חזרתי להיות סופרן. אני שוב מעיזה לטפס לצלילים הגבוהים, אני שרה בעוצמה שמקווה לקדוח חור קטן בתקרה או לנפץ את זכוכית החלונות. המבוכה שהורידה אותי למֶצו, התנקתה מתיבת התהודה שלי במספר שיעורי פיתוח קול שלקחתי אצל איזבל. ככל ששחררתי את הגרון, עלו ממנו הזכרונות החוסמים של דיכוי ובושה. לפעמים פשוט צחקתי מהסרעפת בלי שליטה. הקול יצא ממני וחולל אדוות שגדלו במעגלים אל העתיד. שלחתי אותו לאולם נשפים ריק וגבוה שידנדן בנטיפי קריסטל שקופים של שנדלייר ענק. הוא ירקוד ויחגוג את צאת הנשמה לחופשי. |
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה! איזה מצחיקוּת. אני שוקלת לעבוד בשיתוף פעולה עם זגג.
אני פוחדת מהצל הגדול של עצמי.
זה מסקיר לי משום מה את המערכון הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=Q4qMOvyg0LA
זה בשבילי טקסט של מדע בדיוני. אני, שמאבדת את הקול דרך קבע בכל פעם שאני צריכה לשיר, שהמיתרים שלי מזמן אובחנו כ"לא נסגרים עד הסוף" (שום דבר אני לא עושה באופן יסודי), שכל ההומאופתים כבר בדקו יחד אתי מה אני רוצה לומר ולא אומרת ומה חוסם לי בגרון ורקחו לי מרקחות וכו', ולשווא - אני אומרת יפה תודה כשיש לי מנעד אלט מתון כשאני זקוקה לו. את ניפוץ השנדלירים אני משאירה לבלונדיניות.
(בלי קשר לכמה שאני שמחה בשמחתך, כמובן. סתם נלחצה לי יבלת)
מעניין איך יֵיכתב הסופרנו הזה.
מאסטרו? בבקשה..
נהדר איך שהקול הזה שר