| סופי מוסקוביץ שקיבלה השנה את התואר''אשת העיר ת'א''בתחום אמנויות הבמה יסדה לפני כ 8 שנים את בית הספר למשחק הנושא את שמה בכוונה לחנך תלמידים לא לתיאטרון הקונבנציונלי בלבד אלא גם לכיוון האבנגרדי אקספרימנטלי. כזו היא גם ההצגה "זהו" שהתחילה כתרגיל לימודי ולאור ההצלחה נכנסה למסגרת ההפקות מין המנין ברפרטואר של בית הספר.לושה-שם חיבה של אלכסיי גבריאלוב מתלמידי בית הספר זכה לתארים רבים בהצגה זו. הוא שכתב אותה,ביים,ערך מוסיקלית ועיצב את החלל. התוצאה הצגה ללא מילים מצחיקה ומבדרת ,מלאת הומור,תנועה,צבע,רעננות ושמחה.הכל מוגש ע"י חמישה שחקנים בלבד הממלאים את הבמה כליצנים מעולים ויוצרים מצבים שאנו פוגשים בחיי היום יום,פעלולים, תעלולים והמצאות קטנים הבאים להצחיק,לשעשע,ליצור מצב רוח עליז והמוסיפים חן ויופי. זו הצגה המתאימה לכל שכבות האוכלוסיה ולכל גיל.כל אחד ימצא בה דבר אחר להנות ממנו ולצאת מהאולם עם חיוך ושבע רצון. התפאורה מינימלית. ספסל כחול,פנס רחוב,חלון.בזכות העיצוב היפה של התאורה-ג'ודי קופרמן והתלבושות-יוליה טגיל הכל נראה חי ,רענן צבעוני ומשעשע. אין תוכן ,מסר או אמירות עמוקים בהצגה.הכל דמיוני,פיוטי.הצגה של מצבים, של התרחשויות שנווד היושב על ספסל הכחול בתחנת הרכבת רואה, חש, משתתף.אלה כאמור מצבים של יום יום בהם האדם נתקל ומגיב בהתאם. אישה שמנה שאינה יכולה לעבור במקום צר ונתקעת ,בחורה הנוגעת ב קוצי הצבר נפגעת וצועקת מכאב מהדקירה והופכת את הקוץ לפרח,פרופסור מפוזר המחזיק חפצים אך בכל פעם מפיל חפץ ובנסותו להרימו מתפזרת החבילה כולה עד שהוא מוצא את הפתרון איך להעביר את הכל יחד.רואים את השיכור המתנדנד המנסה להתאבד אך תולה במקומו את הבקבוק .חפץ בולט שכל אחד נתקל בו עד שלא מגביהים אותו. היוצר והבמאי ובמקרה זה אותו אדם נתן דרור לדמיונו היוצר ויצר הצגה קיצבית, משעשעת וליצנית להנאת כל גיל. חמשת השחקנים סמדר חרפק כילדה ,עידן בוסיאן כפרופסור,דניאל ארליך כמלח,גניה סנופ כאשת המלח ובראשם דניאל בוצר כנווד מצויינים וכל אחד נותן את תרומתו להצלחת הערב המיוחד והנעים. לראות או לא לראות:מומלץ לכל אלו שרוצים לראות משהו שונה,מבדר,יפה. נכתב על ידי elybikoret , 11/12/2007 01:41 |