מדברי הרב אברהם קריגר, ראש מכון שואה ואמונה "שם עולם":

"מה שאנו צריכים לחזור ולהזכיר בראש ובראשונה לגרמניה, ולשאר העמים אף הם, זו העליונות הרוחנית-מוסרית-ערכית המוחלטת שממנה שאב ושואב העם היהודי את התנהלותו ודרכו. ... אין אנו מדגישים את מוסריותנו וערכנו כגאווה גרידא, אלא כצורך למסקנה ברורה. ראוי שגרמניה והעמים ידעו את מקומם" (מתוך המאמר "עליונות המוסר היהודי".)

באותו מאמר טוען הרב קריגר שמצווה לבצע רצח עם באומות "הרסניות ברוח ובנפש":

"יחס התורה אל עמים שונים בהיסטוריה היהודית נגזר ממעשיהם והתנהגותם, יש מהם שזכו להגנה, איסור כיבוש ארצם, ויחס אמפאטי בשל מעשיהם. אך כנגד אלו עומדים עמים כעמון ומואב ובראשם עמלק, אליהם מתייחסת התורה בריחוק ושלילה, עד מצוות מחייה מלאה ומוחלטת, כל זאת מתוך הכרה בתנועות הרסניות ברוח ובנפש של אותם אומות."

כפי שנאמר: "יש לנו הזכות המוסרית וכן החובה כלפי עמנו לחסל את העם שרצה לחסל אותנו. […] אנו רשאים לומר שמתוך אהבה לעמנו מילאנו את התפקיד הקשה הזה ולא נגרם שום נזק בכך לפנימיותנו, לנפשנו ולאופיינו" (היינריך הימלר, 1943).

לא מעט אתרים מצטטים את המאמר היודו-נאצי הזה של הרב קריגר, שמנהל מכון להנצחת זכר השואה. ביניהם הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע, שמוסיף:

"חובה על ההורים לראות את אופן הפנמת הערכים האלוקיים בחייהם של בני הנעורים - כיצד הוא קם בבוקר, כיצד הוא מתפלל, וכיצד הוא שוקד על לימודיו, עד שזוכים לראות שהצעירים הפנימו את היסודות. מכאן ואילך ניתן לסמוך עליהם ... שהדור הצעיר הוא כבר מחוסן ויש לו כושר עמידה כנגד כל מיני תרבויות המנשבות בעולם."

אכן, תרבות זה עניין מסוכן. שנאמר, "כשאני שומע את המילה 'תרבות' אני שולח את ידי אל האקדח".