כילדה וכאישה חילונית, למעשה נגעתי בדת במקווה כאמור ,ככל מי שרוצה להיאסף אל החופה .הטבילה במקווה שעשעה אותי.זה נראה לי כמו ברכה רדודה ,שגברת עם מטפחת ראש רוצה גם לברך אותי על הטבילה.לא ייחסתי לזה כל מקום של קדושה.

המגע הנוסף היה כמובן הרב שעשה ברית מילה לבני הבכור.האמת הוא היה רב נכבד ונאה מהעדה ההונגרית ועשה מלאכתו נאמנה.

לרגע לא העלתי על הדעת מה לברית זו ולעקרונות מסויימים.עשיתי זאת באופן טבעי וללא כעסים או התקוממות.

שלב נוסף היה כמובן ,עם מות אמי.עם אבי האירוע  חלף ללא מחשבה או זיכרון רבני עמוק.עם אמי כבר נשבו רוחות חזרתו בתשובה של אחי הצעיר וכן הוא נקרא לשבת עמנו ולעזור לנו בדילמה נכבדה:האם לנתק או שלא את אמי ממכשיר ההנשמה.כמובן שהוא דגל בדרך התורה ואנו החלטנו על פי דרכנו.

מה שאני רוצה לומר הוא כי הדת חלפה על פני חיי ללא רושם עמוק ולבטים כן או לא להתייחס לפולחן הדת מלבד להרחיקה באדישות ממסגרת חיי.וזה קרה עד הרגע שחציתי את שנות השלושים.והרגע יסופר...