שושי שמיר
פוסטים פופולאריים
-
סימנים פשוטים: שירה צריכה קהל אנונימי
21/5/10 | 912 צפיות
-
שיר אהבת המשוררת
8/12/12 | 797 צפיות
-
מזל טוב לצבעוני שחור צבעוני
19/3/09 | 5786 צפיות
-
סימנים פשוטים: היי שלום
2/6/12 | 966 צפיות
-
שירי מקום לתיקון: מושבת קוורץ
28/10/09 | 988 צפיות
-
סיפור: דלת סגורה בחדר של ילדה
8/10/09 | 1335 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיר - ע'גמי 5/1/14
- דיני לכתוב 29/12/13
- מחפשת שֵׁם 23/12/13
- שיר - אילמת לא מלידה 13/12/13
- שיר - מה תעשו לי? 6/12/13
- בכה בחה בחק 29/11/13
בעת ההיא הייתי אני רוצחים
גויא, סטורן אוכל את אחד מבניו, 1821
בעת ההיא הייתי אני רוצחים אֵין מִלִּים בָּעֵת הַזֹּאת אוּלַי כִּי
יָפָה שְׁתִיקָה. אוּלַי כִּי נָזַל הַלֵּב בִּיְגוֹנוֹ
נִדַּף מַרְאֶה מִמֶּנּוּ קוֹלוֹ נָמוֹג אֵינֶנּוּ.
מְעַט וּלְאַט לְאַט נֶאֱסָפִים עָלִים יְבֵשִׁים אֶל עַמָּם.
לְאַט מִתְכַּסֶּה הָעַם צְבָעִים חַיִּים שֶׁל עָלִים מֵתִים
יָפָה שְׁתִיקָה. פַּעַם, מִזְּמַן, הָיוּ הֶעָלִים דַּפִּים
מְתִים הָיוּ אֲנָשִׁים וְרֹב הָעַם מֵתִים
בָּעֵת הָהִיא הָיִיתִי אֲנִי רוֹצְחִים הָיִיתִי בַּלֹּא-מוֹחִים
עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי עַוְּלָה וְטָחוּ עֵינַי מֵרְאוֹת
תְּמִימוּת וְרוּדָה לְחַיָּי אֶצְבְּעוֹתַי פְּרָחִים
הָיִיתִי הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל טֶבָע רִאשׁוֹנִי נִשְׁמָתִי פְּרָאִית
זָרְחָה מִיְּסוֹד רַדְיוֹאַקְטִיבִי הֵפָצְתִי אוֹר יְקָרוֹת
אָרַבְתִּי בַּסְּבָךְ לְאַיָּלִים בִּשַּׂמְתִּי מִזְבָּחוֹת. הֲאִם
תִּסְקֹל אוֹתִי נִשְׁמָתִי בְּגִלְגּוּלָה זֶה בְּאַשְׁמוֹתֵיהָ
אֶת מְרוֹרוֹתֵיהָ תַּטִּיחַ בִּי קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
וְעַד שֶׁאַגִּיחַ מִנְּפִילָתִי וְאֶזְקֹף רֹאשׁ
לֹא תֶּחְדַּל לְיַּסֵּר אוֹתִי בְּשׁוֹטֵיהָ
יָפִים שׁוֹטִים לִנְּבוּאָה בָּעֵת הַזֹּאת
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּדְבַר אֲדוֹנַי
יֶזַּע דָם זֶרָע דְּמָעוֹת
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 5 בינואר 2012, קסבה |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עוצמת השיר היא בהלקאה העצמית. ב"אשמתי", בגין אדישות, המנעות מנקיטת צעדים אקטיביים, אף שבין השורות אני מוצא שאין כאן באמת אשמה של הדוברת (המודה שהיא הייתה תמימה) וודאי לא "היא" הפרטית. כי אין זה בעיני שיר שעניינו פרטי-אישי, למרות לשונו בגוף יחיד ראשון, אלא יש כאן לקיחת אחריות קולקטיבית, כמו אומרת הדוברת שחטאי הציבור מונחים על כתפיה. ולכן ננקטת טכניקת עירוב של לשון היחיד והרבים "אני רוצחים", "הייתי בלא מוחים", אך תחושת האשמה וההכאה העצמית על חטא מתגברת לקראת הסוף, לשון הרבים נזנחת, לשון היחיד מתגברת, יחד עם התעצמות השימוש בלשון ומטפורות התנכיים-חזוניים (ובעצם גם נרמז גם היסוד הנוצרי של כפרה על חטאי הרבים בידי הדוברת היחידה).
קל לקרוא את השיר קריאת מחאה פוליטית-חברתית נוכח המתרחש בארץ הזו, ובכך אני מוצא שינוי כיוון ביחס לשיריך הקודמים.
אוהבת לקרוא אותך ולבקרך יקירה.
בוקר טוב והמשך שבת מהנה...♥♥♥
שיר עם עצמה אדירה. מכה על חטא שתיקה או חוסר מחאה על עוול. אין סוף לעוולות ואולי אי אפשר כל הזמן להיות בעמדת מוחה או מתלוננת.
העליתי פוסט על אירוע הפדופיליה הגדול שקרה במדינה אבר, אני רואה כמה לאנשים קשה להגיב ומעדיפים אפילו לא לקרוא. החיים מתישים כשכל הזמן עוסקים בעוולות.