כותרות TheMarker >
    ';

    הדרך אל האושר

    תיקון עולם, תיקון פנימי ותיקון אופניים.
    מסיבות טכניות בלבד הפניות לקוראים הן בלשון זכר - עמכן הסליחה.

    הבלוג בתקשורת

    ארכיון

    התנועה לאיכות השלטון: "בעקבות המאבק שלנו בריכוזיות, איבדנו תרומות ב-1.5 מיליון ₪"

    5 תגובות   יום שני, 9/1/12, 10:17

    יו"ר התנועה לאיכות השלטון תומך בהתפקדות המונית של אזרחים למפלגות * מספר שהתנועה איבדה תרומות רבות בעקבות מאבקה בריכוזיות * ומציע שיטה כלכלית חדשה: "קפיטליזם ארנבי" * ראיון


    לאחרונה פתחה התנועה לאיכות השלטון במאבק בריכוזיות, ובקריאה לפירוק הפירמידות ולהגברת הפיקוח על שוק ההון.

    בראיון איתו, מספר יו"ר התנועה, עו"ד אליעד שרגא, כי התנועה שילמה מחיר כבד בעקבות המאבק הזה, שמנוגד לאינטרסים של האישים והגופים החזקים ביותר במשק: "מאז שהתחלנו במאבק בריכוזיות, איבדנו תרומות בגובה 1.5 מיליון ₪ בשנה. חברות שתרמו לפני כן, הפסיקו לתרום. אני מעדיף לא לציין שמות של חברות ספציפיות, אבל ברור לנו שהירידה הדרמטית בתרומות נובעת מהמאבק שלנו בריכוזיות. אנו גם מתקשים לקדם ידיעות על המאבק בריכוזיות בכלי התקשורת הגדולים בארץ, שנמצאים בבעלות בעלי ההון."

     

    איך מתגברים על המכשולים האלה?

    "מטרתי היא, שהתנועה תמומן ע"י הציבור. כיום יש לנו 25 אלף חברים, מתוכם 15 אלף שמשלמים דמי חבר שנתיים. אנו מקווים להגיע ל-50 אלף חברים משלמים – ולהתבסס רק עליהם. ככה לא נהיה תלויים באף גורם כלכלי, ממשלתי, פוליטי – שברור שיש לו אינטרסים משלו.

    בנוסף, אנו מנסים לפעול יותר באמצעות האינטרנט, הבלוגים והרשתות החברתיות."

     

    ''

     

    שלח לחמך

    לעתים נדמה, שפוליטיקאי שמקבל את אות אביר איכות השלטון מהתנועה, דינו נגזר – להיעלם מהזירה הציבורית. כך, אופיר פינס, הרב מיכאל מלכיאור ואחרים  קיבלו את הפרס – ונעלמו מהזירה הפוליטית. מה עושים כדי לחזק יותר את הח"כים שפועלים באמת למען הציבור, ולא נסמכים על קשרי הון-שלטון-עיתון?

    "המטרה של אות אביר איכות השלטון היא להראות, שיש גם אנשים טובים. לא להתעסק רק עם הרע. לצערנו, הטובים נעלמים. הם לא מצליחים לשרוד במערכות המושחתות.

    אני מאוד בעד הצטרפות של אנשים טובים לפוליטיקה. ככל שיותר אנשים יתפקדו למפלגות, היכולת של האינטרסנטים להשפיע תרד.

    מאידך, זה יוצר בעייה – שרק מי שיש לו כסף, יכול להגיע למסה של אנשים. זה יוצר תלות של הפוליטיקאים בתורמים בעלי הון. לכן אנו תומכים בהעברת חוק, שיקבע מימון ממשלתי למועמדים לכנסת, ויאסור עליהם לקבל תרומות. שום תרומות. בעלי הון וחברות לרוב לא תורמים למישהו בגלל העיניים היפות שלו, אלא בגלל אינטרס מסויים. עדיף לנו להוציא את הסכום המתאים מקופת המדינה, כדי להקטין את התלות של השלטון בבעלי ההון. אפשר לקבוע, למשל, שהמדינה תממן כל רשימה לבחירות, שהציגה 5000 חתימות של תומכים.

    בקצה השני של הרצף – לאחר ביצוע התפקיד - אנחנו בעד תקופת צינון ארוכה בתשלום לרגולטורים בכירים. אפשר להציע להם לבצע עבודה במכוני מחקר, רצוי אפילו בחו"ל. שווה לנו לשלם להם אפילו שכר גבוה תקופה ארוכה לאחר פרישתם – כדי לנתק את התלות שלהם בחברות שעליהן הן פיקחו, שיוצרת תופעות של 'שלח לחמך'."

     

    יש פוליטיקאים כמו אובמה בארה"ב, ויחימוביץ' ומיכאל איתן אצלנו, שהצליחו לגייס סכומים גדולים באמצעות תרומות רבות מאוד של סכומים קטנים – 100-200 ש"ח – מאזרחים מן השורה. אולי זו הדרך המועדפת?

    "אני מאמין במודל הזה. זה נכון לפוליטיקאים, וגם לעמותות, מה גם שתרומות גדולות הן חד פעמיות – ולכן יוצרות תלות. התרומות הקטנות נותנות עצמאות כלכלית, וגם - וזה לא פחות חשוב - תמיכה מוראלית משמעותית. הוכחה שאתה מייצג ציבור גדול.

    המגזר השלישי התרסק עם המשבר הכלכלי. התלות שלו בתורמים גדולים אינה בריאה. לשאלתך, אפשר אולי לאפשר תרומות קטנות, של עד מאות ₪, לפוליטיקאים."

     

    http://cafe.themarker.com/video/2491780/


    השחיתות מתחילה בתוכי

    אחד הביטויים המכוערים לשחיתות היא התופעה הרווחת של התגאות בהעלמת מס. עוד לא פגשתי אף ישראלי, שהתגאה בכך שהוא גנב מחשב מבית ספר או מבית חולים. מאידך, ישראלים רבים מתגאים בכך שהם מעלימים מס או "משלמים בשחור" – אף שבפועל, התוצאה של העלמת מס זהה לזו של גניבה מבית ספר או מבית חולים. אולי צריך לשים דגש הרבה יותר חזק על חינוך של הציבור לא להעלים מסים, או לפחות לא לראות בכך משהו שראוי להתגאות בו?

    "אני לא מסכים עם הטענה הזו. לפחות בסביבה החברתית שאני חי בה, אני לא מכיר התגאות בהעלמות מס.

    זה נכון שהישראלים הם קומבינטורים. אך, להבדיל ממך, לדעתי רוב האנשים הם טובים, משלמים מסים, משרתים בצבא, עומדים באור אדום.

    גם לפני 30 שנה היו מעלימי מס וגנבים. אך אז היתה הרבה יותר סולידריות חברתית. היום כל אחד רואה את סיר הבשר שלו. יש התפוררות ערכית. בלייה."

     

    אחד הגורמים להתפוררות הערכית שציינת, היא התיאוריה הניאו-ליברלית, הרואה במגזר הציבורי "איש שמן", שהוא עול על האזרח הפשוט. לטעמי, זו השקפת עולם שמזמינה שחיתות, כי מלמדים את הציבור שתשלום מסים ודאגה למטרות ציבורית רק גורמים לבזבוז כספו ולשחיתות – וזה נותן לאנשים לגיטימציה להעלים מס, לגנוב מהמדינה ולהתנכר לפעילות ציבורית ופוליטית. מה דעתך?

    "אני לא סוציאליסט. אני מגדיר את עצמי כ'קפיטליסט ארנבי'. אני מאמין בסל של שירותים, שהמדינה חייבת לתת לכל אזרח: רווחה, תחבורה, חינוך, בריאות. אני נגד הפרטה של שירותים בסיסיים כאלה. זו מנת ברזל, שהמדינה מחויבת בו כלפי האזרח.

    מאידך, בשכבה שמעל לשירותים הבסיסיים האלה, צריכה להיות תחרות חופשית. זה כמו שיש סל תרופות, שהוא המחויבות הבסיסית של המדינה לבריאותו של האזרח, ומעל לזה מותר לאדם להוציא יותר.

    בשנים האחרונות נוצר בארץ מצב אבסורדי. לדוגמא, הפעילות של עמותת אור ירוק – האזרחים קונים ניידות למשטרה. זה מטורף. מחר בבוקר אני אקים עמותת 'אור כחול', שתקנה מטוסי F-16 לצה"ל.

    בעייה נוספת היא, שבארץ אין לנו במדינה קפיטליזם אמיתי. יש לנו "קפיטליזם קומוניסטי", עם ריכוזיות רבה של מעט שליטי הון, שמשתמשים בכספו של הציבור למטרותיהם. אם היה פה קפיטליזם אמיתי, ולאנשים היה אסור להחזיק ביותר מ-5 אחוזים מנתח שוק מסוים, יוקר המחייה היה יורד."

     

    אחד מסממני ההפרטה הוא שיטת ה-BOT – השיטה שבה זכיין פרטי מקים ומפעיל פרויקט של תחבורה או תשתיות במשך 20-30 שנה, ולאחר מכן מחזיר אותו למדינה. זה לא הצליח במיוחד.

    "כל ה-BOT הזה מפוצץ לי את השכל. עושים BOT  על כבישים – ואז האזרח צריך לשלם גם מסים, וגם אגרות נסיעה. פרויקטים כאלה צריכים להיות במימון המדינה."

     

    האגרות הן רק חלק מהבעייה. חברות פרטיות זוכות במכרזים, ואחר כך מנסות לשנות בדיעבד את תנאי המכרז. בירושלים "סיטיפס" זכתה במכרז הרכבת הקלה, ומאז היא גוררת רגליים שנים, ומנסה לסחוט הטבות של מאות מיליוני ₪ מהמדינה. בת"א החברה שזכתה במכרז לא הצליחה לסגור את המימון לפרויקט, ו"תקעה" אותו במשך 3 שנים, עד שהוחלט שהמדינה תבצע אותו. אבל מלמדים את האזרח הקטן לשנוא את המדינה, והוא לא מבין שהבעיה היא לא בעודף כוח של המדינה, אלא דווקא בחולשה שלה מול החברות הפרטיות.

    "הפקידים שאמורים לפקח מטעם המדינה על הזכיינים הפרטיים נרדמים בשמירה. "סיטיפס" כזו היתה צריכה לחטוף תביעה של מיליארדי ש"ח אם היא לא עמדה בתנאי המכרז."

     

    מרגרט תאצ'ר, שנחשבת ל"אמו הרוחנית" של רה"מ נתניהו, אמרה פעם ש"אין דבר כזה חברה. יש רק אוסף של אינדבדואלים". לטעמי, המשפט הזה הוא אבי אבות הצרות שלנו. מה דעתך עליו?

    "לא מקבל את המשפט הזה. אני מאמין גדול בחברה, ובסולידריות של חברה. צריך למצוא את האיזון הנכון בין קפיטליזם לסוציאליזם.

    לאנשים כפרטים יש מחוייבות אחד כלפי השני. מעבר לכך, לכל אחד יש את היכולת שלו לפרוח. באיזשהו מקום על הרצף בין הדברים, יש נקודת איזון."

     

    תודה לאיתי, מעין, אורן, יעלי ולקסי על עזרתם בעריכת הראיון.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/3/12 00:14:

      אף אימא יהודיה לא שואפת שבנה יהיה פקיד בשירות הציבורי התוצאה היא פרצופו של השירות הציבורי 

      תופעת עמותת אור ירוק היא אבסורד  גם בכך שלדעתם בעל המאה הוא בעל הדעה  

        29/2/12 22:58:
      ממש מעניין! אופנן טוב שחזרת לעדכן אותנו :)
        19/2/12 08:39:
      יפה שנתת את הדוגמה של סיטיפס: החברה הזו שמה פס על כולנו, נהנית ממעמד מונופוליסטי חסר תקדים (יותר ממה שהיה לאגד בירושלים!), מחזיקה צבא של פקחים שמחלקים קנסות ללא הצדקה ושמנוסחים בצורה לא ברורה והתנהגותה הכללית דורסנית וברוטאלית. לא במפתיע היא אינה עונה לאזרחים שפונים אליה בתלונות ובכתבות השונות ברדיו, בטלויזיה ובעתונות הכתובה שעסקו בהתנהלותה השערורייתית לא הופיע נציג שלה והתגובה של דובריה היתה לאקונית ולא עניינית. ככה זה כשנותנים המון כח לחברה פרטית והכישלון במקרה הזה הוא של הנציגים שלנו, שאמורים לפקח עליה, קרי הרגולטור: הן משרד התחבורה והן משרד האוצר שהעניק לה תנאים כה מונופוליסטיים (כשהגרוע שבהם: כבישים פרטיים בהם אפילו אוטובוסים לא יכולים ליסוע, במחיר של פגיעה חמורה בשרות לאזרח). מה שהיה חסר לי בראיון: הדגשת כחו של "האזרח הקטן", ואיך על הרשויות לשמור על זכויותיו כדי למנוע שחיתויות דוגמת הולילנד למשל (או כל מקרה אחר בו ביקורת מושתקת כדי להקל על יזמים ובעלי הון, במיוחד בתחום התכנון והבנייה).
        11/1/12 01:14:
      השיטה לזכות במיכרז ולאחר מיכן להתמקח עבדה בקרה של חוצה ישראל לא מפתיע שאפריקה ישראל מנסה לישם אותה גם בפרויקטים נוספים
        9/1/12 15:47:

      מעניין מאוד.

      אליעד שרגא הוא נכס אמיתי של הציבור.

      בקרו באתר החדש