יקיריי,

מי שצפה כמוני ביובל שטרית המקסימה והאינטליגנטית, שחיה עם שלושים ישויות שונות, היה גם עד ל''מסקנה'' (אני לא יודעת אם זו הייתה מסקנה טיפולית או מסקנתו של מגיש התכנית בלבד) שיש ''להרגן'' כדי להשתחרר מהן.

כשאני שומעת מילה כמו ''להרוג'' - אני מתחלחלת.

מבחינתי אין אופציה כזו - ''להרוג''.

ממתי ''להרוג'' זה פיתרון?

גם לא ''הרג'' תיאורטי.

ומי צריך את תחושת האלימות הזו ואת רגשי האשמה שה''הריגה'' תעורר?

בלי להכיר את יובל ופרטי חייה - לא צריך ''להרוג'' אף אחד!

יובל המתוקה לא צריכה ''להרוג'' אף אחד ובטח לא את מי שעמד לצידה בימים הטרופים שעברה, את מי שליווה אותה, עזר לה, תמך בה ואולי אף הציל את קיומה.

נכון שאוי ואבוי ל''הצלה'' אשר כזו, אבל זה מה שעמד לרשותה של הילדה וכעת, כשמצבה משתפר והיא כבר לא זקוקה להגנות הללו - היא יכולה פשוט לשחררן באהבה רבה ובתודה ולהרגיש טוב. אמן!

איך בדיוק עושים את זה?

לא כאן המקום לפרט.

 http://ruthiteltsur.blogspot.com/