הלילה מצאתיך לרגלי מיטתי, בוחן נעלי ורואה איך פשה בהן הרקב,
שורט בציפורניך את חודי-המסמרים לראות כמה הבקיעו בעד העור הרך.
כן, אבא, נעליים, מלות-אהבה שלך, החליפו כמו תמיד, את המלים שאף-פעם לא נמצאו לך בקלות.
זה משליכני אחורה, כמו במנהרת-זמן, לזיכרון הימים הרחוקים בהם חזרתי לחופשות מן הצבא:
איך, עם ברק לח בעיניים, היית מתנפל ראשונה על נעלי הצבא הגבוהות-המאובקות ומצחצחן עד-ברק. |