הקִיץ משנת חורף ארוכה פקח עיניו גילה את האור

רך נעים צהוב עדין מלטף עוטף מחלחל ממלא

ישב על כסא במרפסת-עץ דהויה עצם עיניו התמכר לאור

חייך לעצמו במרפסת לעת נפלט צחוק קל

לקח את האור עטף בשתי ידיים חמות שמר מאושר

מילא את ביתו חדרו מיטתו האיר מעיניו למרחק רב

פיזר בכל עם עדה רחוב ופינה אור מופלא חם

התמלא חזהו גאווה אויר התהלך כי שלו

שמר טוב טוב לא לאבד היקר מכל כוח האור

חיי את חייו צחק בכה שמח כעס זיין דיבר אהב חשב כתב

אך על האור תמיד שמר קרוב ימלא ויאיר את כולו

שיתן את כוחו שיתן תנובתו

ונתן והניב ומילא והאדיר

כי נכון וקיים וישר ונעים ונורא ואדיר וּמתוקן וּמקובל וטוב ויפה

כמעט כקריאת שמע

התפשט למרחב העצום האיר אף פכפך וזהר באחר...

כממטרות ביום קיץ [ואני רצה על הדשא ביניהן] פרץ גבולותיו

כתיקון לתיקן

כמתנה לא קרואה

כאדם.