0

0 תגובות   יום שבת, 7/1/12, 20:27

טוב אולי לא בדיוק אבל דומים. ככה אין לי כל הזמן מחשבות שאולי אני סתם נאיבית או אולי אפילו לוקה בסוג של אוטיזם סובייקטיבי שמונע ממני להתייחס לדברים רעים. במיוחד עכשיו כשהם כל הזמן מצטברים.

השבוע התפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות כתבה על חוה זיגבויום קוסמטיקאית ידועה שלקתה בסרטן השד והחליטה למרות שעדיין לא סיפרה לילדיה לספר לכל שאר העולם באמצעות פירסום כתבה בעיתון וזאת על מנת שאחרים יוכלו להיעזר בדבריה.

קראתי הזדהתי אבל גם הסתייגתי. כל הסבריה על איך אדם יוצא למסע בחיים עם תרמיל על הגב ובו כלים שבהם הוא בוחר כדי להתמודד עם בעיות בחיים מובן לי וקל להזדהות עימו מבחינתי. גם הענין שאין מה לומר בנתיים לקרובים לך וכדאי לשתפם רק כשכבר יש מידע מוצק כנ"ל. תיאור יום בחייה, הג'אגלינג שהיא חיה בו והאופטימיות האופפת כל אחת מפעולותיה כנ"ל וראוי להערכה. הסתייגות - כמחמיאים לי באופן פולני : " איך את מספיקה את הכל"?  "איך את עומדת בכל זה?" גורם לי לאי נוחות כי האמת היא שאני כלל לא גאה באורח חיי זה ואפילו מתרעמת על החברה שהטילה עליי תוית של "סופרוומן" ואני ברב טיפשותי נפלתי בפח .

אני רוצה לחיות בעולם שבו אני לא מנסה לרצות את כולם ולהרגיש טוב עם זה.

כמו כן לא ברור לי צריך חשיפה כ"כ גדולה (מצחיק שאני כותבת זאת בבלוג ?) הרי היא לא באמת ממש יכולה או מציעה לעזור לאנשים אולי רק שירגישו שהם לא לבד.

לאור העובדה שחזרתי לא מזמן מטיול בלונדון מקסים שקראתי לו " סדנא לאושר ,העצמה עצמית ,ושופינג" אני בהחלט יכולה להרגיש את השמחה והכיף שהיא מתארת כשתקנה לאחר הניתוח את החזיה הכי יפה והכי יקרה ואני הייתי מוסיפה הכי ורודה.דרך אגב בלונדון באזור קנסינגטון היוקרתי מצאתי חנות התואמת למקום שאני הייתי שמחה לקבל בו טיפולים: חנות ללבני נשים המעוצבת כולה כחדרים קטנים שנוצרו ע"י וילונות תחרה ורודים ! פשוט מדהימה.

בכלל כל הטיול ללונדון היה בסימן למצות את הכיף בכל רגע.

בעלי וחבריי לטיול שיתפו פעולה ובין לבין שיחות עמוקות וחוקרות על נבכי הנפש תיבלנו את הקפה במעט אלכוהול ובהפסקות של שופינג. פשוט מינון מושלם ומומלץ.הן האלכוהול בקפה הן השופינג הנהדר בתקופה שלאחר הboxing day והן שיחות נפש כנות ואמיתיות כולם כאחד מביאים לשחרור ולתחושת אושר חופש והנאה.

בכלל לאחר שפגשתי לשיחה הזויה את האדם שאחותי מנסה להתגרש ממנו כבר זמן רב מדיי, הבנתי שאם לאמץ גישה לא אובייקטיבית כ"כ של החיים אז לפחות שתהייה גישה אופטימית ולא גישה של "אין לי מה להפסיד". למה לא להסתכל על מה שיש להרוויח?

דרג את התוכן: