0
גויא, סטורן אוכל את אחד מבניו, 1821
בעת ההיא הייתי אני רוצחים אֵין מִלִּים בָּעֵת הַזֹּאת אוּלַי כִּי
יָפָה שְׁתִיקָה. אוּלַי כִּי נָזַל הַלֵּב בִּיְגוֹנוֹ
נִדַּף מַרְאֶה מִמֶּנּוּ קוֹלוֹ נָמוֹג אֵינֶנּוּ.
מְעַט וּלְאַט לְאַט נֶאֱסָפִים עָלִים יְבֵשִׁים אֶל עַמָּם.
לְאַט מִתְכַּסֶּה הָעַם צְבָעִים חַיִּים שֶׁל עָלִים מֵתִים
יָפָה שְׁתִיקָה. פַּעַם, מִזְּמַן, הָיוּ הֶעָלִים דַּפִּים
מְתִים הָיוּ אֲנָשִׁים וְרֹב הָעַם מֵתִים
בָּעֵת הָהִיא הָיִיתִי אֲנִי רוֹצְחִים הָיִיתִי בַּלֹּא-מוֹחִים
עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי עַוְּלָה וְטָחוּ עֵינַי מֵרְאוֹת
תְּמִימוּת וְרוּדָה לְחַיָּי אֶצְבְּעוֹתַי פְּרָחִים
הָיִיתִי הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל טֶבָע רִאשׁוֹנִי נִשְׁמָתִי פְּרָאִית
זָרְחָה מִיְּסוֹד רַדְיוֹאַקְטִיבִי הֵפָצְתִי אוֹר יְקָרוֹת
אָרַבְתִּי בַּסְּבָךְ לְאַיָּלִים בִּשַּׂמְתִּי מִזְבָּחוֹת. הֲאִם
תִּסְקֹל אוֹתִי נִשְׁמָתִי בְּגִלְגּוּלָה זֶה בְּאַשְׁמוֹתֵיהָ
אֶת מְרוֹרוֹתֵיהָ תַּטִּיחַ בִּי קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
וְעַד שֶׁאַגִּיחַ מִנְּפִילָתִי וְאֶזְקֹף רֹאשׁ
לֹא תֶּחְדַּל לְיַּסֵּר אוֹתִי בְּשׁוֹטֵיהָ
יָפִים שׁוֹטִים לִנְּבוּאָה בָּעֵת הַזֹּאת
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּדְבַר אֲדוֹנַי
יֶזַּע דָם זֶרָע דְּמָעוֹת
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 5 בינואר 2012, קסבה |