פעימות הלב שקטו את זו הידיעה ורק מנועי הזמן המשיכו לחפור עמוק אל נבכי הנשמה מחפשים את הרגע בו ישקטו שוב רגליה פוסעת בשקט מתרחקות לאיטן מטביעות פסיעות קטנות בחול שמעידות על מציאות נפרדת מגלות לה את שאינה רוצה לראות ואיך יתכן שהלכה? הרי היא כאן כלכך קרוב כלכך בלב כלכך איתה אבל איננה... אז מה נכון בעצם? ולמי צריך להאמין? לאלו שנגלות על החול או ללב זה שיודע רק בפסיעות הזמן נמצאות התשובות לא באלו על החול נאמרות אלו המרגיעות היא מסתובבת על עקביה וצועדת בחיוך מקשיבה לאלו המילים שיודעות את שנסתר מעיניה בוקר נפלא לכולנו בוקר של אמונה שגם אם איננו יודעים עכשיו ברבות הימים אנחנו בטוח נדע  |