זהו מניפסט להר הכביסה החדש שלנו! לאחר יומיים של שביתה בלית ברירה של מחלה, הרגשתי השתפרה פלאים בעקבות טון וחצי תרופות. ביומיים האלה ה"גמדים הקטנים" - או הלוואי והיו לי כאלה, דילגו על הבית שלי, ונאלצתי להשתלט על הבלאגן והכביסות, שהגעתי למסקנה שלא יעלמו להם ללא עזרתי. ואז זה התחלתי לעבוד. או יותר נכון המכונת כביסה התחילה לעבוד, והפסקות שבין מכונה למכונה, עבד מייבש הכביסה בלי הפסקה! וכך הגעתי למצב שבסלון שלי, צמח לו הר חדש. ביום חמישי בערב הוא התחיל כגבעה. שגדלה וגדלה וגדלה והפכה להיות הר! הר גבוה, במלוא הדרו עמד בסלון שלי ,ותפס את מקומו - בין הספות, באין מפריע. הר שמכיל בעצם את בגדי כל השבוע של כל יושבי הבית. שאם אני לא "ירים את הכפפה" או יותר נכון אם אני יתחיל לעבוד ולקפל - ככל הנראה שהוא ישאר שם לעוד שבוע, אלא אם למישהו יהיה חסר איזה חולצה או גרביים.. אז נכנסתי למקלחת , להכנות לפני "טיפוס" על האוורסט שלי. אחרי שהייתי רעננה ומוכנה נפשית - התחלתי בעבודה... התחלתי לקפל.... ולקפל... ולקפל.... וההר רק התיישר קצת, לא משהו רציני. וכבר עברה איזו שעה מאז שהתחלתי וההר כאילו צוחק עליי מגבוה! היי, הר! מתי אתה מתכוון להפוך לעכבר!?!?? המשכתי לקפל ב FULL GAS ואז ראיתי את ההר ממש זז. החליט לתת לי כבוד, ולהוריד מכבודו. והנה סוף סוף ירד מפלס ההר. פתאום גיליתי שמתחת לכל ההר היה גם סל! מקווה שהשבוע נראה את פניו יותר... ושהסיפור על ההר שלא נגמר - לא יחזור שוב. |