרת - אותנו.