כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    תגובה לחברי יתד נאמן - על נשים וגברים חרדיים

    19 תגובות   יום שישי , 6/1/12, 06:04

    On Haredi /Jewish ultra-Orthodox separation of men and women


    "הסתה: איך זה עובד" סופר "יתד נאמן" חיים ולדר במדורו "מול המראה"

    תגובה לקישור הנ''ל בקפה דה מרקר


    אני מאד מוטרדת מהסתה נגד חרדים שנובעת מבורות מוחלטת לגבי הערך הרוחני של מנהגים כמו הפרדה בין נשים וגברים. די להסתכל על ציבורי הנזירים והנזירות אצל הבודהיסטים הטיבטים ואצל הנוצרים הקתולים כדי שנבין שחברות אחרות גם מצאו ערך בתרגול רוחני שכולל בתוכו הפרדה בין גברים ונשים, מבלי להכנס לעומק השאלה "למה זה טוב?", שאגע בה בהמשך.

    בהשוואה לנזירוּת, הגישה החרדית מתונה (או הגישות החרדיות, כי כנראה שישנן  כמה). מאז שאני מעמיקה בבודהיזם הטיבטי, גדלה לאין שיעור הערכתי לדת היהודית ולמנהגיה המשונים - זה נשמע כמו סתירה אבל זה ממש לא ואסביר.

    היום אני יודעת להעריך את מצווֹת טהרוּת וטבילה, נידה והפרדה בין גברים ונשים כפי שמקובל בציבור החרדי. אני גם יודעת להעריך את ההשקעה האינסופית בלימוד תורה. אני מציעה לכל אדם, לפני שהוא כופה על אחר לימודי מדעים וטכונלוגיה שהוא מכיר, לשבת שנה בישיבה כדי להעריך את הנושאים הנלמדים שם, ואולי יצא עם דעה שונה לגמרי.

    לוּ אנשים היו רק משקיעים בלימוד מוסר - מוסר חילוני באם הם חילונים - כפי שכבוד הדלאי לאמה מציע שכל אדם בר-דעת יעשה, בין אם יש לו דת או בין אם אין לו דת כלשהי, היו מבינים את ערך העיסוק בדת. הדלאי לאמה, ב
    ספרו החדש "מעבר לדת: מוסר לעולם שלם"

    (Beyond Religion: Ethics for a Whole World), אומר שמוסר הוא כמו מים, חיוני לחיינו, ודת, לעומת זאת, היא כמו תה, טעים ומזין ולכן יש אנשים שמרבים לשתות תה.

    חיים חרדיים הם לא "כוס התה" של רובנו. לוּ ידענו להעריך את הדרך החרדית כדרך רוחנית, היינו מגייסים יותר, ולא פחות, משאבים, כדי להקל על הנשים החרדיות בתמיכת בעליהם, כדי לאפשר את לימוד התורה הכל כך יקר ערך, בדומה לציבור הטיבטי שתומך בניזיריו ובנזירותיו. (תמיכה יכולה לאפשר גם לנשים החרדיות ללמוד.)

    מצד שני, כל אזכור של מוצא זה או אחר, ערבי או חילוני או מה שלא יהיה, בעייתי ביותר בעיניי. יש אנשים מוסריים ,ערכיים וטובים, שתורמים לחברה, בעלי לב חם, בכל קהילה וקהילה, ונכון שישנן קהילות עם יותר דגש מוסר וערכים וקהילות עם פחות - בינתיים. הכיוון שלנו, של המין האנושי, הוא שכל הקהילות יקדמו מוסר ושכל חינוך שלא יהיה ישים את המוסר בראש מעייניו. המילה למתרגל רוחני בשפה הטיבטית,
    ננגבה  nangba nangpa, שהיא בד''כ מתורגמת ל'בודהיסט', משמעהּ המדויק הוא: 'מתבונן פנימה', ז''א אדם שעוסק בהתבוננות מלבו פנימה. ננג=פנים; בה=er- כמו באנגלית teacher, painter, writer. מתרגל רוחני, אדם מוסרי שבודק את ציציותיו שלו עצמו, לא יעסוק בפילוג חברתי, במידור ובגרימת שסעים חברתיים למטרות רווח, שליטה וכוח, ואף לא למטרות צידוק עצמי. 


    עכשיו, לשאלת "למה כל ההפרדה הזאת בין המינים?" מצאתי הסבר בספר של
    טרהנגו רינפוצ'ה, לגבי שלבי המעבר בבארדו לקראת החיים הבאים. ההיקשרות למין היא ההיקשרות החזקה ביותר והקשה ביותר להשתחרר ממנה. כאשר אנחנו נמצאים בבארדו של ההתהוות, השלב לפני ההוולדות מחדש, הוא מסביר, ולא השקענו במיתון התשוקה המינית בחיים האלה, ברגע שהתודעה שלנו תפגוש זוג מזדווג, היֶה זה זוג חזירים, זוג כלבים, או מה שלא יהיה, זוג צלופחים, נימשך לאותה ההזדווגות וניפול למישורים הנמוכים של הקיום. לכן, כדי שתהיה לנו אפשרות כלשהי למתַן את המשיכה הזאת, כדי לגלות איפוק, שליטה כלשהי בתודעה, ולא להיזרק פנימה לביצית הזאת, לגוף הפיזי המסוים הזה, עלינו להקדיש מחשבה ומעשים לפיתוח איפוק ומיתון התשוקה המינית בחיים האלה. לשם כך, טרהנגו רינפוצ'ה ממליץ על תקופות של איפוק מיני, אני קוראת לזה "צום מיני". הוא מציין אורך זמן מסויים, אך אינני זוכרת בדיוק - מספר חודשים, חצי שנה, שנה, משהו כזה. רק בשלב מתקדם מאד של תרגול רוחני נוכל לעשות שימוש באקט המיני עצמו לצורך תרגול רוחני. נאמר שברגע ההתעתשות וברגע השיא המיני ניתן לראות ישירות את הריקות.

    ככל שנתרגל את תודעתנו שלנו עצמנו, נוכל להרגיש את רגשות הזולת, לעמוד בנעליו של האחר טוב יותר, להרגיש אמפתיה ולכבדהו טוב יותר. אני מציעה: "העם עם החרדים" - או משהו כזה. או שכולנו נענוד תלאי צהוב, כמו שההולדנים עשו בזמנו, למרות שבארץ אקט כזה גם עלול להתפרש כמעשה קיצוני. לא לזה הכוונה. הרעיון הוא שנהיה מאוחדים, כי כולנו אחד, כולנו בני אדם וכל אחד הוא בדרכו ועוסק בהתפתחותו הרוחנית לפי הבנתו ולפי יכולתו, מה שהיא לא תהיה.

    הנה תרגום של טוקבק שלי ב-"הארץ"
    באנגלית  28/12/09:   

    פגיעה בזכויות אדם היא לא אשמת קבוצות, מן השמאל או מן הימין, אלא של פרטים המרכיבים אותן. פרטים נושאים כוונות לפגוע בזולת. אנחנו סובלים ממשבר מוסרי ברמה אפידמית. התרופה נמצאת בתוכינו, ביכולת שלנו להכיר בכל בן אדם כבן אדם כמונו, שרוצה אושר, ובצורך לעקור את הכוונה לפגוע בזולת מלבנו ומתודעתנו. לולא כל אחד מאתנו היה מתפלל ב: חרוזי תפילה/תפילין/לבנו, במקום לאחוז במהודק כל כך בכסף ובחפצים, ולולא היינו מטפחים במסירות נפש את הכוונה לא לפגוע בשום זולת, אזי ישראל/פלסטין, וכל מקום, האמת, היו הופכים לגן עדן עלי אדמות. הכוונה לפגוע בזולת היא הסיבה העיקרית לאלימות בעולם ולפגיעה בזכויות אדם.  אלימות היא האפידמיה היחידה שלחלוטין נוצרה על ידי האדם, ועם הכוונה הנכונה
    היא גם ניתנת במאת האחוזים לריפוי

     

    כתב אמנה אוניברסלי לחמלה  

    חוברת למידה למוסר  

    הרצאות על חמלה באנגלית: www.ted.com/talks/tags/id/578

     

    תגובה חרדית שווה קריאה בנושא הדרת נשים מ"חדרי חרדים"
     
    קישורים נוספים:
    מודל בריאות ציבור למיגור/ריפוי אלימות

    "אהבת הזולת" - אלטרואיזם בעברית

    "הקם להורגך השכם להורגו" - האם היהדות היא אלטרואיסטית?"

    הספר המוזכר לעיל: 

    Journey of the Mind: Putting the Teachings of the Bardo Into Effective Practice

    http://www.snowlionpub.com/html/product_6824.html

     

    נ.ב. מי שעדיין חושב שזה לא משנה מה הוא עושה ולמי הוא עושה את זה, שאני מחופפת ושהנ''ל זה שטויות, מוזמן בחום לקרוא:

    חיים קודמים - מדע ותיעוד - שלושה סרטים

    מהפך של הלב: קריאה לשפיות ולשיתוף פעולה

     

    תוכן וקישורים לבלוג ברוכים הבאים (מועדכן לסוף אפריל 2012)

     

     

    On Haredi /Jewish Ultra-Orthodox Separation of Men and Women


    A response to an article in The Marker Café: Incitement: How It Works

    "Yated Ne'man" writer Haim Velder in his column "In Front of the Mirror''

     

    I am very concerned about incitement against Haredim (the ultra-Orthodox community) which stems from total ignorance regarding the spiritual value of separation of men and women. It's enough to look at the communities of monks and nuns among Buddhists and Catholics for us to realize that other societies also find value in a spiritual practice that includes separation of men and women, without going into the question of "What for?" which I will touch on later. 

     

    Compared to monastic life, the Haredi (ultra-Orthodox) approach is milder (or Haredi approaches, because there may be several). Since delving into Tibetan Buddhism, my appreciation of Jewish religion and its strange practices has grown immeasurably, which may seem like a contradiction, but isn't really, and I'll explain. 

     

    I can now appreciate the religious practices of purity and immersion, of laws of Niddah (laws relating to sexual abstention during menstruation) and separation of men and women as is customary in the Haredi community. I can also appreciate the endless devotion to Torah study. Before anyone imposes the study of science and technology, with which he is familiar, on someone else, I suggest spending a year in a yeshiva in order to appreciate the topics learned there - one might emerge with a completely different viewpoint. 

     

    If people only spent time studying ethics - secular ethics if they're secular - such as His Holiness the Dalai Lama suggests that any reasonable person do, whether he has any religion or not, they would understand the value of religious practice. The Dalai Lama, in his new book, "Beyond Religion: Ethics for a Whole World," says that ethics is like water, essential for life, whereas religion is like tea, tasty and nutritious, so some people drink a lot of tea. 

     

    For most of us, the Haredi lifestyle is not our "cup of tea." If we  knew to appreciate the Haredi path as a spiritual path, we would rally more, not less, resources, in order to ease the burden of Haredi women who support their husbands, and facilitate the priceless study of Torah, in the way the Tibetan community supports its monks and nuns. (Support might allow Haredi women to study as well.) 

     

    On the other hand, any mention of this or that background, Arab, secular or what have you, is very problematic in my view. Each and every community has ethical, principled and good people, who contribute to society, with warm hearts, and it's true - there are communities with greater or lesser emphasis on morals - at least for the time being. Our direction, the direction of the human race, is for all communities to promote moral ethics and for every kind of education to place moral ethics as a first priority. The precise meaning of the Tibetan word for spiritual practitioner, nang-ba, which is usually translated as 'Buddhist,' is: 'someone who looks within,' in other words, a person who engages in deep inner reflection. Nang = inside, ba = -er, as in the English: teacher, painter, writer. A spiritual practitioner, an ethical person who carefully examines his own behavior for any shortcomings (his own fringes/tzitzit), will not engage in social divisiveness, compartmentalization, will not cause social rifts for profit, control and power, or even for self-justification.  

     

    Now, as to the question of "Why separate the sexes?" I found an explanation in a book by Thrangu Rinpoche, regarding the transitions in the bardo towards the next life. Attachment to sex is the strongest attachment and the most difficult attachment to get rid of. When we are in the bardo of becoming, the stage before rebirth, he explains, and we have not devoted effort to reducing our sexual desire in this lifetime, the moment our mind encounters any copulating couple, a pair of pigs, a pair of dogs, anything, a pair of eels, we will be drawn to that copulation and will fall to the lower realms of existence. Therefore, in order for us to have some capacity to reduce this attraction, in order to exercise restraint, to have some control of the mind, and not be propelled into that fertilized ovum, into that specific physical body, we need to devote both thought and actions to developing restraint and to reducing sexual desire in this lifetime. Therefore, Thrangu Rinpoche recommends periods of sexual abstention, which I call "sexual fasting." He mentions a certain period of time - I don't recall exactly - a few months, half a year, a year, something like that. (The book is in the library of the Dharma House on Mt. Carmel, for anyone who is interested to learn more.) Only at a very advanced stage of spiritual practice are we able to make use of the sexual act itself as spiritual practice. It is said that at the moment of sneezing and at the moment of sexual climax, emptiness may be directly perceived. 

     

    The more we train our own minds, the more we will be able to feel the feelings of others, to better stand in the shoes of another, to feel empathy and to better respect another. I suggest: "The People for the Haredim" - or something similar. Or we can all wear a yellow star, like the Dutch once did, although in Israel such an act is likely to be misinterpreted as an extreme act. That is not the intention. The idea is that we all be united, because we are all one, we are all human beings, and each is going about her spiritual development in her own way, according to her understanding and ability, whatever that might be. 

     

    Here's my English talkback in Haaretz, December 28, 2009:


    To 13 - Extreme lack of morals, not right or left


    Violation of human rights is not the fault of groups, right or left, but of individuals that comprise them. Individuals harbor intentions to harm others. We are suffering from a moral crisis of epidemic proportions. The cure lies in each one of us recognizing all others as human beings, like ourselves, who want happiness, and purging the intention to harm others from our hearts and minds. If we all prayed with prayer beads/rosaries/tefilin/our hearts, instead of clutching money and possessions so tightly, devoutly cultivating our intention to do no harm to any person, then Israel/Palestine, and everyplace, really, would become a paradise on earth. The intention to harm is the main cause of violence in the world and of human rights violation, by governments, interest groups and individuals. Violence is the one completely man-made epidemic that is 100% curable, with the right intention. 

    Comments follow the links

    charterforcompassion.org 

    Talks on Compassion www.ted.com/talks/tags/id/578 

    Course: "Ethics of Altruism" http://learning.dalailamafoundation.org:8000/101/ethics0.htm

    Journey of the Mind: Putting the Teachings of the Bardo into Effective Practice by Thrangu Rinpoche http://www.snowlionpub.com/html/product_6824.html

    Integrative Public Health Model to Heal Violence  http://cafe.themarker.com/post/1881065/

    Love of Others - Altruism in Hebrew http://cafe.themarker.com/post/2475594/

    That Which Rises to Kill You, Kill It First: Is Judaism Altruistic? http://cafe.themarker.com/post/2098389/

    P.S. For anyone who still thinks it doesn't matter what he does, that it doesn't matter who he does what he does to, who still thinks I'm nuts and the above is nonsense, is warmly invited to read:

    Past Lives - Science & Documentation - Three Films http://cafe.themarker.com/post/2433941/

    A Revolution of the Heart: A Call to Sanity and Cooperation http://cafe.themarker.com/post/1808698/

    Who Stole My Religion?

    by Richard Schwartz

    In one sentence:

    Peace and compassion and care for what lives - basic Jewish values

    This book from a religious Jewish viewpoint, can be downloaded with no charge - or ordered as hard copy.

    Read more: http://gush-shalom.org.toibillboard.info/WhoStole.htm Download link: http://www.box.com/s/2508ypqz2l207nvsxbga

     

    ~  ~  ~

    Comments

     

    On February 4, 2012, 9:52 a.m. "that's me" wrote:

     

    I really appreciate you for this article, which shines a different light on that society and its values, full of compassion and more positive - much more. From my familiarity with the ultra-Orthodox community and it's values I assume that the reality there is a bit different from (the little) I know from reading this or that Buddhist literature.  Basing a value system, group and individual identity on the element of 'trembling' and 'fear' brings in energies that I'm not sure would pass the threshold of a Buddhist temple. But I could be wrong. The extremism in this society touches on a mechanism of appeasing an oppressor. The more we oppress ourselves, the more the Supreme Entity can love us and forgive us our actions. In a paradoxical manner, I have a feeling (and I'll be happy if you'll correct me if I'm wrong) that in the eyes of Buddhists it could be considered idol worship. I'd be glad to hear your view on this. All the best and have a blessed week. 

     

    On February 5, 2012, 4:52 a.m. Janna wrote:

     

    Wow. I very much appreciate your honesty and depth. I answer at some length. First, I grew up in a religious home, not ultra-Orthodox, so that the striving for perfection is not foreign to me, with its good and with its problematic side: lack of acceptance, arrogance, judgmental attitude. My intention in the article was not to express an opinion regarding what is actually going on in the ultra-Orthodox community, to what extent its members do or don't succeed in understanding, applying, manifesting or realizing the teachings. Corruption, ego, greed, bad faith, all that is from the Devil (Sitra Ahra - Kabbalastic term, literally: the Other Side), is everywhere. 

     

    The Buddhists, like Hafetz Hayim (Abandon evil - Step 1, Do good - Step 2), speak about levels of practice - one can do the same mitzvah, for our purposes, the same action, out of a narrow intention, for oneself, me and mine, or with a broader and more generous intention, for others. (Rabbi Ashlag, in his essay "Matan Torah" speaks about 'for God' as a preliminary step to altruism, to giving to others. 'For God' is a very important practice that helps and brings benefit to many people). 

     

    Both the Torah and the Buddhadharma can pave the way to Hell, when these are practiced or applied with a dishonest intention or a mistaken intention. Gampopa, Milarepa's student, said, "If we don't practice Dharma according to the Dharma, the Dharma itself will become the cause for falling to the Lower Realms." The intention of the heart is what determines if a particular religion of a particular person is idol worship or not. The Dalai Lama says more about corruption and insincere intentions in prayer in his public talk  "Bridging the Faith Divide." I tried, in two other posts on altruism in Judaism (the links are at the end of the post above) to offer an antidote to the practice of Judaism in a way that perpetuates and engraves a terrible mistake in the practitioner's mind. 

     

    Karen Armstrong, in her reference to compassion the Abrahamic faiths (Judaism, Christianity, Islam), says that each passage should be interpreted until we reach the compassionate understanding. In the same manner, it's possible to examine every custom and to find the compassionate intention, the meaning that lies behind it. This was the starting point for my post above. 

     

    If the ultra-Orthodox and secular people knew to appreciate and to understand religious customs correctly, i.e., compassionately, there would be true fellowship. Splits and divisions exist (abundantly!) inside the ultra-Orthodox community itself. It seems to me that we will all need to adopt creative and compassionate approaches to heal habits of ostracizing, distancing and contempt. An ultra-Orthodox person who has contempt towards a secular person or a 'goy' (derogative term for a non-Jew), a secular person who expresses contempt towards an ultra-Orthodox person or any other person - we need to realize that the  the stain on the forehead of the other, the mark of Cain of the other, is actually on the cornea of the observer, on the cornea of my own eye. It's very difficult to recognize our own disease. Identification and diagnosis of the problem are already half way to curing it. 

     

    There's a difference between self-flagellation and being like matzah (Passover flat bread/cracker; vs. leavened bread) - humble and free of pride. The Tibetans distinguish between two kinds pride.  From Rabbi Mordechai Scheinberger I learned that positive pride in Judaism is 'gvura' (bravery, courage, heroism). Negative pride comes from ego. Positive pride, self-confidence, is something else. Jhado Tulku Rinpoche (who will be speaking in Tel Aviv on February 15) said, "You need a lot of self-confidence in order to get rid of ego." 

     

    We need to be like God, to develop all the positive qualities that are attributed to God. If God is forgiving, we need to develop forgiveness, towards others, but also quite a bit towards ourselves. Self-forgiveness is different from justifying immoral behavior. The Tibetans speak about remorse. Remorse or regret is an important element of spiritual development, as opposed to guilt which derives from self-absorption and is an indication of a narrow and selfish mind. Remorse and forgiveness go hand in hand, I think. Now I'm really curious to hear what His Holiness the Dalai Lama says about forgiveness. Remorse means: I did something bad, something hurtful, and I won't do it again. 

     

    It's possible to engage in the practice of the Jewish mitzvot (commandments) out of joyous effort (a Buddhist term); when they are done right, i.e., out of altruistic and whole-hearted intention, your determination of "appeasing the oppressor" would not apply. It depends on the individual practitioner, on his spiritual level, how he understands the commandments that he is observing. The mitzvot themselves are a good and effective method that helps to transform the imperfect mind into the mind of a tzadik (an enlightened being, a righteous person, a saint). 

     

    Two rabbis who grew out of and because of the Hasidic ultra-Orthodox tradition who might interest you are Rabbi Zalman Schacther-Shalomi, father of Jewish Renewal, and Rabbi Zvi Ish-Shalom. There are others - Rabbi Michael Leitman, for example, who are making the hidden in Judaism accessible and revealed. His Holiness the Dalai Lama says that for religious harmony - understanding between ultra-Orthodox and secular people can definitely be considered in this rubric, it's not enough to be tolerant. In order to develop religious harmony (or harmony between secular and religious people), we need to develop understanding and appreciation for the religion and/or the customs and path of the other. 

     

    On February 5, 2012, 10:39 a.m. "that's me" wrote: 

     

    Dear Janna, thank you very much. I also grew up in a religious home, not ultra-Orthodox though I have quite a few ultra-Orthodox relatives. I very much appreciate the starting point for your post which comes from Armstrong as you mentioned. And in that, I'm with you totally :)

     

    I also appreciate many of rabbis you mentioned and their works - Rabbi Scheinberger, Rabbi Zalman Schacther-Shalomi, precious people and outstanding educators. And of course there are others. And there are more and there were and will be more. The spiritual work of the great Hasidic rabbis does not shame any Buddhist monastery. And in my wanderings to the Celtic regions I have encountered temporary separation of the sexes as beneficial for the work and purifying for energetic practice. 

     

    Thank you for your in-depth reply. Have a good and gentle week. 

     

    On February 5, 2012 11:23 p.m Janna wrote:

     

    Thank you, thank you, really, thank you.

     

    His Holiness the Dalai Lama says:

    "Whenever I give some lecture on Buddhism in the West, in Europe, or America, or Australia, New Zealand, these areas, I always stress: Traditionally, you are not Buddhist, so therefore, it is better to keep your own tradition, rather than change your religion. It is much safer. Otherwise, you see, you may create... you may develop some confusion...

    ...and then, among millions of people, some individuals may find that the Buddhist way of approach is more effective, more suitable. Then, after the individual's right, in that case, while you follow a new tradition, but you must respect your tradition or faith. It is still working among humanity, so [there are] plenty of reasons to respect." 

     

    From His Holiness' public talk: "Bridging the Faith Divide: Compassion in Action" - Q&A

     

    English TOC to this blog: therealjannaweiss.blogspot.com

    תוכן וקישורים לבלוג ברוכים הבאים

    מהר׳׳ת שרה הורביץ

    Sara Hurwitz - Orthodox woman spiritual leader 

    https://www.youtube.com/watch?v=mBabXl4NpB4

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/13 01:01:

      צטט: Shahar Ilan 2013-10-02 09:08:03

      נזירים הם קבוצה מוגבלת באוכלוסיה שחיה לגמרי בנפרד. אין שום הקבלה לניסיון של ציבור שלם לכפות הן על אנשים בתוכו והן על אנשים מחוץ לו את ההפרדה.

       

      שחר שלום, ברוך בואך.

       

      קודם כול, הנזירים בטיבט היוו בין שישית לשליש מהאוכלוסיה.

      לכל משפחה, לכל כפר, היה חבר, אב, אם, בן, בת, בן דוד/ה, אח, אחות, שכן או שכנה שהפכו לנזירה/ה. 

      הרעיון שקיים אדם כלשהו שהוא מוגבל ונפרד הוא רעיון מוטעה.

      כולנו קשורים אחד לשני ברשת של קשרים אינסופיים.

      רק תהרהר כמה אנשים וגורמים תרמו למחשב שהנך מתקתק עליו,

      או שתרמו לארוחה האחרונה שאכלת.

      ציבור כל כך גדול של נזירים ונזירות יכל להתקיים רק עקב תמיכה חברתית בהיקף נרחב.

      זה היה ועדיין נחשב מאורע משמח כשמישהו זוכה ללמוד באקדמיות הנזירות בטיבט.

      עכשיו, גם בטיבט קיים ציבור מתרגלים עד לדרגה רוחנית גבוהה ביותר שהוא נשוי ולא שייך לנזירות.

       

      אני לא בקיאה עד הסוף לגבי האופן בו החרדים מנסים לכפות את עצמם על ציבור לא חרדי.

      המאמר שלי כאן לא התייחס, בכוונה, לנושא המוסרי, באיזו מידה החרדים הם אנשים מוסריים או לא, ערכיים או לא.

      זה יהיה תלוי בכל אדם, בכל פרט.

      כמוכן, הפרשנות לגבי ההפרדה תהיה תלויה במידת וברמת התובנה של אותו אדם.

      הביצוע יהיה פועל יוצא של הפרשנות.

      לא חסרים לנו יהודים שטועים לגבי משמעות הפסוק "הקם להורגך וגו'".

      באופן דומה, יהיו אנשים שייפספסו את העיקר לגבי ההפרדה בין נשים לגברים וייאחזו בטפל באופן כפייתי ופוגעני.

      הכלל הראשון ביישום כל מצווה צריך להיות: ואהבת לרעך, כאשר ברור לכל ש'רעך' הוא כל אדם,

      גם מי שעושה לך רע - ולא יישום של איפה ואיפה.

       

      כך שאיני חולקת איתך על כל טענה שתהיה לך ושקרוב לוודאי תהיה מוצדקת.

      אבל אולי התובנות שאני מעלה יכולות להתחיל להוות בסיס כלשהו לדו-שיח

      ולהגעה לתובנות משותפות ולדרכי פעולה מכבדים וחדשים מתוך כבוד אמיתי לזולת ולמנהגיו המשונים.

       

      כתבתי די הרבה; מקווה שזה עוזר.

       

       

       

        2/10/13 09:08:
      נזירים הם קבוצה מוגבלת באוכלוסיה שחיה לגמרי בנפרד. אין שום הקבלה לניסיון של ציבור שלם לכפות הן על אנשים בתוכו והן על אנשים מחוץ לו את ההפרדה.
        16/6/13 05:34:

      צפוף כאן. עברתי לדיון. pov, (מה שמך?) הנך מוזמן. 

      http://cafe.themarker.com/topic/2934370

        16/6/13 01:16:

      צטט: חנה וייס 2013-06-15 21:14:21

      את ההערה לגבי טיפול בקרבנות, לא הבנתי.

      מי עושה את זה? 

      הרבנים שמפרסמים פעם אחר פעם איסורים ואיומים על נשים, במקום לפרסם איסורים ואיומים על גברים שלא שולטים ביצרם.

      ישנה מגמה חברתית מאוד מאוד הרסנית, בחברה החילונית,

      לתייג כל דבר כ"מחלה" שדורשת "טיפול" למטרות רווח.

      אם כבר, חשוב להילחם בתופעה הזאת, אבל לא בדת היהודית. 

      בדת היהודית, הנוצרית, המוסלמית והחילונית ובכל מקום בו המחלה הזו (בלי מרכאות!) קיימת.

      השיטה כנראה מרוויחה פעמיים: גם הנשים יוצאות "זקוקות לטיפול" וגם הגברים "סוטים" שזקוקים ל"איומים והענשה", להכניס את הגברים הדתיים לבית הסוהר. אין כנראה מספיק אסירים...

      את מי נכלא אם נשחרר את הפלסטינים?

      לבית סוהר צריך להכניס גברים דתיים וחילונים שפוגעים בנשים.

      הטענה שלא צריך לעשות זאת כי אין מקום- לא מקובלת, בדיוק כפי שלא תטעני שיש לשחרר רוצחים, כיוון שאין מקום.

      אם אין מקום- אז או שירחיבו את בתי הסוהר או שיוציאו להורג.

      לשחרר עבריינים לחופשי כי אין מקום- זו לא אופציה אלא איום ממשי על החברה.

      ישנם גברים פוגעניים בכל חברה; אין לזה קשר לדת אלא לבעיית היצר שיש לגבור עליו.

      נכון- לא טענתי שרק הדתיים פוגעניים.

      כשאני כותב שבחברה דתית ישנה פגיעה בנשים, זה לא אומר שאין פגיעות כאלו בחברות אחרות.

      אגב, בעיה גדולה בחברה הדתית, היא ששם הפגיעה בנשים מקבלת צידוקים דתיים.

      בכך הם פוגעים גם בנשים, וגם נושאים את שם השם לשווא.

        16/6/13 01:07:

      צטט: חנה וייס 2013-06-15 21:01:22

      צטט: pov 2013-06-13 13:02:52

      בואי נהיה ספציפים:

      האם ליגיטימי לשלוח נשים שאינם מעוניינות בכך לאגפים מיוחדים, רק משום שהגברים לא שולטים בבעיות היצר שלהם?

      האם ליגיטימי לחנך שכך ראוי לעשות?

       

      במקום לאיים ולהעניש גברים סוטים, החליטו לטפל בקורבנות הפוטנציאליות. זה הגיוני?

       

      כן, זה בסדר גמור שבחברה שבוחרת בכך, שזאת דרכה אלפיים שנה ויותר, שנשים יעמדו באגף נשים.

      הנשים הולכות לשם. לנשים יש רגליים והן הולכות לשם מכוח עצמן.

      קיראי שנית- שאלתי על נשים שאינן מעוניינות בכך.

      כאמור, בגיל 18, אישה בארץ יכולה לנטוש את אורח החיים הזה אם היא בוחרת.

      זכות הבחירה הזו מפוקפקת למי שמחונכת מגיל 0 שהמקום המכובד שמור לגברים בעוד שהיא צריכה רוב הזמן לשתוק ולהתחפף לאגף הנשים.

      מוזמנת לקורא לינק רלוונטי, כאן:

      http://www.mako.co.il/home-family-orit-navon/Article-cb1d91a53693f31006.htm

       

      תשמע רבה דתיה, הרבה שרה הורביץ (סרטונים קצרים), מדברת על בחירותיה.

      קוראים לזה: חופש דת.

      בחברה דמוקרטית אנחנו אמורים להיות סובלניים כלפי כל זולת ולכבד חופש דת.

      גם בחברה דמוקרטית- לא צריכים לגלות סובלנות כלפי כל דעה אלא לגנות דעות מסוימות.

      למשל- כאלו המבזות אדם על מינו או צבע עורו.

      הסברתי את ערך המנהג. (אוסף של מנהגים רבים קשורים: נידה, למשל.) ישנה סיבה רוחנית עמוקה.

      סיבה רוחנית עמוקה= לגברים אין מחזור, אז אין להם בעיה לקבוע שמי שבמחזור נחשב לטמה.

      אם היה להם מחזור- היה נחשב לקדוש ומי שהיה נגעל או מתרחק, או לא עוזר להם בתקופה קשה זו- הוא זה שהיה נחשב לטמה.

      יש גם ערך רוחני רב בברית המילה, על אף שטיבטים מגיעים להארה גם ללא ברית מילה.

      מי שלא רוצה לעשות ברית מילה לילד שלו, שלא יעשה, אבל שלא ימנע מאחר לשמור על המסורת שלו רבת המשמעות.

      ברית מילה= התעללות פסולה בחסר ישע.

      מי שרוצה לעשות לעצמו ברית מילה- מוזמן בגיל המתאים לבקש מהוריו, רבניו או רופאיו לחתוך לו

      אך לקחת תינוק שלא בחר בכך ולהטיל בו מום- זה פשע שצריך להוציא אל מחוץ לחוק.

      המקום הכי בטוח היום ליהודי מאמין הוא דווקא בברוקלין, נראה לי...

       

      לגבי גברים סוטים, עיקר הסכנה לחברה היום הוא לאו דווקא אצל גברים שמנסים, בדרך טובה יותר או פחות לפי המתבונן מהצד, להתמודד עם יצרם.

      נכון- יש סכנות גרועות יותר מגברים שההתמודדות עם יצרם, היא לסלק ולקבור בבד, את מי שמעורר להם את היצר.

      זו אמנם פעולה פסולה ולא מוסרית- אך יש גרועות ממנה.

      עיקר הסכנה הוא הפדופיליה.

      איך אתה מציע שאנחנו אמורים להעלות מודעות לפדופילה וכיצד לעזור לפדופילים?

      אם מדובר על פדופופיליה בחברה הדתית- אז להסביר, לנדות, לאיים ולהעניש כל אדם שיעז לפגוע בילדה/ילד, במקום להוציא פסקי הלכה שעוסקים בהרחקת והלבשת ילדות בנות שלוש.

      כלומר- את האיסורים יש לפרסם נגד הסוטים ולא נגד קורבנותיהם.

      יהיה טוב אם פדופילים ירחיקו את עצמם מסביבת ילדים, ימצאו עיסוקים אחרים, יעברו הסבות מקצועיות.

      האם "אוימים והענשה" זאת דרך טובה להפוך חברה אלימה לחברה לא אלימה וחומלת, לדעתך?

      כמובן. במקביל לפעולות חינוכיות.

      אגב- הענשה היא אקט חינוכי כי כגודל העונש, כך לומד הציבור עד כמה החברה סולדת מהפשע.

      כדי להבין דבריי, תארי לעצמך מה יקרה לאחוזי הפשיעה אם יוחלט שעל כל פשע יוטל קנס של 20שח בלבד.

       

       

        15/6/13 21:14:

      את ההערה לגבי טיפול בקרבנות, לא הבנתי.

      מי עושה את זה? 

      ישנה מגמה חברתית מאוד מאוד הרסנית, בחברה החילונית,

      לתייג כל דבר כ"מחלה" שדורשת "טיפול" למטרות רווח.

      אם כבר, חשוב להילחם בתופעה הזאת, אבל לא בדת היהודית. 

       

      השיטה כנראה מרוויחה פעמיים: גם הנשים יוצאות "זקוקות לטיפול" וגם הגברים "סוטים" שזקוקים ל"איומים והענשה", להכניס את הגברים הדתיים לבית הסוהר. אין כנראה מספיק אסירים...

      את מי נכלא אם נשחרר את הפלסטינים?

       

      ישנם גברים פוגעניים בכל חברה; אין לזה קשר לדת אלא לבעיית היצר שיש לגבור עליו.

      אדם יכול לטפל בתודעתו שלו עצמו באמצעות מדיטציה.

      מומלץ למצוא מורה.

       

      מגשרים על פער האמונה: חמלה בפעולה - כבוד לכל דת וכבוד לחילוניים לא-מאמינים

      כיצד להפוך למטפל של עצמך - ספר באנגלית להורדה חופשית

      כיצד לבחור מורה רוחני

        15/6/13 21:01:

      צטט: pov 2013-06-13 13:02:52

      בואי נהיה ספציפים:

      האם ליגיטימי לשלוח נשים שאינם מעוניינות בכך לאגפים מיוחדים, רק משום שהגברים לא שולטים בבעיות היצר שלהם?

      האם ליגיטימי לחנך שכך ראוי לעשות?

       

      במקום לאיים ולהעניש גברים סוטים, החליטו לטפל בקורבנות הפוטנציאליות. זה הגיוני?

       

      כן, זה בסדר גמור שבחברה שבוחרת בכך, שזאת דרכה אלפיים שנה ויותר, שנשים יעמדו באגף נשים.

      הנשים הולכות לשם. לנשים יש רגליים והן הולכות לשם מכוח עצמן.

      כאמור, בגיל 18, אישה בארץ יכולה לנטוש את אורח החיים הזה אם היא בוחרת.

       

      תשמע רבה דתיה, הרבה שרה הורביץ (סרטונים קצרים), מדברת על בחירותיה.

      קוראים לזה: חופש דת.

       

      ''

       

      בחברה דמוקרטית אנחנו אמורים להיות סובלניים כלפי כל זולת ולכבד חופש דת.

       

      הסברתי את ערך המנהג. (אוסף של מנהגים רבים קשורים: נידה, למשל.) ישנה סיבה רוחנית עמוקה.

       

      יש גם ערך רוחני רב בברית המילה, על אף שטיבטים מגיעים להארה גם ללא ברית מילה.

      מי שלא רוצה לעשות ברית מילה לילד שלו, שלא יעשה, אבל שלא ימנע מאחר לשמור על המסורת שלו רבת המשמעות.

       

      המקום הכי בטוח היום ליהודי מאמין הוא דווקא בברוקלין, נראה לי...

       

      לגבי גברים סוטים, עיקר הסכנה לחברה היום הוא לאו דווקא אצל גברים שמנסים, בדרך טובה יותר או פחות לפי המתבונן מהצד, להתמודד עם יצרם.

      עיקר הסכנה הוא הפדופיליה.

      איך אתה מציע שאנחנו אמורים להעלות מודעות לפדופילה וכיצד לעזור לפדופילים?

      יהיה טוב אם פדופילים ירחיקו את עצמם מסביבת ילדים, ימצאו עיסוקים אחרים, יעברו הסבות מקצועיות.

       

      האם "אוימים והענשה" זאת דרך טובה להפוך חברה אלימה לחברה לא אלימה וחומלת, לדעתך?

       

       

       

        13/6/13 13:02:

      בואי נהיה ספציפים:

      האם ליגיטימי לשלוח נשים שאינם מעוניינות בכך לאגפים מיוחדים, רק משום שהגברים לא שולטים בבעיות היצר שלהם?

      האם ליגיטימי לחנך שכך ראוי לעשות?

       

      במקום לאיים ולהעניש גברים סוטים, החליטו לטפל בקורבנות הפוטנציאליות. זה הגיוני?

        12/6/13 18:23:

      צטט: pov 2013-06-11 14:27:29

      האם פגיעה/אפליה על רקע מיני מצדיקה חסינות מפני רדיפה רק משום שהפכה למנהג דתי?

      התשובה היא לא.

      לא צריך למחות/לרדוף אחרי אף אחד בגלל אמונה שאינה פוגעת באיש (באל/באלילים/בישו)

      אלא רק כשבשם אותה אמונה מבצעים פגיעה או אפליה באחרים.

       

      אקט הוא לא מוסרי כאשר הוא פוגע בזולת.

      צריך לדעת איפה הפופיק שלנו נגמר והפופיק של הזולת מתחיל.

      הרי אין לך הערכה או כבוד או הבנה ולו מעטה לגבי הערך של המנהגים הללו.

      מי אתה שתשפוט אם מדובר באפליה או בדרך בטוחה ומהירה להארה?

       

      אדם לא בוחר את מקום היוולדו, אבל אדם בוגר רשאי לבחור את דרכו הרוחנית.

      להורים ישנה זכות לחנך ילדים על פי דרכם ועל פי הבנתם.

      יש לכבד קשר הורה-ילד ואת הזכות הטבעית של הורה לגדל ולחנך את ילדיו.

       

      אני מכירה חוזרים בתשובה שבוחרים לשמור על חוקי נידה ובוחרים בדרך החסידית.

      הם עושים זאת כי הם מוצאים ערך רב במנהגים הללו להתפתחותם האישית, לרווחת ילדיהם, לרווחת הקהילה והעולם.

       

        11/6/13 14:27:

      האם פגיעה/אפליה על רקע מיני מצדיקה חסינות מפני רדיפה רק משום שהפכה למנהג דתי?

      התשובה היא לא.

      לא צריך למחות/לרדוף אחרי אף אחד בגלל אמונה שאינה פוגעת באיש (באל/באלילים/בישו)

      אלא רק כשבשם אותה אמונה מבצעים פגיעה או אפליה באחרים.

        11/6/13 08:08:

      צטט: pov 2013-06-11 01:20:24

      מי שרוצה/צריך לנקוט איפוק מיני, שיקשוט עצמו ולא את הזולת.

      אם לגברים החרדים יש בעיה להתאפק בקרבת נשים- שישימו לעצמם רעלה על העיניים ולא יכריחו את הנשים להתכסות או להתחפף ל"עזרת נשים".

       

      איפוק מיני מתורגל על ידי שני המינים.

      התרבות היהודית התהוותה כפי שהיא התהוותה,

      מתוך מודעות גבוהה לערך של איפוק מיני מצד אחד ועם חיי משפחה מצד שני. 

      הדרך הרוחנית של אחד לא מתאימה לאחר. 

      על זה נאמר: חופש דת. 

      כמדומני שמדינת ישראל הוקמה כמקום מבטחים ליהודים שנרדפו ברחבי העולם עקב מנהגיהם המשונים,

      מנהגים שהבדילו אותם מהחברה שסבבה אותם.

      עם החילון של יהודים רבים (מהו יהודי חילוני בדיוק?), אפשר להסיק מדבריך ומדברי רבים אחרים,

      שהיהודים היום נרדפים גם במדינה היהודית... 

       

        11/6/13 01:20:

      מי שרוצה/צריך לנקוט איפוק מיני, שיקשוט עצמו ולא את הזולת.

      אם לגברים החרדים יש בעיה להתאפק בקרבת נשים- שישימו לעצמם רעלה על העיניים ולא יכריחו את הנשים להתכסות או להתחפף ל"עזרת נשים".

        5/1/13 03:23:

      צטט: רוזMרין 2013-01-04 10:38:18

      מרתק. המחשבה שלך האהבה שלך אל העולם אל האנושות מקסימים ונדירים. היכולת שלך להסתכל על המציאות בעיניים מבוקרות וברגיעות? כל הכבוד. יישר כוח המשיכי לכתוב.

       

      תודה רוזמרין. 

        4/1/13 10:38:
      מרתק. המחשבה שלך האהבה שלך אל העולם אל האנושות מקסימים ונדירים. היכולת שלך להסתכל על המציאות בעיניים מבוקרות וברגיעות? כל הכבוד. יישר כוח המשיכי לכתוב.
        12/3/12 00:36:
      תודה רבה
        5/2/12 23:23:

      צטט: that's me 2012-02-05 10:39:52

      חנה יקרה תודה רבה. גם אני גדלתי בבית דתי, ולא חרדי אם כי ישלי לא מעט קרובים חרדיים. אני מאד מוקיר את נקודת המוצא שלך בפוסט הנובעת מארמסטרונג שהזכרת. ובכך אני איתך לגמרי :)

      ..

      גם את מרבית הרבנים שהזכרת אני מעריך מאד את פועלם. הרב שטיינברגר, הרב זלמן שכטר שלומי. אנשים יקרים ומחנכים דגולים. ויש כמובן עוד. ויש עוד שהיו ויהיו. עבודת המודעות של גדולי החסידות לא מביישת אף מנזר בודהיסטי. וגם אני בנדודי למחוזות הקלטיים נחשפתי להפרדה בין המינים באופן זמני במקומות שונים כמטייבת את העבודה ומזקקת את העשייה האנרגטית.

      .

      תודה על ההתייחסות המעמיקה. שבוע טוב ורך

       

      תודה, תודה, באמת תודה. 

       

      הדלאי לאמה אומר:
      ""מתי שאני מעביר הרצאה כלשהי על בודהיזם במערב, באירופה או באמריקה או באוסטרליה או בניו זילנד, באיזורים האלה, אני תמיד מדגיש: מבחינה מסורתית, אתה לא בודהיסט, לכן, עדיף לשמור את המסורות שלך, מאשר להחליף דת. זה הרבה יותר בטוח. אחרת, אתה עלול ליצור... עלול לפתח בלבול כלשהו... 
      ...מתוך מיליוני אנשים, כמה אנשים אולי ימצאו שהגישה הבודהיסטית היא יותר אפקטיבית, יותר מתאימה. אז, לפי זכות הפרט, במקרה הזה, גם כאשר אתה הולך בדרך של מסורת חדשה, עליך לכבד את המסורת או את הדת שלך. היא עדיין פועלת בקרב האנושות, כך שישנן הרבה סיבות לכבד אותה."

       

                       - מתוך ההרצאה: מגשרים על פער האמונה: חמלה בפעולה

        5/2/12 10:39:

      חנה יקרה תודה רבה. גם אני גדלתי בבית דתי, ולא חרדי אם כי ישלי לא מעט קרובים חרדיים. אני מאד מוקיר את נקודת המוצא שלך בפוסט הנובעת מארמסטרונג שהזכרת. ובכך אני איתך לגמרי :)

      ..

      גם את מרבית הרבנים שהזכרת אני מעריך מאד את פועלם. הרב שטיינברגר, הרב זלמן שכטר שלומי. אנשים יקרים ומחנכים דגולים. ויש כמובן עוד. ויש עוד שהיו ויהיו. עבודת המודעות של גדולי החסידות לא מביישת אף מנזר בודהיסטי. וגם אני בנדודי למחוזות הקלטיים נחשפתי להפרדה בין המינים באופן זמני במקומות שונים כמטייבת את העבודה ומזקקת את העשייה האנרגטית.

      .

      תודה על ההתייחסות המעמיקה. שבוע טוב ורך

        5/2/12 04:16:

      צטט: that's me 2012-02-04 21:52:47

      אני מעריך אותך מאד על מאמר זה. שמאיר את החברה שם ואת ערכיה באור אחר. מלא חמלה וחיובי יותר. הרבה יותר. מהיכרותי את החברה החרדית וערכיה אני סבור שהמציאות שם מעט אחרת ממה שאני מכיר (מהמעט) מקריאת ספרות בודהיסטית כזו או אחרת. השתתת עולם ערכים וזהות קבוצתית ואישית על אלמנט ה'חרדה' וה'פחד' מכניס אנרגיות שאני לא בטוח שעוברות את סיפו של מקדש בודהיסטי. אבל יכול להיות שאני טועה. ההקצנה בחברה זו נוגעת ממנגנון ריצוי המדכא. ככל שנדכא את עצמינו יותר כך הגורם העליון יאהב אותנו יותר ויסלח לנו על מעשינו. באופן פרדוקסלי יש לי תחושה (ואשמח אם תתקני אותי אם אני טועה) כי בעיני בודהיסטים זה יכול להחשב כדת אלילית. אשמח מאד לשמוע את דעתך בעניין. כל טוב ושבוע מבורך.

       

      וואו. אני מוקירה לך מאד התייחסותך הכנה והמעמיקה. אענה קצת באריכות. קודם כל, גדלתי בבית דתי, לא חרדי, כך שההשתדלות לשלמות לא זרה לי, על הטוב שבה ועל הבעייתיות שבה: חוסר קבלה, התנשאות, שיפוטיות. כוונתי במאמר לא היתה להביע דעה כלשהי לגבי הנעשה בפועל בקהילה החרדית, באיזו מידה חבריה כן או לא מצליחים להבין או ליישם, לגלם או להגשים, את הנלמד. שחיתות, אגו, רדיפת בצע, חוסר תום לב, כל הסטרא אחרא, נמצא בכל מקום.

       

      הבודהיסטים, כמו החפץ חיים (סור מרע - שלב א', עשה טוב - שלב ב'), מדברים על רמות של תרגול - ניתן לבצע את אותה המצווה, לצורך העניין, את אותו המעשה, מתוך כוונה צרה יותר, למען עצמי ושלי, ועם כוונה רחבה ונדיבה יותר - למען הזולת. (הרב אשלג, בחיבורו "מתן תורה" מדבר על 'למען ה'' כשלב מקדים לאלטרואיזם, לנתינה לזולת. 'למען ה'' הוא תרגול חשוב מאד שעוזר ומביא תועלת רבה לאנשים רבים.)

       

      גם התורה וגם הדהרמה הבודהיסטית, כאשר אלה מתורגלות או מיושמות עם כוונה לא כנה או כוונה מוטעית, יכולות לסלול את הדרך לגיהנום. גמפופה, תלמידו של מילרפה, אמר, "אם לא נתרגל דהרמה על פי הדהרמה, הדהרמה עצמה תהפוך לסיבת נפילתנו למישורים התחתונים." הכוונה שבלב היא שקובעת אם דת כלשהי של אדם כלשהו היא דת אלילים או לא. הדלאי לאמה מרחיב על השחיתות ובעיית חוסר כנות בתפילה כאן. השתדלתי, בשני פוסטים אחרים על אלטרואיזם ביהדות (הקישורים נמצאים בסוף הפוסט למעלה) להציע תרופת-נגד לתרגול של יהדות באופן שמנציח וחורט טעות איומה בתודעת המתרגל.

       

      קרן ארמסטרונג, בהתיחסותה החומלת לדתות האברהמיות (יהדות, נצרות, איסלם), אומרת שיש לפרש כל פסוק עד שמגיעים לפירושו החומל. באותו אופן, ניתן לבדוק כל מנהג ולמצוא את הכוונה החומלת, את המשמעות שעומדת מאחוריו. זאת היתה נקודת המוצא שלי בפוסט הנ''ל.

       

      אם גם החרדים וגם החילונים ידעו להעריך ולהבין באופן נכון, ז''א באופן חומל, את מנהגי הדת, תשרור אחווה אמיתית. הרי פיצולים ופילוגים ושסעים קיימים בתוך הקהילה החרדית עצמה (ובשפע!). נראה לי שכולנו נצטרך לאמץ גישות יצירתיות וחומלות לאיחוי ולהחלמת הרגלים של נידוי, הרחקה ובוז. חרדי שבז לחילוני או ל'גוי', חילוני שבז לחרדי או לכל אדם אחר - עלינו לזהות שהכתם על מצחו של הזולת, אות הקין של הזולת, בעצם נמצאת בקרנית העין של המתבונן, בקרנית העין שלי עצמי. קשה מאד לזהות את המחלה שלנו עצמנו. זיהוי ואיבחון נכון של הבעיה הם כבר חצי הדרך לריפויה. 

       

      קיים הבדל בין הלקאה עצמית לבין להיות כמו מצה (לעומת חמץ) - ענו ונטול גאווה. הטיבטים מבחינים בין שני סוגי גאווה. מדבריו של הרב מרדכי שיינברגר למדתי שגאווה חיובית ביהדות היא "גבורה". גאווה שלילית נובעת מאגו. גאווה חיובית, ביטחון עצמי, זה דבר אחר. לדבריו של ג'האדו טולקו רינפוצ'ה (אשר מרצה בת''א ב-15 לחודש הזה), "צריך הרבה ביטחון עצמי כדי להשתחרר מאגו". 

       

      אנחנו צריכים להדמות לאלוהים, לפתח את כל האיכויות החיוביות שמיוחסות לאלוהים. אם אלוהים מוחל וסולח, עלינו לפתח מחילה וסליחה, כלפי הזולת, וגם לא מעט לעצמנו. סליחה עצמית היא שונה מלהצדיק התנהגות לא מוסרית. הטיבטים מדברים על חרטה. חרטה היא אלמנט מאד חשוב בהתפתחות רוחנית, לעומת רגשות אשם שנובעים מעיסוק בעצמי והם סימן לתודעה צרה ואנוכית. חרטה וסליחה הולכים יד ביד, נראה לי. עכשיו אני באמת סקרנית לשמוע מה יש לדלאי לאמה לומר על הסליחה. חרטה אומרת: עשיתי משהו רע, משהו פוגעני, ולא אחזור על זה שוב. 

       

      אפשר לאמץ ולתרגל את מצוות היהדות מתוך מאמץ נלהב (מונח בודהיסטי); כאשר הן נעשות נכון, ז''א מתוך כוונה אלטרואיסטית ומכל הלב, האבחנה שלך של "ריצוי המדכא" לא תתפוס. זה יהיה תלוי רק בפרט המתרגל, ברמתו הרוחנית, איך הוא תופס את המצוות שאותן הוא מקיים. המצוות עצמן הן דרך, שיטה, כדי להשתחרר מאגו, כדי לפתח אהבה לזולת. המצוות הן שיטה טובה ואפקטיבית שעוזרת להתמיר תודעה לא מושלמת לתודעה של צדיק. 

       

      שני רבנים שצמחו מתוך ובזכות המסורת החסידית החרדית שאולי יעניינו אותך הם הרב זלמן שכטר-שלומי, אבי היהדות המתחדשת, והרב צבי איש-שלום. יש גם אחרים - הרב מיכאל לייטמן, למשל, שהופכים את הנסתר ביהדות לנגיש ולגלוי. הדלאי לאמה אומר שכדי להשיג הרמוניה בין-דתית, והבנה בין חילונים לחרדים יכולה בהחלט להכלל ברובריקה הזאת, לא מספיק שנהיה טולרנטים, סובלניים. כדי לפתח הרמוניה בין-דתית (או בין חילונים לדתיים) אנחנו צריכים לפתח הבנה והערכה לדת ו/או למנהגים ולדרך של האחר. 

        4/2/12 21:52:
      אני מעריך אותך מאד על מאמר זה. שמאיר את החברה שם ואת ערכיה באור אחר. מלא חמלה וחיובי יותר. הרבה יותר. מהיכרותי את החברה החרדית וערכיה אני סבור שהמציאות שם מעט אחרת ממה שאני מכיר (מהמעט) מקריאת ספרות בודהיסטית כזו או אחרת. השתתת עולם ערכים וזהות קבוצתית ואישית על אלמנט ה'חרדה' וה'פחד' מכניס אנרגיות שאני לא בטוח שעוברות את סיפו של מקדש בודהיסטי. אבל יכול להיות שאני טועה. ההקצנה בחברה זו נוגעת ממנגנון ריצוי המדכא. ככל שנדכא את עצמינו יותר כך הגורם העליון יאהב אותנו יותר ויסלח לנו על מעשינו. באופן פרדוקסלי יש לי תחושה (ואשמח אם תתקני אותי אם אני טועה) כי בעיני בודהיסטים זה יכול להחשב כדת אלילית. אשמח מאד לשמוע את דעתך בעניין. כל טוב ושבוע מבורך.

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון