כותרות TheMarker >
    ';

    מיומנו של אמביוולנט

    רשימות, השקפות, חוויות מגוונות

    0

    רשמים ללא סדר ממסעותיי

    43 תגובות   יום שני, 10/12/07, 17:51

    בשנתיים וחצי האחרונות, בשהותי בשבתון כפול, הייתי כמעט כל חודש בחו"ל, בד"כ מסיבות מקצועיות.    עד שנת 1995 סירבתי לבקר בגרמניה, אוסטריה או פולין.  כילד, בלעתי ספרות שואה וכתבתי מכתבי זעם לדודי שכיהן כקונסול בגרמניה.  ב1995 נכנעתי ללחץ מקצועי וביקרתי בגרמניה.  גיליתי ארץ יפה, שתושביה עדיין פועלים כאוטומטים. גרמניה היא ארץ פרדוקסלית: היא ערש הנאורות, ומקור האנטישמיות הרצחנית ביותר. היא מולדת תורות הומניות, שוויוניות, צימחוניות, הומיאופטיות, וגם ארץ שבה כל אדם שלישי שיתף פעולה עם שלטונות השטאזי, בניגוד בולט לנעשה בשאר ארצות הגוש הסובייטי.  

    מה שמרתיח אותי היום היא חשיפת הגזל של רכוש יהודי על ידי אנשי עסקים מקומיים, שכנים וכד'.  כאן לא מדובר על דמות הסאדיסט ממחנה הריכוז, אלא בבורגני ציני וחמדן, איש רגיל למדי.  לעתים רחוקות קיבלו הניצולים פיצוי מלא.  

    הקנצלר הראשון אדנאואר, קתולי אדוק ואנטי-קומוניסט, השאיר על כנם את שופטי "משפט העם" הנאצים.  הם כיהנו עד שנות ה70, יחד עם נאצים רבים אחרים  שהשילטון חפץ ביקרם.  שר המשפטים הנאצי שלו ידע כל העת היכן אייכמן מסתתר. כלומר, מי שנחשד בקומוניזם לא יכול היה לעבור כנהג קטר או כמורה, בעוד שנאצים כיהנו במשרות בכירות ורדפו חשודים בשמאלנות.   למרבה הפליאה, בגרמניה של היום מבנה דמוקרטי אמיתי, יחד עם ריטוריקה מוסרנית. על פי החוק היבש, בגרמניה אסור להצדיע במועל יד או לחלק תעמולה גזענית.  בארה"ב מותר גם מותר.

     אנטישמיות

    "מדוע ליהודי אף ארוך? משום שלא עולה אקסטרה לנשום עוד אויר" (נואם בהייד-פרק).

    כשחייתי בניו-יורק, מעטפות הדואר שקיבלתי מהקונסוליה סומנו פעם בצלב קרס.  בספרית להמן בקולומביה (ע"ש יהודי גרמני) היה חרוט "חבל שהיטלר לא השלים את המלאכה". בגרמניה זרק לנו עובר אורח מספר מעות ואמר בגרמנית: "הרי לכם כספי רצון טוב(שילומים)".  בהלסינקי טען באזני היסטוריון שתוי שהיהודים שולטים בתקשורת הפוליטית (מדובר ביהודי אחד), ושהמוסד מרגל בעיר הטכנולוגית טורקו. לאחר ההתקפה של אל-קאעידה על מרכז הסחר העולמי, כתב לי עמית מהלסינקי, שזה בגללנו.   לפני כשלושה חודשים היה לי קרב מילולי בשדה התעופה בציריך עם ניאו-נאצי גרמני.  הדור הגרמני בן גילי, רדוף שיח האשמה הנוצרי והשמאלי, הולך ואוזל.  משיחותי עם גרמנים בשנות העשרים שלהם, נראה לי שהם אינם חווים אשמה ישירה כמו זו של המבוגרים מהם.  עמיתה גרמנית צעירה אף לא הבינה מדוע חלק ממכריה הישראלים עוקפים את גרמניה בטיוליהם באירופה.  וזאת, חרף לימודי השואה וביקור החובה שעורכת מדינת סקסוניה התחתית בברגן בלזן. 

    ספרד ופולין חוגגים את האשמה, בין היתר כי היא מביאה מטבע זר.  למרות זאת, כשיהודי ניסה להיות נשיא מועדון הכדורגל של ברצלונה, נפתחה נגדו מערכה די אנטישמית.  בפורטוגל, אין שום זכר גלוי לאינקוויזיציה האכזרית שלה, ומיקום בית הכנסת אינו שקוף במדריכים.  אתה צריך לקבל מידע עברי על מנת לגלות זאת.  אוסטריה מעולם לא קיבלה אחריות על מעשי הזוועה שלה, בטענה שהיא "נכבשה" בידי גרמניה ב1938. למעלה מ65000 יהודים אוסטרים הושמדו בשואה. רוב ההולנדים שיתפו פעולה עם הכובש הנאצי. 

    זהות

    בביקורי באירופה אני קודם כל לוקח סיור בעיר, כדי להתמצא.  לאחר מכן, אני מחפש את שרידי היהדות החרבה. באירופה, אני מתחבר לזהותי כיהודי אשכנזי. התחוור לי, שאני דובר קצת אידיש, שהיתה השפה הסודית בין הורי, ולשונית אני יכול לגשש את דרכי בגרמניה ובהולנד. הגרמנית השוויצרית ממש דומה לאידיש. עוד דבר מדהים הוא שהאוכל הקרוי "יהודי", איננו אלא גירסא כשרה של אוכל גרמני.  כשאבותי נעו מאשכנז למזרח אירופה לפני 1000-700 שנה, הם שמרו על גרמניותם בשפתם ובמאכליהם.  אירוני ומזעזע.  לפעמים נדמה לי, שהנקמה בהיטלר היא קיום התיישבות יהודית מחודשת באירופה.  מדוע שנכנע לו?  כשאחמידינגא'ד הציע שגרמניה ואוסטריה יקחו אותנו בחזרה,  הסכמתי,  בתנאי שישנו את מזג האויר.צוחק

    במרסיי ובפאריז אני חש נוח לשונית בערבית. חיפוש מידע, כווני דרך ודווח על תקלות אני משתדל לתקשר עם ערבים. במרסי, שכונות הערבים הם במרכז העיר, מורשת ראשי עיריה קומוניסטיים.  השילוט בערבית והאנשים יותר נחמדים מהצרפתי הממוצע.  בברצלונה בנותי שימשו כמתורגמניות.  מסתבר, שמשהו טוב יצא מהזבל הטלנובלי.  בליסבון העבר הערבי-מורי מאד מרכזי, ולי זה היה תענוג במשך 10 ימים. בהתחקות אחר העבר היהודי, תכננתי לבקר בפולין ובדרום-ספרד כשבועיים בכל מדינה, אך לא היה סיפק בידי. 

    מזון

    הבירה החביבה עלי היא בירת חיטה מסוג "פרנסיסקנר".  כמו רוב הבירות הדרום-גרמניות והבלגיות, היא נוצרה במנזר.  במקרה הזה במינזר הפרנציסקנים.  הבירה הכי נוראית בעיני היא קלש, בירה מקלן. בליסבון הקפה מדהים.  הפורטוגזים לא שמעו על ירקות, ורק במסעדות יוקרה נתקלתי בירק מבושל חסר דמיון.  הם לא היספנים.  עובדה, הם מנומסים, עדינים, ועומדים בתור.  ארוחת בוקר בדלפק פועלים כולל קפה עולה פחות מ2 אירו.  בכרונינגן שבצפון הולנד בקושי תוכלו לקנות קפה במחיר זה.בארץ הקודש אני לא נוגע בנקניקיות או בתפוחי אדמה. בגרמניה אני זולל נקניקיות מעושנות (נירנברגר) ופיקנטיות (קראקובר) ובציריך אני מכור לרושתי, וגם גיליתי שווארמה כורדית מדהימה שם. 

    לאחר 5 שנות היכרות עם המטבח הדרום איטלקי בניו-יורק, ביקשתי מהמלצר המקצועי באיסאו שבצפון איטליה, קנולי, כקינוח.  הוא אמר בבוז:  "קנולי ? סיצ'יליה!!"  מרק חרדל בצפון הולנד הוא תענוג עילאי, בעיקר בחורף. לאכול בוייבז במרסיי שווה את הנסיעה לשם.  

    שונות אירופאית

    אחוז האנלפבתים הנוכחי בפורטוגל דומה לשיעורם בגרמניה של המאה ה19.  בפינלנד כל אדם שני מנוי בספריה הציבורית.   בגרמניה יש עשרות ניבים. הלהג של מערב וצפון גרמניה, הפלאט-דויטש, דומה להולנדית.  הדבר דומה למצב בערבית.  ישנם להגים שונים, ושפת-על מגשרת ביניהם.  בגרמנית זוהי "הוכדויטש" (גרמנית גבוהה), ובערבית "נחאווי".  המזרח גרמנים פיתחו את הלהג הסקסוני כשפה מוכרת רשמית, ולכן היה מוזר למדענים ממערב גרמניה להאזין לאחר האיחוד לפיסיקאי ממזרח ברלין המלהג בשפת האיכרים והפועלים.    כשפועל מסקסוניה מרואיין בטלביזיה, מופיעות כותרות תרגום בתחתית המרקע. האורים והתומים של הספרות הגרמנית הוא יהודי פולני ניצול גטו וורשה, בעל מבטא זר.  עוד נקמה בהיטלר.   גם הסורי בסאם טיבי, שאני מעריץ את עבודותיו על סוריה והאיסלאם, הוא סלב טליביזיוני גרמני, השנוא על הערבים.  בדרום צרפת פרובנסיאל היא עדיין שפה רשמית, והמטבח המקומי מזכיר את קטלוניה. גם מלחמת השוורים. 

    המגה-מטרופולין

    בקיץ שכרתי דירה בניו-יורק בשכונה הישנה שלי.  בעבר, גרתי מספר שנים מול מה שהפך למסעדה של סיינפלד. זהו דיינר קפריסאי זול ומלוכלך.  כסטודנט עני אכלתי שם המון.  כעת זהו בית מקדש מצועצע. השכונה לא השתנתה, אבל  ניו יורק כן. מספר עצום של בעלי כלבים בשכונה, הקרובה לשני פארקים. הכלב מפיג את הבדידות, מעגן שיגרה, ומהווה אמצעי להתקשרות עם אנשים אחרים בשכונה.  כלב מפחית כמעט כל גורם סיכון ומעלה את מפלס האושר.  

     אמנות

    בניגוד להבטחותיי לעצמי, הייתי בשני מוזיאונים בוינה: תערוכת צילומים של לוסיין קלרק ותערוכה של טיציאן המאוחר.  שני חרמנים, המעריצים את גוף האשה ובעלי טכניקה גאונית.  טיציאן שם בצל את בני תקופתו מהמישורים הפלמיים. קלרק ממש כותב ומפסל באור ובצל, ולעתים גם בצבע. הוא עושה "זום אין" מצמרר על מלחמות שוורים בארל, עיר מולדתו הפרובנסלית.  דמויות העירום של הנשים עוצרות נשימה.  הוא צילם אותן בדרך כלל חסרות ראש, לא עקב שוביניזם כידידו פיקאסו, אלא בגלל חוקי הצנזורה של שנות ה50. וזה נהפך לסגנון.  כבר אמר אפלטון, ש"כורח יוצר את ההמצאה".  יצירתיות אמיתית -- טען בעקבותיו אביו הפסיכולוג הקוגניטיבי של הסופר אשכול נבו -- ניכרת בעיקר תחת אילוצים.  גם מקס ריינהרדט נאלץ לשחק בתיאטרון עם אור וצל בגלל מחסור בתפאורה, וזה נהפך לסגנון של האימפרסיוניזם הגרמני. דמויות הנשים של טיציאן ושל  קלרק חושניות, יפות, נשיות ושופעות (אם כי לא ממש שמנות).  אין שם הירואין שיק, אתלטיות נערית, או אנורקסיה.   נראה לי שאף אחת מהן או מדמויותיו של מודליאני, היתה מתקבלת לתחרות "יופי" או למקצוע הדוגמנית.  אבל יתכן לי שגם דוגמנית הצמרת היידי קלום לא היתה מתקבלת היום.  

    להגיע בזמן:

    תחבורה עירונית ציבורית מדהימה קיימת בוינה, ברלין, שטוטגרט וציריך. היתר סבירות עד טעונות שיפור.   נסעתי מניו יורק לפגישה בפילדלפיה.  התחתית הוצפה בסערה. איחרתי בשעה.  אך הרכבת מבוסטון איחרה כשעה וחצי.  גם בחזרה.  בפיזה, שביתת מוניות נגד מיסי העיריה שיתקה אותי.  מאז ההפרטה, הרכבות הבינעירוניות בגרמניה מאחרות כרונית.  איחור של 20 דקות הוא שכיח, וזה קריטי בעת חילוף רכבות. אבל יש בכך משהו מנחם, לאור ההיסטוריה.

     קתולים:

    פראג יפה עקב ניצחון הדמים של הקתולים על הפרוטסטנטים.  הקתולים סוגדים לפאר הבריאה על כדי קיטש (כמו בקתדרלה בדרזדן). מריה תרזה הקתולית האדוקה ומלכים קתולים אחרים הקריבו חיי סתתים, בנאים, ומניחי לבנים שמתו באינספור תאונות על קידוש המושיע. שיא הקיטש בעיני הוא גאודי ומרעיו. כחיה אמביוולנטית, יש לי משיכה מוזרה לקתולים:  דת נוקשה, שאימצה יסודות פגניים רבים, מטיפה לטהרנות בלתי אפשרית ולא טבעית, אבל מקבלת את החוטאים כל עוד הם מכירים במדרג הכנסייתי. צירוף של אמונה טהורה ונוקשות דוגמתית בצד להטוטנות אידיאולוגית; לחימה לטובת הריאקציה מול עמידה לצד מדוכאים, תככנות פוליטית, קנאות רצחנית ושחיתות כספית ושילטונית.  בעיקר מרתק הצירוף של הדת עם תרבויות יצריות שבהן היא שזורה, כמו בים התיכון, אמריקה הלטינית, וחלק מארצות אפריקה. כמובן, לא שכחנו את האנטישמיות הדתית ואת האינקביזיציה.  אבל גם מרטין לותר היה אנטישמי נורא.  חלק מעמיתי המדענים הם קתולים אדוקים ואוהבי ישראל.

    בכניסה לקתדרלה בפירנצה, כל אשה חשופה מקבלת צעיף לכיסוי הכתפיים ו/ואו הירכיים.  כנגד זאת, קברם של דה-מדיצ'י בירכתי הכנסיה מוקף ציורי עירום נועזים וריאליסטים.  ספריו הגאוניים של נתניהו (אף פעם לא הבנתי איך יצא לו בן כזה שטחי) על האנוסים ועל האינקוויזיציה זכו לביקורת ארסית מפי מלומדים ספרדים קתולים.  בלוח המודעות של הכנסיה של סטפן הקדוש בוינה, מבכים את מר גורלם של הנוצרים בבית לחם, שנגזר עליהם לבלות את הכריסטמס מעבר לגדר.  בשעה שאני מכיר בעוולות הפרקטיקה של הגדר עבור חלק מהפלסטינאים, אני מכיר תודה לגדר שהפחיתה את מספר הפיגועים משמעותית. 

    התנועה

     בברלין קיימת תנועה חברתית, המוציאה אויר מצמיגי ג'יפים חונים, ומשאירה הודעה: "היינו מעדיפים שתנהג/י ברכב קטן יותר, על מנת לא לזהם את הסביבה.  בינתיים, עשינו זאת בשבילך".  תנועה דומה קיימת גם באתונה. משטרת ברלין טענה שמדובר בתנועה טרוריסטית.  בעוד שניאו-נאצים זוכים ליחס די סלחני משלטונות החוק, קיים רפלקס מותנה לסווג כל חבורה שמאלנית כטרוריסטית, כיון שאז למשטרה מוקנות סמכויות חקירה נרחבות יותר.  בית המשפט דחה זאת.  הם שוחררו בערבות.

    באתונה הייתי ב1 במאי.  אתונה נסגרה, והתקיים בה מצעד ענק של המפלגה הקומוניסטית החזקה.  ההפגנה כללה עשרות שוטרים ושוטרי חרש בולטים, שלא הרשו לי לצלם אותם. נואם פתטי, שדמה לאחיו התאום של עזמי בשארה, שזר בנאומו מילים כמו: אימפריאליזם, רוסיה, אמריקה, קסטרו.  זה הסיט אותי חזרה לילדותי, שבה חג הפועלים היה ממשי, וגם לבחרותי ולהפגנות השמאל: הצעירים הנלהבים מניפי הסיסמאות והדגלים, האינטלקטואלים מהאוניברסיטה, הפעילים במעילי העור.  לא נשארתי.  אני כבר לא מחפש זיון במקומות כאלה.

    אקדמיה

     בפינלנד ובאנגליה המבנה של האקדמיה הוא פיאודלי.  זה כיף אם אתה נמנה על מעמד האדונים או אורח שלהם.  אבל זהו גם הרס של המדע, שאמור להעדיף מצוינות על פני מדרג סמכויות.  באוקספורד  עורכים לך משתה, ושמך מודפס על התפריט.  מלצר במדים מוזג לך יין ממרתף הקולג'. אתה והאדונים יושבים ליד "high table" מוגבה, בעוד שהצמיתים הדוקטורנטים סועדים למרגלותיך ב"low table". לאחר מכן, נוטשים לdesert room, ולוגמים משקאות שונים. על פי החוק, משקאות חייבים בתשלום.  סוכמים את כלל ההוצאה על אלכוהול, ומחלקים למספר הנפשות.  זה יוצר מצב של "דילמת אסיר", שכן אם תשתה יותר, לא תשלם באמת כפי ששתית, אלא את מספר המשקאות הממוצע.

     בהלסינקי הוזמנתי  להכתיר דוקטור.  שימשתי כ"קטגור" לבוש גלימה בהגנה הפומבית שלו על התיזה.  לאחר שאני "שבע רצון" מתשובותיו, הדוקטור החדש חש חובה להזמין אותי ואת המנחה שלו לארוחת צהרים במסעדה מפוארת, בית מכס לשעבר. מלצר במדי אדמירל מוזג לכל מנה יין שונה (4 מנות) ומקנחים בקוניאק. בערב נערכת מסיבת ההכתרה,"קרונקה", שהוא טכס שבדי, שריד לימי הכיבוש,  שכבר לא קיים בשבדיה.  הטכס נערך באולם בבעלות האוניברסיטה. מתחילים בשמפניה, ויין לכל מנה, ולאחר מכן חתן המסיבה פוצח בנאום ארוך שבו הוא מזכיר שמות נוכחים.  על פי סדר איזכורם, כל אדם פוצח גם הוא בנאום.  כל נאום = כוסית וודקה.  לאחר מספר עצום ומייגע של סיבובים., יורדים לבר, שבו יש תזמורת חיה (הפינים דלוקים על זה), וקונים סיבובי בירה אחד לשני.  בשעה 0100 חשתי שאני מאבד שליטה, וחזרתי למלון.  הילידים המשיכו עד 0500. 

      

     הכנס בקורפו היה בלגאן.  המארגן הוא מתמתיקאי מפוזר, המתעסק ברשתות חברתיות, ורוצה לדבר איתי על עמנואל לוינס ועל התלמוד.  כבר אין לי כוח לכאלה.  אבל כל ערב הייתה שתייה מאורגנת כיד המלך, עם חומרים משובחים חינם -אין-כסף, ללא הפסקה וללא הגבלה.  דיוניסוס הוא יליד המקום, ואכן זו היתה בכחנליה רבתי, שכן רבים מהמשתתפים שם היו גויים סלאבים.  ליטאית יפהפיה, שהשתכרה כבר בארוחת הגאלה, נדבקה אלי.  לא הבנתי אף מלה מלהגה.  היא בלעה את המלים מרוב שיכר, וגם המחשב המפענח שלי היה שרוי באידי אלכוהול. עמיתי הפולנים  (כולל יהודיה פולנית יפהפיה) גם הזמינו אותי לוודקה פולנית, בתור אח אובד של השבט.  5 ימים היה לי הנגאובר. אבל ההרצאה שלי קצרה הצלחה והיכרויות חשובות: מקצוען אמיתי מסוגל לפעול בכל מצב... צוחק

     

    בניגוד לביתו של קרל מרקס בטרייר, שקודש על ידי הסוציאל-דמוקרטים, ביתו של הסוציולוג הגאון מקס וובר בהיידלברג הפך לבי"ס לגרמנית עבור נערים אמריקאים.  היידלברג מקדשת באתר האינטרנט שלה רק פילוסופים, והמשעול שבו טיילו וובר ומיכלס נקרא "משעול הפילוסופים". 

     עישון

    לא מזמן חזרתי לעשן. בד טיימינג.  בשוויץ ניתן לעשן כמעט בכל מקום. כשיצאתי מהבר לעשן בחוץ, מארחי רץ אחרי לתקן את טעותי.  באיטליה אי אפשר לעשן במלון, אבל הכל נתון למשא ומתן. אם אתה מוצא דרך ללבם של פקידי הקבלה, תקבל גם מאפרה.   כיוון שאסור לעשן בניו יורק בדירה שכורה, קיימתי פגישה עם פרופסור מקולומביה בשדרה על הברודווי.  כמו שני הומלסים, ישבנו על הספסל, שתינו קופי-טו-גו, ועישנו.  בנמלי תעופה רבים כמילאנו, נתב"ג, או ציריך דוחסים את המעשן לתא עישון סגור ומחניק.  "לוזם ברנט" (שישרף). בכנס הסוציולוגי בניו יורק מישהו הכריז שהוא מייסד תנועה חדשה:  Smoking Liberation Front 

    כדורגל

    אני לא מוצא עניין במשחק. ארבעה מחברי הטובים הם אוהדים שרופים של הפועל תל אביב. אני שונא את מכבי תל אביב, מאז שבילדותי עשירי תל אביב (רקנאטי, איווניר) תרמו לקבוצה.  בעיניי היא עדיין מייצגת את השחצנות הלאומית.   בזמן המונדיאל, צפיתי במשחקים כתצפית משתתפת. על הקהל, יותר מאשר על המשחק. כך ראיתי כדורגל בחברת אוסטרלים בדרזדן, גרמנים בטרייר, מקסיקנים בפראג ואיטלקים בפרנקפורט ובברגן, נורבגיה.  בגרמניה הונפו לראשונה דגלי הלאום הליברליים של 1848, וניתן היה לראות לאומיות ללא לאומנות, טורקים מעודדים וחוגגים עם נבחרת גרמניה, וקהל נשי רב. פרט למהומות שעוררו אוהדי פולין המובסת, המשחקים לא לוו באלימות.

    כחצי שנה לפני המונדיאל, השתתפתי בארוחת ערב בעיירה ליד הנובר עם 3 פרופסורים ו3 דוקטורים.  מחצית מהשיחה נסבה על כדורגל. אחת הסועדות, שופטת נוער, אוהדת של ליבק, זוכרת כמעט כל פרט טריוויה בכדורגל.  היא ביטלה את חופשת השייט השנתית שלה כדי שתוכל לצפות במשחקי המונדיאל. בעלה הקרימינולוג אוהד את הקבוצה האנרכיסטית סן-פאולי מהמבורג. בספרות הסוציולוגית, מכנים אנשים שהולכים לקונצרט של שטוקהואזן ולהופעה של שרית חדד "אומניוורים", אוכלי הכל, ממש כמו החזיר בטבע. 

     המצעד

    הנשים בקורפו יפות מנשות אתונה: 400 שנות כיבוש איטלקי עושות את שלהן.

    נשים הכי יפות: הונגריה

    המטבח הכי שווה:  צ'כיה; הונגריה מקום שני.

    הבירה הטובה ביותר: בלגיה

    העמים הכי מדליקים:  פינים והולנדים.

    הקולגות הכי שווים: הולנד וארה"ב.

    המקום הכי יקר: נורווגיה.

    העיר האירופאית הכי מדהימה לדו-ערכיים: ברלין

    העיר שאני הכי אוהב: כרונינגן, הולנד.

    העיר הכי עיר: ניו יורק.

    מקום ראשון בשתייה לנפש: פינלנד

    המקום הכי ביתי: דירתי

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/11 09:43:
      גם אני בודק את המיקום בטבלה בכל תחילת שבוע.... http://www.youtube.com/watch?v=UeI4lAvv7Yk
        3/3/08 15:07:

       

      צטט: רקדן המילים 2008-03-03 13:24:47

      פוסט מרתק

      כיכבתי כמובן( מזל שחזרו לי הכוכבים בדיוק)

      מכיר היטב את אירופה ומתחבר להמון דברים ברשימה שלך

      אבל אצלי בביוגרפיה האישית נכנסה דרום אמריקה הלטינית החושנית הייצרית והרעננה כל כך באנרגיות של חיים

      ולגבי אנטישמיות

      הנה משהו שכתבתי אני על זה פעם

      למה חזרתי להיות ישראלי

      וזאת אחרי שהייתי כבר כמעט לוחם גרילה בצ'ילה ובכלא של פינושט

      "למה ישראל - בגדה השמאלית בפריס"

      http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=183122&blogcode=6749632

       

      מאד מזדהה עם מה שכתבת שם, אלא שהיום אני יהודי (חילוני לגמרי) לא פחות מאשר אני ישראלי, בניגוד לילדותי, שבה הייתי יותר "ישראלי" ופחות "יהודי".

       

        3/3/08 13:24:

      פוסט מרתק

      כיכבתי כמובן( מזל שחזרו לי הכוכבים בדיוק)

      מכיר היטב את אירופה ומתחבר להמון דברים ברשימה שלך

      אבל אצלי בביוגרפיה האישית נכנסה דרום אמריקה הלטינית החושנית הייצרית והרעננה כל כך באנרגיות של חיים

      ולגבי אנטישמיות

      הנה משהו שכתבתי אני על זה פעם

      למה חזרתי להיות ישראלי

      וזאת אחרי שהייתי כבר כמעט לוחם גרילה בצ'ילה ובכלא של פינושט

      "למה ישראל - בגדה השמאלית בפריס"

      http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=183122&blogcode=6749632

       

       

        12/1/08 12:06:

      פוסט שלימד אותי הרבה.

      תודה!!!

      שושי

        19/12/07 14:20:

      מידע עצום

      בפוסט קסום אחד

      כל כך הרבה ריחות ומראות ונגיעות של הסטוריה.

       

      מבחינתי אפשר להמשיך ..

        12/12/07 12:13:

      ייקה:

      ידעתי שתתקן אותי.  היידיש עתיקה מהוכדוישט .  היא יותר דומה ללהג המדובר באיזור טרייר-באזל. הריין הוא ערש האשכנזיות. אגב, גם הערבית-יהודית הבגדאדית עתיקה מזו של המוסלמים. גם בהולנדית ישנן מילות עברית וארמית. היידיש היא גרמנית דרומית ימי-ביניימית, עם קצת מילים עבריות, ארמיות וסלביות.   שמת לב שעמוס איילון לא כתב דבר על תרומתם של האוסט-יודון לתרבות הגרמנית ?

      Auf Widersehen 

        12/12/07 12:06:

      הערה בשוליים: שפת האידיש של הוריך היא במקור השפה הגרמנית הטהורה של ימי הביינים שהשתמרה דרך הגטו היהודי, מה שנקרא "hochdeutsch". לשפה נוספו מילים וביטויים בעברית שהתערבו לבליל מה שנקרא יידיש. חלק מתוספות העברית ברו לשפה הגרמנית המדוברת כיום - מישוגע למשל.

        12/12/07 10:50:

       

      צטט: ezolda 2007-12-12 10:15:09

      מעניין. מקיף. אפשר לכתוב על זה ספר שלם ...

      היה מעניין לראות תמונות ... משהו שמשקף את החוויות ...

       

       

      הסוללות נגמרו.  גם הרזרביות.

        12/12/07 10:15:

      מעניין. מקיף. אפשר לכתוב על זה ספר שלם ...

      היה מעניין לראות תמונות ... משהו שמשקף את החוויות ...

       

       

        12/12/07 08:41:

      אני דור 2 לניצולי שואה!!

      ו "מה שמרתיח אותי היום היא חשיפת הגזל של רכוש יהודי על ידי אנשי" ממשל מקומיים (כלומר ישראל)

      אז אולי גם אסור לבקר בארץ במקומות שונים כמו הרכבת וכו ... כי זה גם כסף גזול

      בכל מצב הגבתי אתמול כבר אבל כרגיל הקפה לא היה תקין --

        12/12/07 08:30:
      וואוו. כמה ימים לא נכנסתי ל"קפה" מרוב שהייתי עסוק (תמיד קיימת הדילמה בין הרצון להיות עסוק לבין הרצון לזמן חופשי). ועכשיו - להיכנס ולקרוא את זה - טוב שהיה לי קצת זמן. המון דברים שהייתי רוצה להגיב מהזוטות (אבל החשובות) כמו חיבתי לבירות חיטה (כמוך) עד הדבריםהכבדים (החשובים גם הם) כמו האנטישמיות - פה יש לי מספר השגות על התובנות שלך, אבל למי יש זמן? אולי בעתיד. בינתיים רק אגיד שנהניתי ואני מצפה לעוד.
        12/12/07 01:35:

      הפעם: התגובה השלמה: 

      בשתי מילים: כייף לקרא!

      בטלפתיה וירטואלית:

      לפני שראיתי את תגובתו של צבי, חשבתי תוך כדי הקריאה של הפוסט על הערים הסמויות מן העין של קאלווינו. הנה עוד מקום שבו הציטוט מופיע [צריך לקרא עד סוף המאמרונצ'יק] .

       

       

       

        12/12/07 01:33:

      בשתי מילים: כייף לקרא!

        

      בטלפתיה וירטואלית:

      לפני שראיתי את תגובתו של צבי, חשבתי תוך כדי הקריאה של הפוסט על הערים הסמויות מן העין של קאלווינו. הנה עוד מקום שבו הציטוט מופיע [צריך לקרא עד סוף המאמרונצ'יק] .

        12/12/07 01:32:

      פוסט ארוך אבל סוחף. 

      כל הפרטים הללו מתחברים לנקודת מבט מאוד אישית.

      תודה על השיתוף,

       

      אורי.

       

       

        11/12/07 22:41:

       

      צטט: Yuval>> 2007-12-11 22:27:32

      אילן, באמת אחלה פוסט - ספרות זרם התודעה פוגשת את לונלי פלנט (בצחוק)
      אבל תגיד, מה קורה עם הסיפור הזה של חיפוש אנטישמיות ואנטישמים בכל פינה? כאן יש לי כמה הערות. ראשית, אני לא בא לטעון שזה לא קיים, אבל זה באמת מתגמד לעומת שנאת זרים בכלל ושנאת מוסלמים בפרט, באירופה.
      שנית, חייתי כבר בכמה מקומות (בכמה יבשות שונות, כשחושבים על זה) ועדיין לא ראיתי מקום שבו חשדנות, אי אמון וסתם עוינות כלפי הזר והשונה נפוצים ומקובלים כמו בישראל (גם ברמה הבין-אישית וגם הממוסדת).
      אז, אני לא בא לעשות פוזה של צדקן ולומר שישראלי שמדבר על אנטישמיות פוסל בעצם במומו, אבל אולי צריך לחשוב ששני הדברים נובעים מאותו מקור ושאולי לישראל ולישראלים רבים יש את התסמונת של הילד המוכה שהופך לאב מכה בעצמו.
      טוב, נעזוב את הדברים הכבדים: לא סיפרת איך נגמר הערב בסאןבלט עם הליטאית השיכורה...
      יובל

      1. אני מכיר גם גרמנים וגרמניות מוכי אשמה וכד'.  2. אין להשוות בין שנאת זרים לבין הג'נוסייד שעשו לנו, כשתרבות שלמה חרבה.  חוץ מזה, יובל, זה לא פוסט מדעי.  אני שייך לשבט היהודי ואילו חוויותי המצטברות.  3.  יש בפוסט עוד דברים חוץ מאנטישמיות. 4. ועוד לא סיפרתי על שביתת המוניות בפיזה.

        11/12/07 22:27:
      אילן, באמת אחלה פוסט - ספרות זרם התודעה פוגשת את לונלי פלנט (בצחוק)
      אבל תגיד, מה קורה עם הסיפור הזה של חיפוש אנטישמיות ואנטישמים בכל פינה? כאן יש לי כמה הערות. ראשית, אני לא בא לטעון שזה לא קיים, אבל זה באמת מתגמד לעומת שנאת זרים בכלל ושנאת מוסלמים בפרט, באירופה.
      שנית, חייתי כבר בכמה מקומות (בכמה יבשות שונות, כשחושבים על זה) ועדיין לא ראיתי מקום שבו חשדנות, אי אמון וסתם עוינות כלפי הזר והשונה נפוצים ומקובלים כמו בישראל (גם ברמה הבין-אישית וגם הממוסדת).
      אז, אני לא בא לעשות פוזה של צדקן ולומר שישראלי שמדבר על אנטישמיות פוסל בעצם במומו, אבל אולי צריך לחשוב ששני הדברים נובעים מאותו מקור ושאולי לישראל ולישראלים רבים יש את התסמונת של הילד המוכה שהופך לאב מכה בעצמו.
      טוב, נעזוב את הדברים הכבדים: לא סיפרת איך נגמר הערב בסאןבלט עם הליטאית השיכורה...
      יובל
        11/12/07 22:22:

      יש צדק בדבריך ללא ספק.

      מכירה אותו גם,כבר מזמןקורץ

        11/12/07 22:01:
      מ ע נ י י ן ..(:
        11/12/07 21:37:
      אמממ .. משיחותי הרבות שהיו לי עם הרבה מאוד גרמנים
      הרבה מהם חווים צער רב ותחושת אשמה וחוסר כבוד לתרבות ולהיסטוריה שלהם .
      נכון שיש הרבה אנשים רעים . יש גם הרבה טובים .
      הרבה מאוד אפילו .
        11/12/07 18:22:

      אם לעתים אינכם רואים תגובות, זה לא מעשיי.

      לא מחקתי אף תגובה.  האתר מתרסק כל מספר שעות, והאחזקה שלו -- בהשוואה לפלטפורמה זהה  (dex)-- היא שערוריה וחובבנות.  לעתים שעות בלתי ניתן להכנס לאתר.

        11/12/07 17:35:

      עצה: במקרים מהסוג הזה שבו יש לך רשמים מסוגים שונים שאפילו מחולקים לקטגוריות, מציעה לייחד פוסט אחד לכל קטגוריה. אחרת הפוסט יוצא ארוך מאוד, וכידוע, הקריאה באינטרנט שונה מהקריאה מחוצה לו.

      אבל זו רק עצה, ואתה עשה לפי הבנתך. ובקשר לנושא. קשה לי מאוד להתייחס אליו, אז אסתפק בכך שאומר שאני לא יכולה לחשוב על אף סיבה שתגרום לי לנסוע לשם ולהיות שם אפילו שנייה אחת.

        11/12/07 17:30:

      מעניין ויפה ומדויק  אבל ארוךךךך נורא. מזל שהיה לי זמן היום אחהצ :)

      הייתי קורא את זה גם כסידרה יומית. בפעם הבאה.

      כוכב ללא ספק.

      מר רשתות

      ככה הרגיש לי שאני קוראת יומן מסע מאוד יבש. תאורים תמציתיים מאופקים מתמונות קצרות מועד בכל מקום.

      רציתי להשאר איתך באיזו חוויה,אך מיד הבנתי שאין לי סיכוי. ערכת לי טיול מהיר בכל פינות החמד שהיית בהן, פתחת לי שער למציאות עכשווית בארצות אירופה שעדיין מכחישות שהיתה להן מעורבות ישירה לשואה ובסוף גילית שאין כמו הבית שלך, המקום הכי בטוח עלי-אדמות.

      הפוסט מאוד ארוך, הייתי מקצרת אותו או מחלקת לשני חלקים ומביאה את הרגשות שלך שיגיחו מבין המילים, כדי שאני כקוראת אוכל להזדהות, אוכל להרגיש את עוצמת החוויה. אוכל לחוות את מה שעבר עליך ולהתרגש ולא היה לי את זה...

      הרגשתי לקראת הסוף כאילו אני קוראת מברק וחבל לי, כי סגנון כתיבה יש לך והוא סוחף, מהיר מדי לטעמי, הייתי רוצה להנות ממה שאני קוראת.

      ערב נעים

            נשיקה

        11/12/07 10:54:

      ואני "עם התה והלימון..", כמאמר אריק אינשטיין, מתפעלת מהמגוון הזה, ואחר כך מהארגון שלו אצלך, ומהנימה האישית.

      עושה חשק להשלים את החסר.

        11/12/07 10:51:

       

      צטט: jackpot 2007-12-11 10:48:31

      אני מלמדת בין היתר הסטוריה בשיעורים פרטיים, בדיוק הזמן בו הגענו לפרק על

      מלחמת העולם השניה והשואה. ותמיד יש מה ללמוד מחדש :-)

      אבל מה שעניין אותי יותר הוא - שאומרים שהנשים הכי יפות הן דווקא מחיפה..

      עכשיו אתה מספר שמהונגריה? הכצעקתה??  :-)

       

      זוהי השוואה בין מדינות, לא בין ערים.  לא אוכל להגיב על יופין של בנות חיפה, כי אני עלול להיתבע על ידי התל-אביביות..

        11/12/07 10:48:

      אני מלמדת בין היתר הסטוריה בשיעורים פרטיים, בדיוק הזמן בו הגענו לפרק על

      מלחמת העולם השניה והשואה. ותמיד יש מה ללמוד מחדש :-)

      אבל מה שעניין אותי יותר הוא - שאומרים שהנשים הכי יפות הן דווקא מחיפה..

      עכשיו אתה מספר שמהונגריה? הכצעקתה??  :-)

       

        11/12/07 10:17:

       

      צטט: ronitronen 2007-12-10 20:10:20

      בשם כל ההונגריות - תודה!

      במקרה שלך\ זו הוכחה נוספת.

        11/12/07 08:53:

      אילן,

      מעניין ומרתק.

      מצפה להמשך.

      יום טוב, אן

        11/12/07 08:32:

      אילן, התרשמתי והזדהיתי עם כל מילה

      תובנותיך הן גם תובנותי אחת לאחת

      בפרט אלו הנוגעות לאנטישמיות

      שלדידי מדובר בנגע שהוא כבר מובנה ב DNA

      הפנימי של האירופי ה"נאור"...

        11/12/07 07:23:

      האנטישמיות מבעבעת בכל מפגש שהיה לי עם נציגי השלטונות בכל אירפה הנאורה!

      כמו שסיימת הכי טוב זה בבית

      למדת כמה דברים עליהם, הם לא השתנו וכנראה גם לא .

      יום טוב חיים אברהם

        11/12/07 07:20:

      מאלף.

      בוקר טוב.

        11/12/07 07:18:

      מקסים.

      ותודה על הפירגון לעם הפיני.

      בארץ פועלת אגודת ידידות ישראל פינלנד אשר עורכת ביום שני ה-  17/12/07 בשעה 19:30 מסיבת יום עצמאות  90 של פינלנד בחסות השגריר בבית ציוני אמריקה - דמי השתתפות -.35 שקל (שווה לכל נפש). בערב יוקרן סרט של הבמאי Klaus Haro (יש במקור שתי נקודות מעל ה a ומעל ה- o) שהיה מועמד לאוסקר.

        11/12/07 06:34:

      יפה איך האינפורמציה ה"יבשה" כביכול מתערבבת עם החוויה האישית.

      כוכב. 

        11/12/07 06:19:

       

      צטט: לניר 2007-12-11 06:13:53

       תודה לך עבור חווית תיאור האבנים שבלעדיהם לא קיימת הקשת.

      בספר המסעות של איטאלו קאלווינו 'הערים הסמויות מהעין' מרקו פולו מתאר גשר, אבן אחר אבן.

      "אך איזו היא האבן התומכת בגשר?" שואל קובלאי חאן.

      הגשר איננו נתמך באבן זו או אחרת," עונה מרקו, "אלא בקו-הקשת שהאבנים כולן יחד יוצרות."

      קובלאי חאן שותק שעה ארוכה, מהרהר.

      עד שהוא מוסיף: "מדוע אתה מדבר איתי על אבנים? רק הקשת היא המעניינת אותי."

      מרקו פולו עונה: "בלי אבנים לא קיימת שום קשת."

       

      צביקה לניר

      שני ספרי המסעות (המציאותיים) החביבים עלי הם"הדמוקרטיה באמריקה" של טוקויל, ו"חצות בסיציליה", של פיטר רוב.  על כך בפוסט נפרד בהמשך.

        11/12/07 06:13:

       תודה לך עבור חווית תיאור האבנים שבלעדיהם לא קיימת הקשת.

      בספר המסעות של איטאלו קאלווינו 'הערים הסמויות מהעין' מרקו פולו מתאר גשר, אבן אחר אבן.

      "אך איזו היא האבן התומכת בגשר?" שואל קובלאי חאן.

      הגשר איננו נתמך באבן זו או אחרת," עונה מרקו, "אלא בקו-הקשת שהאבנים כולן יחד יוצרות."

      קובלאי חאן שותק שעה ארוכה, מהרהר.

      עד שהוא מוסיף: "מדוע אתה מדבר איתי על אבנים? רק הקשת היא המעניינת אותי."

      מרקו פולו עונה: "בלי אבנים לא קיימת שום קשת."

       

      צביקה לניר

        11/12/07 06:05:

      אילן גבוה להיתלות בו ותלמוד העולה על גדותיו.

      קראתי כל מילה ונהניתי.

      נ.ב.

      מה הכתובת של השווארמה הכורדית בציריך ?

      קורץ

        11/12/07 01:21:

      רותקתי ונשביתי במילותיך.

      כנוסעת מתמידה ביקרתי במרבית יעדיך ושמחתי לראותם מנקודת מבטך.

      תביא עוד מהמשובח הזה.

        10/12/07 20:10:
      בשם כל ההונגריות - תודה!
        10/12/07 20:05:

       

      צטט: אלומית ישי 2007-12-10 19:44:23

      אילן -- כוכב על הפוסט המרתק הראשון שלך.  יש לנו על המון על מה לדבר, אבל עד שניפגש אני ממליצה לקרוא את "לנצח את היטלר" של אברום בורג.
      בעברית כותבים יידיש בשני יוד ולקרוא לטיציאן חרמן זה אנדרסטייטמנט...

      הראשון ?  יא פולניה !

      חשוב ומעניין. תודה
        10/12/07 19:44:
      אילן -- כוכב על הפוסט המרתק הראשון שלך.  יש לנו על המון על מה לדבר, אבל עד שניפגש אני ממליצה לקרוא את "לנצח את היטלר" של אברום בורג.
      בעברית כותבים יידיש בשני יוד ולקרוא לטיציאן חרמן זה אנדרסטייטמנט...
        10/12/07 18:35:
      מתי כל זה קרה?   :)
        10/12/07 18:30:

      מעולה

      מעניין באיזור הדמדומים הרדוד

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פרופ' רשתות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין