היי אבא, בא לך לאסוף אותי ?

המוזיקה המועדפת עלי מתנגנת לה מתוך רשימת ההשמעה של המדיה פלייר במחשב בווליום סביר. הטלפון מצלצל ועל הצג מופיע מספר הטלפון של בני.

היי גבר אני עונה לשיחה, מה קורה?

סיימתי ללמוד להיום, יש מצב שאתה בא לאסוף אותי?

ברור אני עונה ושואל. הכל בסדר נשמה שלי?

כן, הוא עונה ומוסיף אני פשוט מאוד עייף.

נהדר מתוק, אני בדרך אליך תמתין לי אני רוצה לדבר איתך.

טוב אבא, הוא עונה ומנתק את השיחה לפני שאני מספיק לאמר לו "אני אוהב אותך". לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית, הזמנתי מעלית לחניון התת קרקעי ומשם למכונית. רציתי לדבר איתו כן, כבר כמה ימים שאני דוחה את השיחה הזאת, רציתי לאמר לו כמה אני האבא הגאה ביותר בעולם בזכותו. רציתי לספר לו עד כמה אני מעריך אותו ואת רשימת ההישגים שהצליח להשיג בשנים עשר שנותיו הקצרות.

שלו שלי נולד בהפריה חוץ גופית, כן היו לנו מעט קשיים להוליד ילדים ולכן פנינו לטכנולוגיה הרפואית המתקדמת, כך זכינו בשלו שנולד ביום העצמאות האמריקאי לשנת 1999. מאז נולד, שלו כבש כל מטרה שהוצבה בדרכו, על אף שאינו ראה אותם כמטרות כמו יותר אתגרים מהנים,או יותר נכון כמשחק. כבר בגן הומלץ לנו ע"י ועדה פדגוגית לוותר על תקופת הגנים ולרשום אותו לכיתה א', וויתרנו על הרעיון מאחר וילד צריך להיות ילד כל עוד הוא ילד. בכיתה א' הומלץ להעלות את שלו לכיתה ב', שוב דחינו את ההמלצות. מאז כיתה ד' שלו הוכיח עד כמה אולי טעינו אולי בחרנו שלא בחכמה להשאיר אותו במסגרת השנתון התואמת את גילו. שלו נבחר במקומות הראשונים כמעט בכל מבחן שנבחן בו. מתמטיקה, אנגלית מדעים... בין שלושת המובילים בארץ מקום ראשון בעיר מגוריו. ההתייחסות אליו בבית הספר מצד חבריו הפכה להיות מעט לחוצה בלשון המעטה ושלו מצא לנכון להתחיל לבחור את חבריו בדקדקנות יתרה כבר מגיל עשר. שוב מוקדם מהממוצע. כך הגיע בהמלצת חבר טוב שברר, לחוג טניס שדה. חצי שנה אחרי שאחז בפעם הראשונה במחבט טניס, הופתענו לקבל טלפון ממאמן הטניס של מרכז הטניס בעיר שהודיע ששלו נבחר למצטיין מרכז הטניס. בעיתון המקומי הופיעה כתבה תחת הכותרת " שלו ... הבטחה לטניס הישראלי..." על שלטי חוצות בעיר הופיעה תמונתו תחת כותרת " אנו גאים בך !!!". לקראת סיום שנת הלימודים תשע"א שלו ביקש להיבחן לכיתת מצוינות במתמטיקה. מבחנים של אוניברסיטת בר אילן. כך הגענו לשלוחה של האוניברסיטה לצורך מבחנים. שעה וחצי ושלושים ושלוש שאלות בסדרות מתמטיות שלא נתקל בהן בחייו, הביאו אותו לשער עתידו. שלו התקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. מסלול לתואר ראשון ולא אחרון. הישגיו הגיעו עד לראש העיר שהתגייס גם הוא להצלחותיו והוא אישית דאג לגיס תקציב שיממן את לימודיו, דאג להסעות, ואף לרישום לכיתה עתידית שתכניס אותו לאחת היחידות היותר מובחרות בצה"ל בתפקיד לא מבוטל.

בדרכי איליו אני מכין את המוסיקה המועדפת עליו שתתנגן במערכת השמע ברכב, ובראשי מתגבשת רשימה של ראשי פרקים כנושאי שיחה איתו. עם השנים למדתי שעם שלו, ראוי להגיע מוכן לשיחה, אחרת תמצא את עצמך בשיחה אחרת לגמרי שאותה באופן לא מפתיע הוא מנהל, ואתה נותר עם שאלה גדולה בראש... איך לעזאזל זה קרה?

הדרך הייתה דיי פנויה כך שהנסיעה לא ארכה יותר מידי זמן, מה ששימח אותי מאוד, מאחר ולא רציתי שימתין לי כך עייף אחרי יום לימודים ארוך. כן ארוך מהרגיל בשעה אחת ומסיבה מבורכת.

שלו באותו יום לימודים ביקש ממנהל בית הספר לתגבר את כיתת המצטיינים בעוד שעת לימוד באנגלית. מאחר וגילה במגמה טכנולוגית מדעית, שישנם לא מעט מילים אותם הוא ועוד כמה חברים מצטיינים לא מכירים. המנהל שהיה מופתע לגלות שיש עוד זן נדיר של תלמידים שמבקשים עוד שעות לימוד, ארגן את מבוקשו בשיחת טלפון מהירה באישורנו כמובן.

פניתי לרחוב בית הספר וחייגתי לשלו בעודי מתקרב לבית הספר... היה שם אמבולנס טיפול נמרץ ומאות תלמידים שחסמו כל גישה לכביש. עצרתי את הרכב כשאני מחייג שוב את מספר הטלפון של שלו ובמקביל יצאתי מהרכב וצעדתי לעבר האמבולנס.

שלו שלי שכב שם...

הסבירו לי שם, מחוץ לניידת טיפול נמרץ, שרצוי שלא אכנס ואתן לצוות הרפואי להציל את חייו.

רצתי נכנסתי לאוטו וחייגתי לאשתי. גייסתי את כל יכולות השקט שבי כדי לבשר לה בעדינות, אבל היא, כמוני , ידעה את האמת.

החניתי את הרכב בצמוד למדרכה ורצתי חזרה לאמבולנס התיישבתי מלפנים ואמרתי לנהג, אנו מחכים רק לך. הנהג הבין והפעיל את הסירנה. תוך כדי שהוא מידע את בית החולים במצב.

שלו הוגדר ע"י צוות הטראומה של בית החולים "מצב אנוש" והובהל ליחידת טיפול הנמרץ. כששאלתי למצבו ענו לי, נקווה שיחייה....

שלו היה בקומה כשבוע ימים ובסה"כ ששה עשר יום ללא הכרה כשהוא מונשם ומתפקד באמצעות מכשור רפואי מתקדם שסיפקו לו את כל הנחוץ למחייתו.

בתום שש עשר ימים, שלו פקח את עיניו ... ואנחנו אופטימיים.

נהג לא מרוכז, עבירות תנועה חמורות, ומהירות מופרזת באחד מהמקומות היותר רגישים, המחייבת ערנות מוגברת מצד כל אוחז הגה, כמעט והרגו את הפרח הנדיר שלי.

אותו נהג, שטוען עד היום שאינו מצליח להבין איך זה קרה.

אותו נהג שטוען שאינו מסוגל לישון, לאכול,  לקיים חיי שיגרה.

אותו נהג ... גם דאג לקרר את תהליך החקירה במשטרה...

עשרה ימים אחרי האירוע, לא היה רישום לגבי התאונה במאגר המשטרתי.

היום לאחר חודש בבית חולים כשלפנינו עוד דרך שיקומית לא קצרה... אין לי זמן ואפשרות להתעסק ב"זוטות" אבל גם בזה אטפל.

החשוב לי הוא בני... ולמענו בלבד מוקדשים כל ימי ולילותיי.

אבל, מה אתם הייתם עושים?