דור מייסדי המדינה כבר עבר ובטל מן העולם. על כס המלכות יושבים בניהם, ואנו, דור הנכדים, עסוקים במרוץ בין הנינים לשעון נוכחות.  נושאים אידיאולוגים הם עניין ל'וועדות חוץ ובטחון' והעיסוק האזרחי בהם היום נחשב לשעשוע לבטלנים; 'פוליטיקה'.

ידיעותינו ודעותינו מתבססות על מקורות מעובדים ע"י מעצבי דעת קהל מקצועיים, ולנו, כביכול, ניתן חופש מחשבה ומרחב ביטוי; "דמוקרטיה".

רק צרכני תקשורת, באמת מאמינים באשליית הדמוקרטיה. אך מעבר לכך, "דעותינו הפוליטיות" הן פועל יוצא של תרבותנו ואיכות אישיותנו ולא הפוך.  'דעה פוליטית' מעידה על רמת אידיאליסטיות, וזו נגזרת ממדד רוחניותו של האדם, היציאה מהאגואיזם, הנדיבות והחשיבה על הכלל.  בניגוד לדעה הרווחת, לא ניתן להסתיר דעה פוליטית. היא כתובה על מצחו של האדם. דרך חשיבתו ואורחות חייו מעידות כאלף עדים האם הזולת באמת חשוב לו יותר מחתולים חסרי דיור.

עצם הטענה על הניטרליות הפוליטית של קצינים, שופטים ועיתונאים, מוטה כשלעצמה. אין חיה כזאת 'ניטרליות פוליטית' בתפקידים ציבוריים. מבחינה זו, הטענות על הציניות של נועם שליט בהצטרפותו לפוליטיקה, מעידות על נאיביות. הקמפיין שליווה את משפחת שליט התיימר להיות נטרלי, אך לא היה צריך פרשנות פוליטית כדי להבחין שזה קשקוש.

הרגשת הלב (גם אם מודחקת) של רוב הציבור היא, שהקרנבל הפוליטי הוא סתם בלה-בלה אחד גדול, וזירת ההשפעה האמיתית נמצאת בכלל במקום אחר. במקום של הגישה האמונית.

"לב מלכים ושרים ביד ה'"(משלי כ, א, מגילה יא'. – מהרי"ץ חיות). ה'זוכים' ומגיעים לכס המלכות ולכל הנהגה שהיא, הופכים אוטומטית להיות מריונטות פשוטות יותר מאזרח פשוט. הם בסך-הכל הופכים להיות מעין פקידי הוצל"פ. שליחים לביצוע רצון מנהיג העולם. היום הם מתהדרים במצע X,  מחר הם יקבלו מהבוס העליון משימה אחרת ויאלצו לשנות את המצע.. דוגמאות לכך – קצר המקום.

הטענות התומכות בנועם שליט, מדברות על רצון לשנות את פני החברה ולתקן עוולות שניתקל בהם בהנהגה הפוליטית.

נועם, אם אתה כבר רוצה לדלג על החברה ולהשפיע דרך הכנסת, אתה לא צריך להדרים 200 ק"מ. זה נמצא תחת הפנס. 200 מטר מדלת ביתך יש בית כנסת אמיתי. חבריו השפיעו להחזרת גלעד יותר מסתם מריונטות.