לעתים אנו צריכים לאבד מישהו יקר מאוד כדי לשוב ולהיזכר בדברים חשובים אחרים שאבדו לנו בדרך, ואז לנסות ולהחזיר אותם בחזרה. 

לעתים מישהו יקר מאוד יעזוב אותנו, כדי שמתוך הריקנות הגדולה שתיווצר ישובו ויצופו כל הדברים החשובים שכבר שכחנו. 

הריקנות הזו תהיה כמו החושך של אלוהים, לפני שאמר 'יהי אור', עוד אין אור וגם לא ידוע מתי הוא יוולד מחדש, אבל העולם הישן כבר נמוג. 

זו תהיה לנו השעה הקשה מכל, כי כל מה שהתרגלנו אליו התמוסס, ושום דבר חדש עוד לא צמח.

כמו יער שרוף, כמו לאחר מלחמה, כמו גינת פרחים קטנה שנעקרה, כך נרגיש כשאותו מישהו יקר יניח לעולמנו וימשיך אל כל העולמות שמעבר

וכל שיוותר לנו הוא להמתין בדממה לנקודת האור הזעירה שתפציע - זו תהיה ההמתנה הקשה מכולן כי לעולם לא נדע עד מתי נחכה. 

אז הנה, אותו מישהו יקר עד לבלי די עזב וכעת יהיה עליי להמתין מחדש