על געגועים, כמיהה וריתמוס החיים ~ ~ • ~ ~
ריתמוס החיים - תנועה גלית של גאות ושפל
כל שאנו נמשכים אליו ומשתוקקים להשיגו, לא חשוב באיזה תחום ובאיזו רמה, ברגע שיהיה ברשותנו, תוך זמן קצר תגווע ההתלהבות ממנו והסיפוק יתחלף בחתירה להשיג את הדבר הבא. ריתמוס זה מוכר לנו היטב בתחום החומרי, אולם לא בו בלבד.
עקרון זה מפגיש אותנו, בין השאר, עם פרידות ואובדנים - של נפש, רכוש, מעמד, כמו גם נוכח אובדן הנעורים וחלק מכשרינו.
הגם שעל פני הדברים, החיים דיכוטומיים וניכרים בניגודיות, הדבר המאפשר לנו להתארגן סביב התמורות הוא שמרביתם לא קורים בחתף, אלא מתהווים ועוברים מן הקצה האחד לשני, בתהליך מתמשך על ציר הזמן. למרבית האירועים בחיינו קודמת תקופת הכנה המאפשרת הסתגלות - למן הלידה ועד לקץ החיים.
הריתמוס ורגשי הכּוֹסֵף
אתייחס להבדל שבין געגוע לכמיהה, עם שנטלתי לעצמי מידה של חירות בלשנית כדי לאפיין את השוני בהנעה הרגשית בין זה לזו.
געגועים מתעוררים כלפי דמויות, מקומות, מאכלים ושאר מיני דברים שידענו בעבר, כלפי דברים שהכרנו. [נוסטלגיה, לפי המילון: טוֹסְטוֹס + אָלְגוֹס - שיבה הביתה + כאב. במהותה, כל כולה געגועים והתרפקות על המוכר משכבר].
כמיהה מתעוררת מן הדימוי של מאוויים [משאות-נפש, משאלות לב, איך שתכנו זאת], שטרם מומשו, שעוד לא חווינו.
לצד הנוסטלגיה מלווה את חיינו "כמיהה-לגיה". זו, כאמור מתאפיינת בכך שהיא משוללת עבר. ההזיה, החלום, הדמיון, הם הבוראים, המזינים והמטפחים כמיהה וכבר נאמר בקהלת רבה א': "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו". כל דבר מאוּוה שלא מומש, כל חלום שלא הוגשם, יוסיף לחיות בקרבנו עד כלות, בצייתו לריתמוס החיים, לחוק הגאות והשפל. עד כמה יעיק הבלתי מושג על חיי היומיום? דבר זה יימָצֵא שונה מאדם לאדם, על פי מזגו, תרבותו ורמת האינטליגנציה שלו.
ראוי להכיר שלעולם יהיו הדברים שלא מימשנו, מושלמים בתכלית. [אלא אם בחרנו להקל על עצמנו ולקרוא, כמו השועל של קרילוב, "הענבים חמוצים"...]. טבעה של הכמיהה-לגיה, לפרנס את הבלתי מושג, לרוממו למעלת שלמות מוחלטת. התמונות המדומות בתודעתנו, אודות האובייקטים, יהיו אשר יהיו, הן שכּה מאדירות אותם בעינינו ולא טיבעם כשלעצמם. כל מה שלא הגיע לידי מיצוי, ממשיך לחיות בקרבנו, בין אם בתחושה של החמצה ובין אם כחלום מעוּדַן רב השראה.
בחלום האהבה* אפשר שרבים יסכימו, כי מה שמעולם לא היה, או שכבר לא יהיה, בינינו לבין זולת שבו השקענו השקעה נפשית [קטאקסיס], דווקא אותו חסר הוא השומר על דמותו/ה האידיאלית בעינינו. ~ ~ • ~ ~ בפרק מתוך היומן הכמוס [מסיפורי הזיכרונות מילדות לנעורים מצאתי באחת מתגובותיי: לגבי רומן הנעורים שנקטע - אולי דווקא בגלל זה נתייקר בעיניי כל כך, שכן, כפי שכתבתי, הייתי לבטח משתעממת בחברתו, לוּ היה הסיפור נמשך. אם מים גנובים ימתקו אזי אהבה אסורה לנצח זכוּרה. ~ ~ • ~ ~ * לפחות אל תחמיצו את חלום האהבה של פראנץ ליסט (-:}> |