אין מתנות

ח״כי ושרי הליכוד אינם מוזמנים עוד לארועים של חברי המרכז

יש מתנה? יש אוכל! אין מתנה? יש שינה...

אם בעבר היו נוהגים להגיע לכל ארוע ושמחה של חברי מרכז הליכוד, הרי שכיום המצב השתנה. למרות אוירת הפרימריז המחלחלת למסדרונות הכנסת (ראו לעיל), הרי שבבר מצוות ובחתונות של חברי המרכז, אין כזו אוירה. הסיבה פשוטה. הח״כים והשרים כבר לא מגיעים לשמחות של חברי המפלגה, כפי שנהגו בעבר.

מה לא נכתב על השמחות של חברי המרכז. השרים והח״כים נהגו להתרוצץ ערב ערב בכל הארץ, ולעבור משמחה לשמחה, כדי לרצות את חברי המרכז, שהיו ״ממליכי המלכים״ והקובעים מי יבחר לכנסת, ומי ישב ליד שולחן הממשלה. אוי לו לח״כ שלא היה מגיע לחתונות ולאירועים של חברי המרכז. החשבון היה מגיע במזומן ומהר מאד.

זו הסיבה שהח״כים לא היו מחמיצים שום ארוע של חברי המרכז, ולצורך כך חרשו את הארץ מידי לילה. אם ״חלילה״ שכחו להגיע או שהיו להם כמה אירועים בו זמנית, הם היו מתקשרים לאחל את המזל טוב, ומייחלים שהטלפון יעשה את שלו, והמזמין לא יכעס, ויפרע את החשבון כשיגיע היום.

לעיתים היו הח״כים מגיעים לארועים, ואפילו לא יודעים להיכן הגיעו. חברי המרכז שרצו להתגאות בקשר שלהם לשרים, הזמינו אותם גם לארועים פחותים, כגון פתיחת עסקים, או בר מצוה של בן דוד (של בן דוד), העיקר שכולם יגידו שהשר הגיע בזכותם.

כך או אחרת, הכל נגמר. בחודשים האחרונים, אין כמעט הזמנות של חברי מרכז לשרים ולח״כים, והם יכולים לעלות על יצועם מוקדם. אין עוד ״סע וטייל ברחבי ישראל״. הסיבה: הח״כים והשרים הפסיקו להביא צ׳קים, ומגיעים לאירועים בידים ריקות. עקב כך הפסיקו רבים מחברי המרכז להזמין אותם.

יועץ בכיר של אחד השרים, סיפר, כי בעבר היו השרים והח״כים מביאים מתנות יפות לאירועים. לפעמים אלו היו צ׳קים ולפעמים מתנות מכובדות אחרות. לאחר מכן קיבלו חוות דעת משפטית, שהדבר אסור ולכן עברו לחלק שי צנוע או ספר. אבל גם זה נאסר, ולכן השר והח״כ מגיע בידים ריקות, למגינת ליבו של המזמין..

״חבר המרכז מזמין את השר, ונאלץ לשלם ארבע מנות עבור השר, וחברי פמלייתו, ואפילו לא מקבל מתנה. זו הוצאה גדולה, מה עוד שלחבר המרכז אין עוד יכולת להשפיע כפי שהיה בעבר, כיון שהפרמריז העניקו כוח לכלל חברי המפלגה, דבר שהמעיט מכח המרכז״.

מי שנהנה מכך הם השרים והח״כים שכאמור כבר אינם צריכים להתרוצץ מחתונה לחתונה. אגב, בעבר חילקה הכנסת לח״כים ולשרים ספרים כדי שיוכלו להעניק אותם כמתנות באירועים של חברי מפלגה. אולם הנוהל הזה נפסק, לאחר שחברי המרכז החלו לקבל עשרים עותקים מאותו הספר..

לא כרגע: מה חושב ראש המוסד הנוכחי על התקיפה באיראן?

דעתו של ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, בעניין איראן נשמעת שוב ושוב מאז פרש. אולם דעתו של ראש המוסד הנוכחי תמיר פרדו, היתה עד לאחרונה בגדר תעלומה. בתקשורת נרמז כי ראש המוסד הנוכחי יחד עם ראש השב״כ יורם כהן ויחד עם הרמטכ״ל בני גנץ, לא מרבים להשמיע את דעתם בנושא, כדי שלא להתעמת מול הדרג המדיני.

אולם בשבוע האחרון, פורסמה בהבלטה דעתו של פרדו בעניין. וכאשר ראש המוסד המכהן מתבטא בעניין האיראני, העניין מרכז באופן טבעי הרבה תשומת לב.

בהרצאה שנשא בפני מאה שגרירים ישראלים, רמז פרדו כי הוא אינו סבור שאיראן יכולה להוות איום קיומי על מדינת ישראל, באם תגיע לפצצה גרעינית. בדבריו אמר, כי מדינת ישראל פעולת לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית והיא תמשיך לעשות זאת.

מיד לאחר מכן הדגיש, כי גם אם האיראנים ישיגו פצצה גרעינית, לא יהיה בכך איום לחיסול מדינת ישראל. ״אם חושבים שאיום קיומי, הפירוש שצריך לסגור את החנות וללכת הביתה, זה לא כל המצב״, אמר פרדו. ״משתמשים במילה - איום קיומי, בחופשיות רבה מידי״.

עם זאת, לא התייחס ראש המוסד בדבריו לאפשרות של תקיפה צבאית על מתקני הגרעין האיראנים. בכך לא רצה להתייחס לדיון הציבורי שנערך בחודשים האחרונים סביב האפשרות של תקיפה ישראלית.

קודמו בתפקיד, מאיר דגן, מצדד כידוע בעמדה השוללת תקיפה צבאית, אלא ״רק כאשר הסכין מונחת על צווארה של מדינת ישראל, ומתחילה לחתוך בבשר החי״. דגן לא מפסיק לצאת נגד תקיפה צבאית, ותוקף את נתניהו וברק, שמנסים לדבריו לדחוף לתקיפה, שתביא לתוצאות הרות אסון.

איום קיומי

נתניהו עצמו מגדיר את הגרעין האיראני כאיום קיומי על מדינת ישראל, ואף השווה בעבר בין אחמדיניג׳אד לצורר היטלר ימ״ש. לדעתו, יש לנהוג באיראן, כפי שהיה צריך לנהוג בגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה. לעומתו שר הביטחון ברק, טוען כי איראן אינה מהווה איום קיומי כעת, אולם עלולה להפוך לכזו בעתיד.

כידוע נתניהו וברק מובילים קו התקפי נגד איראן, ותומכים במתקפת מנע. אולם בשלב זה לא הצליחו לשכנע את שרי השמינייה והקבינט להצטרף לעמדתם.

כך או כך, לעמדתו של ראש המוסד הנוכחי יש משקל כבד בכל החלטה עתידית. הוא זה שיודע מה באמת יש לאיראן, כיצד אפשר לסכל (הלאה?) את ההתקדמות שלהם לעבר הגרעין, ומתי כלו כל הקיצין, ויש לצאת למיתקפה, כפי שתומכים נתניהו וברק.

פיגוע עממי

לקראת נפילת אסאד: כך נערך הצבא ל״יום שאחרי" בסוריה

ההערכה במערכת הביטחון (ולא רק), שהמצב הפנימי בסוריה ילך וידרדר. שר הביטחון, אהוד ברק כבר דיבר על כך מספר פעמים, ואף נקב בתאריך, באומרו כי השלטון הסורי יקרוס תוך מספר שבועות. גורמים צבאיים אומרים, כי גם לאחר הגעתם של המשקיפים לסוריה, אין שם שינוי של ממש והמצב רק ילך ויחמיר.

קצין מפיקוד צפון, הצביע על הבעיה באומרו, כי האפשרות של נפילת השלטון, יכולה להתרחש בבת אחת, ממש כמו אותה נסיגה ישראלית מדרום לבנון, שהיתה כולה ביום אחד (וגרמה לשינוי אזורי ולחיזוק החיזבאללה). כך יכול בהחלט להתרחש בסוריה. בבוקר יום אחד (ואולי בלילה), אסאד יברח מדמשק, ימצא מקלט במדינה אירופית (צרפת?) והסורים יקומו ל״שחר של יום חדש״.. עם זאת המצב הנוכחי יכול להמשך עוד הרבה זמן. אסאד ילחם עד טיפת דמו האחרונה, ימשיך לטבוח בבני עמו ויקווה לנצח בסופו של דבר את המורדים וגורמי האופוזיציה. התקדים בלוב, טוניסיה ומצרים מראה אחרת, אבל אסאד בשלו.

בצבא עוקבים כאמור אחר מה שקורה בסוריה. מפקד חיה״א עידו נחושתן, התבטא לא מכבר באומרו, כי ״הזירה הצפונית אינה יציבה. כל מה שקורה בסוריה מידי יום, הוא סיבה עבורנו לעקוב כל הזמן״.

עד כה טרם הבחינו בצבא על שינויי ההערכות סביב הגבול הצפוני, ולא זיהו פליטים סורים המנסים להכנס ארצה. לפי שעה מנסים הפליטים לברוח רק לכיוון טורקיה ולבנון.

אחד התרחישים הוא שנפילת אסאד תעל ה את הג׳יהאד האיסלאמי וארגוני טרור נוספים לשלטון בסוריה. במקרה כזה היחסים עם מדינת ישראל יחריפו עוד יותר, בדיוק כפי שאמר השבוע שר הביטחון ברק בועדת חוץ וביטחון. ברק הדגיש כי למצב בסוריה עלולות להיות השלכות על רמת הגולן.

כידוע לכל, נשמר השקט בגולן עשרות בשנים, למרות שמעת לעת, אסאד הפריח רמזים, כי אם לא יהיה הסדר שלום עם מדינת ישראל, ובאם לא יקבל לידיו בשלום את הגולן, יפעל להחזירה בכוח. האיומים לא השפיעו על איש, פיתוח הרמה נמשך, ואיש לא מדבר כיום על ירידה מהגולן, כפי שהיה בעבר (בתקופת ממשלת רבין).

עם זאת קיים חשש, כי חילופי השלטון בסוריה, עלולים להביא לפרץ טרור בגולן, באמצעות פיגוע עממי של אזרח או קבוצת אזרחים, שיחליטו לפגוע במטרות ישראליות בגבול. זהו התרחיש אליו מתכוננים כיום בצבא, אבל יש עוד תרחיש. מדובר ב״נשק יום הדין״ של אסאד, אותו הוא יפעיל, באם יחוש שכלו כל הקיצין והוא עומד ליפול סופית. בקטע הבא.

סדר הכוחות

מוצא אחרון: האם הנשיא אסאד ינסה לפגוע במדינת ישראל?

בניסיון אחרון להסיט את האש הפנימית המופנית כלפיו, עלול הנשיא הסורי בשאר אסאד, להכריז מלחמה ב״אויב הציוני״. גורמי הביטחון לא פוסלים אפשרות כזו. השאלה היא האם אסאד באמת יכול להזיק באמצעות הנשק שיש (עדיין) לצבאו. מה סדר הכוחות שלו בים, באויר וביבשה? ומתי יעשה בהם שימוש חיצוני?

רק בשבוע שעבר, ערך אסאד תמרון צבאי, ביצע ניסוי בשיגור טילים ואותת למערב, ובעיקר לשכנתו טורקיה, כי צבאו עדיין פעיל, והוא מסוגל להגיב על כל התקפה מבחוץ. התמונות הללו נראו גם כאן, והעלו מעט חשש, לאור הטילים שהצבא הסורי הציג.

הנשק שבידי אסאד מבוסס בעיקר על ציוד וכלי נשק סובייטיים ישנים, אולם ברשותו גם טילי קרקע־קרקע רבים, בהם טילי סקאד, שמסוגלים לפגוע ברוב שטחה של מדינת ישראל.

הצבא הסורי בכללותו מונה 304 אלף כוחות סדירים וכ־450 אלף כוחות מילואים. גיל הגיוס לצבא הוא 18 ומשך השירות הסדיר הוא שנתיים. החשש הגדול הוא מהנשק הלא קונבנציונלי, שבידי אסאד. מדובר בעיקר בנשק כימי. חוקרי ביטחון, צוטטו באומרם כי לסורים כמויות גדולות של גז עצבים, וכן אמצעים לשאת אותו באמצעות פצצות אויר, תחמושת ארטילרית וטילי סקאד. עם זאת קשה לדעת מה יש להם היום, והאם המצב השתנה.

לדעת אותם חוקרים, הצבא הסורי מצויד בטילי קרקע שיכולים לפגוע בשטחי מדינת ישראל והוא חידש את מלאי טילי הנ״ט (נגד טנקים) שלו במסגרת עסקה אחת גדולה שבה רכש את טילי הקורנט הרוסיים.

בד בבד סדר הכוחות הקרקעים של הסורים מונה: 6,610 נגמ״שים ונגמ״שי לחימה, 4,950 טנקים, 2,160 תותחים נגררים, 450 תותחים מתנייעים, 1.200

משגרי רקטות, 8,490 אמצעי לחימה נגד טנקים, 1,510 מרגמות, 3,310 אמצעי לחימה נגד מטוסים, 8,000 כלי רכב לוגיסטיים.

סגן היועץ לביטחון לאומי לשעבר, תת אלוף במיל׳ שלמה ברום, צוטט בתקשורת באומרו, כי הוא אינו חושב שאסאד כל כך קרוב לנפילה. עם זאת אמר כי אם אסאד יפול, הרי שהבעיה העיקרית הינה הנשק הלא קונבנציונלי, מה שנקרא נשק להשמדה המונית. ״נשק כימי יש להם בכמויות גדולות״, הזהיר ברום.

גם סדר הכוחות הסורי בים אינו מזהיר. סה״כ ספינות צי - 19, ספינות סיור 10, שולות מוקשים 4, נמלים ראשיים למעגן ספינות 3, צוללות ומשחתות - אפס. סדר הכוחות האווירים של סוריה: סה״כ כלי טיס 830 (בהם מטוסי מיג וסוחוי רוסיים), מסוקים 208, שדות תעופה שמישים 104. חשש נוסף הוא שלאחר נפילת אסאד, יפול כל הנשק שהיה בידו בידי גורמי הטרור. חלק כבר עבר לידי החיזבאללה. אסאד עצמו אינו מגלה לפי שעה שום סימן של כניעה, אבל אין זה אומר שהדבר לא יקרה. ההיערכות הישראלית לקראת ״היום שאחרי״ גדולה ורבה, ושום תרחיש אינו נפסל.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

המקל והגזר, הרבה "מקל ומעט גזר" כך הוכתרו ההתייקרויות בשנה האזרחית החדשה בכל הקשור לגזרות 2012. יש בה אמנם הקלות שונות במס, אך הרוב לא ירגיש אותן. מי שכן ירוויחו הם נתניהו יחד עם שרי הממשלה. בעוד הפחתת המס תוסיף , לכיסם של רוב האזרחים שקלים בודדים בלבד, יספרו נתניהו ושריו עוד אלף שקלים (ברוטו) לחודש, שיתווספו לתלוש השכר שלהם. שכרו של ראש הממשלה יעלה ל־47 אלף שקל ושל כל שר 41,700 (הכל ברוטו). שכר הח״כים לא יעלה, עקב אי עליית השכר הממוצע במשק וישאר ב־2012 על סכום של 34,600 שקל. יש מי שמקבלים גזר ויש מי שנשארים עם מקל (הכסף).

ארבע שנים - מי ששואל את אנשיו של נתניהו, מתי יערכו הבחירות, נתקל בחיוכים רחבים מאוזן לאזן. ביום ראשון האחרון פתח נתניהו את ישיבת הממשלה הראשונה שלו בשנה האזרחית החדשה - 2012, ולמרות כל הסערות, הקואליציה שלו יציבה. בסביבתו מצאו סיבות לחיוכים, וציינו כי בין אם יערכו הנה בחירות, ובין אם לאו, נתניהו יכול לרשום את עצמו בהיסטוריה הפוליטית כמי שכיהן בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה על פני ארבע שנים - 2009, 2010, 2011, 2012. במציאות הישראלית ולאחר שכל הממשלות האחרונות, לא הצליחו לשמור על יציבותן והתפרקו די מהר, מדובר בהישג של ממש.

מי יבקר - בעוד חצי שנה עתיד מיכה לינדשטראוס, לפרוש מתפקידו כמבקר המדינה, ובליכוד כבר מחפשים לו יורש. יש המזכירים את שמו של מיכאל איתן כמועמד אפשרי. איתן הוא פוליטיקאי הגון, המכהן בכנסת כשלושה עשורים, והוא מכיר היטב את העבודה הפרלמנטרית וכל הסובב לה. בליכוד משוכנעים כי הוא יוכל לעשות עבודה

מקצועית ללא פניות. אולם איתן לא מתלהב מההמלצות ודוחה את ההצעות. לדבריו, אין לקבוע תקדים ואסור למנות ח״כ או נציג של מפלגת השלטון, כדי לעמוד בראש מוסד שיבקר את הממשלה. על פי עמדותיו הנוכחיות של איתן ועל פי הביקורת שהטיח השבוע בנתניהו בסיעת הליכוד, בעניין הועדה למינוי שופטים, לא בטוח שההצעה למנותו כמבקר המדינה טובה לראש הממשלה. אפילו לינדשטראוס עדיף.

הצעת עבודה - שירות הביטחון הכללי מפרסם מודעת דרושים יוצאת דופן לגיוס עובדים. במודעה באתר המקוון של הארגון, מתואר התפקיד המבוקש במילים אלו: ״רכז שטח בתחום סיכול טרור וחתרנות מדינית במגזר הלא ערבי, תפקיד מאתגר בתחום איסוף המודיעין״. ובמילים אחרות: מבוקש מישהו שיחדור פנימה לקיצוני הימין ויחשוף את מי שעומד מאחורי פעולות ״תג מחיר״. ולמי שלא הבין, נכתב בהמשך על ״אפשרות מגורים באיזור ירושלים״ - תיאור גיאוגרפי המתאים לעובדים תושבי ההתנחלויות. כך מבקש איפוא השב״כ ליישם את החלטת הממשלה לפעול ביתר שאת נגד קיצוני הימין.

היריקה וההצתה - לאור מסע ההסתה כאן בארץ, בו מערבבת התקשורת נושאים שונים ומשונים, כורכת אותם בעטיפה שחורה ומציגה אותה לעיני כל נגד הציבור החרדי, ראוי וכדאי להרחיק עד צ׳ילה כדי להבין כיצד עושים את זה שם. לפני שבוע פרצה שם שריפה גדולה בפארק הלאומי טורס דל פאינה, שנגרמה, על פי דיווחי התקשורת הצ׳יליאנית, על ידי התייר הישראלי רותם זינגר בן ה־23. מאז גובר מפלס האשמות נגד מדינת ישראל, ולצורך כך כורכים נושאים שונים הקשורים ליהודים, הכל כדי להשחירם, לקראת משפטו של אותו צעיר ישראלי. חבר פרלמנט צ׳יליאני, כתב כי הוא ״מוכן להתערב שהתייר הישראלי שהצית את השריפה, הוא אחד משליחי מדינתו שפעל אחרי הרג ילדים פלשתינים״. התקשורת הישראלית מיהרה לטעון כי מדובר בגילויים אנטישמים חמורים שראויים לכל גינוי. הבה נתאר לעצמינו, מה היה קורה, לו זינגר היה אדם חרדי. האם התקשורת הישראלית היתה יוצאת להגנתו, או שהיתה מוסיפה משל עצמה וטוענת: ״זה מתחיל ביריקה בבית שמש ונגמר בהצתה בצ׳ילה״... נקודה למחשבה.