המלצות ועדת שניט אינן עוסקות בהיבטים הכלכליים של המשמורת ובביטול ממירוץ הסמכויות - ספק אם יוכלו להשיג את מטרותיהן החברתיות

לאחרונה המלצותיה של ועדת שניט היכו גלים במיוחד לנוכח המלצתה לבטל את חזקת הגיל הרך אשר קובעת כי בהעדר סיבה מיוחדת ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקתן של אימותיהם.

האמנם יש בהמלצותיה של ועדת שניט הכח הנדרש לשינוי החברתי היסודי לו היא שואפת? האמנם קבלת המלצות הועדה תוביל לאחריות הורית שווה? תפחית סכסוכים בין בני זוג? תקדם את טובתו של הילד?  קיים ספק גדול.

הגם שהמלצות הוועדה שובות לב, הן לוקות לפחות בשני מחדלים משמעותיים ביותר. האחד- כל נסיון לקדם את "טובת הילד" במנותק ממרוץ הסמכויות שחל בין בתי המשפט האזרחיים לבתי הדין הרבניים- לא יכול באמת להפחית את הסכסוכים בין הורים. השני, הניסיון לנתק בין האחריות ההורית השווה שמנסים להטיל על האב לבין המשמעויות הכלכליות- נדון לכשלון.

אחת המטרות אותן מעלה ועדת שניט על נס הדגל הינו הפחתת סכסוכים בין ההורים. הנסיון להפחית סכסוכים ולהטיל אחריות הורית משותפת, לאפשר תקשורת טובה בין הורים וגידול ילדים להורים גרושים יחדיו מהווים אחת מהמטרות המרכזיות של השינוי החקיקתי המוצע. למרות זאת זו לא עסקה הועדה ולא המליצה על ביטול מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים לבתי הדין הרבניים.

בעניינים הקשורים במשמורת ילדים קיימת סמכות גם לבית המשפט האזרחי וגם לבית הדין הרבני. אם הגבר יגיש תביעה בנוגע לילדים בבית הדין הרבני- התביעה תידון שם, אם האשה תגיש ראשונה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה- התביעה תדון שם. מי שירוץ ראשון ויגיש ראשון תביעה, הוא זה שיעניק את סמכות השיפוט לערכאה שבה בחר.

מציאות משפטית כפולה זו רק מסלימה את הסכסוך, החרדה והמתח בין בני זוג בנוגע למשמורת או ל"אחריות ההורית". הבעיה היא שהחוקים על פיהם פוסקות שתי הערכאות שונים, אמות המידה ואמות המוסר שונות ועל כן עלולים אותם בני זוג ועם אותם ילדים לקבל הכרעות שונות והפוכות זו מזו בשתי ערכאות השיפוט השונות. כל עוד יהיה מרוץ סמכויות במדינת ישראל לא נוכל להפחית את הסכסוכים בין ההורים, וכתוצאה מכך, את הפגיעה בילדים.

לצערי הרב ועדת שניט לא המליצה ולא טיפלה בביטול מרוץ הסמכויות בנושאי המשמורת ולכן כל שינוי שהיא מציעה, אינו יכול לשנות באופן מהותי את המציאות החברתית ואינה יכולה להפחית באופן משמעתי מהסכסוך בין ההורים.

אציין כי קיימת ועדה אחרת- ועדת שנהב אשר עוסקת בכל נושא מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים אך לאחרונה עזב נציג בתי הדין הרבניים- כב' הרב דייכובסקי את החברות בוועדה והדרך לשינוי מהותי בדיני המשפחה בישראל אינו נראה באופק בהיבט זה.

מטרה נוספת אותה מעלה ועדת שניט על סדר היום הינה הרחבת מעורבותו של אב בחייהם של הילדים ונטילת אחריות הורית שווה לזו של האם.

בהתאם להמלצות הועדה תהיה לאב חובה חקוקה (ולא זכות) למימוש אחריותו ההורית, וכך החברה תראה את שני ההורים בעלי אחריות הורית שווה לילד. האם תפסיק להיות מתויגת כברירת המחדל הבלעדית לטיפול בילדים, שהאחריות להם וכל חובת גידולם נופלים על כתפיה.

הבעיה המרכזית של המלצות הועדה הינה העובדה שהועדה לא עסקה בהשלכות הכלכלית של השינוי החברתי והתפיסתי. הועדה מנותקת מהאבסורד שקיים בבסיס החוק הישראלי הקובע שעל האב בלבד מוטל נטל מימון המזונות הבסיסיים.

הכיצד יוכלו אבות מכל שכבות האוכלוסייה, ולא רק מהשכבות המבוססות לקחת חלק באחריות ההורית בעוד על האב מוטל נטל המזונות העיקרי ולעיתים גם נטל מזונות האשה? האמנם כדאי לאב לדרוש אחריות הורית שווה?

אחריות הורית שווה אין משמעה שלא משלמים מזונות.

בחוק הישראלי קיימת חובת מזונות בסיסים על האב. כיום הסכום המינימלי שנפסק לאב לצורך תשלום מזונות בסיסיים לילד אחד, גם אם האב הינו אב מובטל עומד על סך של 1,250 ₪ לחודש בנוסף על אב להשתתף בתשלום מדור עבור ילדיו (בגין ילד אחד 33% מהוצאות המדור, בגין 2 ילדים, 40% ובגין 3 ילדים ומעלה 50%), בנוסף על אב להשתתף (בדרך כלל ב-50%) מהוצאות נלוות- גן, צהרון, שיעורים פרטיים, הוצאות רפואיות וכו'.

כלומר, אב ממוצע, שהשתכר סך של 10,000 ₪ לחודש, אשתו השתכרה סך של כ-7,000 ₪ לחודש, ולהם 3 ילדים ושכ"ד של 4,500 ₪ צריך לשלם מזונות בסך של 6,000 ₪ + חצי גן, צהרון וכו'- הוצאות אלו עלולות להגיע רק הן לסך של כ-2,500 ₪ נוספים באם 2 מהילדים עדיין בגנים פרטיים.

האם אב כזה יקח אחריות הורית משותפת שמשמעה ששלוש פעמים בשבוע הוא צריך להיות אחראי לילדיו ולהלין אותם אצלו? האם אב כזה יכול לאפשר לעצמו לקחת אחריות הורית משותפת? התשובה היא, ברוב המקרים- לא, לא כדאי לו מבחינה כלכלית.

כיום, ההטבה היחידה שקיימת לאבות שחולקים עם אמהות ילדיהם ב"משמורת משותפת"- אליה מכוונת ועדת שניט, היא הפחתה של 25% מדמי המדור שהם צריכים לשלם- כלומר, בדוגמא שלנו, במקום תשלום של 2,250  ₪ דמי מדור, הם ישלמו כ-1,600 ₪ דמי מדור- הפחתה של כ-700 ₪ בלבד!!

מאידך, אותם אבות שמעוניינים לחלוק באותה אחריות הורית משותפת צריכים להסביר למעסיקים שלהם במקומות העבודה מדוע פתאום הם צריכים לצמצם את שעות עבודתם בצורה ניכרת- מדוע פתאום הם נעדרים מהעבודה כשהילדים חולים או בחופשות ובאם לא יפטרו אותם, יתכן ששכרם- באם הוא ניתן על בסיס שעות יופחת ובוודאי שלא יקבלו העלאה בשכר בסבב הבא...

ועדת שניט אינה לוקחת בחשבון בעיה יסודית זו הטמונה בחוק הישראלי ביסודו. אך ורק אבות מבוססים מבחינה כלכלית יכולים להרשות לעצמם גם לשלם את דמי המזונות הגבוהים וגם לחלוק אחריות הורית משותפת. רוב האבות יאלצו, לשם מימון דמי המזונות לחפש לעצמם עבודה נוספת על מנת לפרנס בכבוד את עצמם ואת ילדיהם ולאפשר לעצמם לארח את ילדיהם פעם-פעמיים בשבוע ובסופי שבוע לסירוגין.

אציין כי בכל הנוגע לשאלת המזונות, קיימת ועדה אחרת- ועדת פישמן אשר מנסה להגיע לנוסחה פשוטה לחישוב דמי המזונות שהאחריות ההורית והיקף שהותם של הילדים אצל כל אחד מההורים הינה רכיב מרכזי בקביעתו.

נמצא שעד שלא יוצע פתרון אשר תוקף את הבעיה משני הכיוונים- הן של האחריות ההורית הרגשית והפיסית והן של האחריות הכלכלית, עלול הנסיון להטיל אחריות ומעורבות של אבות בחייהם של ילדיהם הקטינים להיות מרוקן מתוכן ושלא להיות מיושם בשטח מאחר שהועדה לא עסקה בהשלכות הכלכליות הנלוות והמתחייבות מכך.

כמובן, שכל הבעיות שהצגתי מתגמדות לנוכח יכולת הסחיטה המובנית בתוך דיני המשפחה היהודיים והיכולת לעגן נשים כחלק מטקטיקה שכל כולה נועדה ליצירת יתרונות כלכליים כאשר הפתרון המתבקש הינו דיני משפחה אזרחיים בלבד- אך זוהי כבר חזון אחרית הימים...