קרב השריון

בעוד כשלושה שבועות תתקיים ההתמודדות על ראשות הליכוד. השבוע, עם סגירת רשימת המתמודדים התברר כצפוי שסילבן שלום לא הגיש מועמדות, וכי בחירתו של בנימין נתניהו, מובטחת.

העימות הגדול צפוי להיות חודש לאחר מכן, עם כינוס ועידת הליכוד החדשה.

ביום בו יבחר נתניהו פעם נוספת לראשות הליכוד, יבחרו עשרות מתפקדי הליכוד גם את חברי הועידה ומועצות הסניפים. מבחינת הפעילים הקטנים, זה הסיפור האמיתי של ההתמודדות הקרובה, ולא הפריימריס המגוחכים בין נתניהו לפייגלין.

לנתניהו, שבחירתו מובטחת, יש גם כן עניין רב בזהותם של חברי הועידה שיבחרו. לראה״מ תוכניות גדולות ביחס לועידת הליכוד הקרובה, והוא חייב שהרוב המכריע מקרב חברי הוועידה יהיו אנשי שלומו.

למרות כל ההכחשות, הן מצד נתניהו והן מצידו של חברו הטוב, שר הביטחון אהוד ברק, נתניהו מתכוון להביא לליכוד הצעה שתאפשר לו לשריין את ברק בעשיריה הראשונה של רשימת הליכוד לכנסת הבאה, ואולי עוד כמה מחברי סיעת ״העצמאות״ בעשיריה השניה והשלישית.

חוקת הליכוד אינה מאפשרת שריונים מכל סוג שהוא, וכדי לאפשר שריון, על נתניהו להביא לאישור הועידה הצעה לשינוי החוקה ולזכות ברוב להצעתו. ואם חושב מאן דהוא שדרכו של נתניהו לאישור השינוי תהיה סוגה בשושנים, קלה וסלולה, אינו אלא טועה. בליכוד קיימת התנגדות רבה ביותר לשריון, גם אידיאולוגית וגם מעשית. הקבוצה הימנית שבין חברי הכנסת של הליכוד, הכוללת את החכי״ם דנון, חוטובלי, אלקין, לוין ועוד, כבר הודיעה שתצא למלחמת חורמה כדי למנוע כל שריון לברק. לדעתם, דעותיו של ברק ממוקמות אי שם עמוק בתוך מחנה השמאל, ואין מקום לאדם עם דעות שכאלו בתוך רשימת הליכוד.

ואולם, הסיפור האמיתי מצוי גם במאבק האישי של כל אחד מחברי הכנסת על מקום ריאלי גם ברשימה לכנסת הבאה. חברי הכנסת של הליכוד עובדים קשה, במהלך כל השנה, כדי להיפגש עם מתפקדים, ובעיקר עם פעילים מרכזיים וקבלני קולות. הם רצים לשמחות שלהם, חתונה, ברית, בר מצוה, כל שמחה, מדן ועד באר שבע, ולהבדיל ללוויות או לניחום אבלים. והנה יבוא מישהו ויקבל מקום משוריין על חשבונם מלבי לעבוד? זה לא יעלה על הדעת מבחינתם, והם מאמינים שחברי ועידת הליכוד לא יסכימו לדבר כזה בשום אופן. גם אם למבקש קוראים בנימין נתניהו.

סוכריות והפתעות

נתניהו מודע לקושי הזה, ולכן הוא מתכוון להגיע לועידה עם סוכריות והפתעות לחברי הכנסת מכהנים, טעימות וערבות לחיך, כאלו שישכנעו את חברי הועידה להסכים להצעת השריון.

על פי חוקת הליכוד, חברי כנסת מכהנים לא יכולים להתמודד במחוזות אלא ברשימה הארצית בלבד. ומאחר

ומהמקום ה־20 ומעלה מוצבים המועמדים מהמחוזות, הרי שברור שכמה מתוך 27 חברי הכנסת של הליכוד המכהנים כיום, ייאלצו למצוא את עצמם במקום שאינו ריאלי, בהנחה שהליכוד יקבל לפחות 27 חברי כנסת גם בבחירות הבאות.

נתניהו מתכוון להציע שינוי גם בסעיף זה בחוקת המפלגה, ולהעניק יותר מקומות לרשימה הארצית, על חשבון המועמדים מן המחוזות. על פי הערכות, נתניהו יציע שהרשימה הארצית תהיה עד המקום ה־24 או ה־25, דהיינו עוד

4־5 חברים מהרשימה הארצית יוכלו להכנס למקום ריאלי, והדבר ישרת בעיקר את חברי הכנסת המכהנים ויגביר את הסיכוי של מרביתם לשוב ולכהן גם בכנסת הבאה.

הבעיה היא שבמקרה זה נתניהו מסתבך עם נציגי המחוזות, שידחקו אחורה למקומות פחות ריאליים, וגם להם כוח בלתי מבוטל בקרב חברי הועידה.

קשה מאד להעריך היום את סיכויו של נתניהו להוביל את מהלך השריון ביחד עם הרחבת המקומות בעשיריה השלישית לרשימה הארצית. משום שבכל צורה יתקל בחומה בצורה של מתנגדים רבים. עם מהח״כים המכהנים ועם מנציגי המחוזות שחולמים על מקום ריאלי בכנסת הבאה. ועל כל זה יש לזכור את ההתנגדות העקרונית שעשויה לצוץ לעצם האפשרות שברק ישוריין.

מי שמכהן כיום כיו״ר מרכז הליכוד, הוא שר התחבורה ישראל כץ, שנבחר בעבר ליו״ר הועידה, והפך ליו״ר המרכז לאחר שהועידה כולה הפכה למרכז המפלגה. כץ הנחשב אחד האנשים החזקים בליכוד ומקורב מאד לראש הממשלה, עלול למצוא מתמודד מולו את דני דנון, מהסממנים היותר ימניים בליכוד, שמשוכנע כי בחירתו לתפקיד יו״ר הועידה תאפשר לו לטרפד כל רעיון של מתן שריון לברק.

נתניהו יודע אם כן שהקרב הגדול שלו לא יהיה בסוף ינואר, אלא רק חודש מאוחר יותר, בועידת הליכוד. שם יהיה המבחן האמיתי שלו בתוך הליכוד, שם הוא יידרש להוכיח את מנהיגותו. ולכל כשלון בהחלט תהיינה השלכות פוליטיות.

גם ליברמן מפחד

הקרב על "חוק גרוניס" הגיע לקיצו, עם אישור החוק השבוע במליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית. הקרב על חוק לשכת עורכי הדין עדיין בעיצומו, והשבוע או בשבוע הבא מתעורר לו חוק נוסף שיכנס למשחק הזה: החוק לצינון עיתונאים, או בכינויו ״חוק לפיד״. כל חוק והכינוי שלו.

המדובר בהצעת חוק המבקשת לקבוע כי עיתונאי שמבקש להתמודד לכנסת, יחוייב בצינון של שנה לפחות.

כלומר, כל מי שהיה עיתונאי שנה לפני הבחירות לכנסת, לא יוכל להתמודד.

חוק זה, המכונה ״חוק לפיד״, נועד בין היתר לחסום את דרכו של יאיר לפיד לפוליטיקה. החוק אושר כבר בעבר בקריאה טרומית, אך נתקבע עמוק במגירתו של יו״ר ועדת החוקה, דוד רותם, איש ״ישראל ביתנו״.

רותם לא מקדם חוקים מסוג זה בלי אישורו של הבוס, אביגדור ליברמן. ולבוס לא היה עניין לחסום את לפיד. להיפך. כל הסקרים הצביעו על כך שלפיד, אם יתמודד, לוקח את מרבית הקולות על חשבון ״קדימה״. אז מדוע לא? מצויין מבחינת ליברמן.

עד השבוע. גל ההסתה הגדול האחרון, החזיר שוב את אופציית לפיד למרכז הבמה, ובסקרים הוא קיבל 15 ואפילו 20 מנדטים. אלא שבניגוד לעבר, הפעם כמה מנדטים הגיעו גם על חשבונו של ליברמן, כשהסקרים האחרונים הצביעו בפעם הראשונה על ירידה בכוחה של ״ישראל ביתנו״.

זה בדיוק הרגע בו ליברמן החל גם כן לחשוש ולפחד מלפיד, והבין שצריך להפעיל את רותם וועדת החוקה, ולהוציא מהבוידם ומהנפתלין את ״חוק לפיד״. ליברמן הגיע למסקנה שלפיד מסכן לא רק את ״קדימה״ אלא גם את מפלגתו, ושגם לו צריך להיות אינטרס ראשון במעלה לחסום את דרכו לכנסת.

לאור כל זאת, רותם, חבר כנסת צייתן ונאמן למפלגתו, יביא את החוק לאחר חודשים רבים, לדיון ראשון בוועדה לקריאה ראשונה.

מי שמצויים בבעיה בהקשר לחוק אלו דווקא אנשי ״קדימה״ בראשותה של לבני. מצד אחד, כדי ליישר קו עם התקשורת ועל מנת שלא לסטות מהמגמה שבה הם מתנהלים כל החודשים האחרונים, עליהם להתנגד בכל כוחם לחוק, בשם הדמוקרטיה וחופש העיתונות. מצד שני, ״קדימה״ תהיה הנפגעת העיקרית אם לפיד יתמודד ברשימה עצמאית לכנסת, ולכן היא זו שצריכה לכאורה להתייצב בראש התומכים בחוק הצינון לעיתונאים.

בעולם אין ככל הנראה חוק שכזה, ועיתונאים, כמו כל אזרח אחר, יכולים להצטרף לפוליטיקה ללא כל מגבלה. אבל מדינת ישראל איננה ככל העולם בתחומים רבים, אז גם בתחום היא יכולה להיות חלוצה.

גם קציני צבא בכירים, כמו רמטכ״ל או ראש מוסד, חייבים בתקופת צינון, שלוש שנים. סביר להניח שמלבד עצם הדיון על נחיצותו של החוק ו״הפגיעה בדמוקרטיה״, יתקיים דיון על משך תקופת הצינון. החוק במתכונתו דורש צינון לתקופה של שנה.

יש המסתפקים ב־3 חודשים, וסביר להניח שמישהו יקדם פשרה על חצי שנה.