אחת התעלומות הגדולות מבינתי היא סוד כוחה של מפלגת ישראל ביתנו. מדובר במפלגה שבתוך 10 שנים (משנת 1999 עד 2009) צמח כוחה מ- 4 מנדטים ל- 15 מנדטים. מנגד, מדובר במפלגה של איש אחד. אף אחד מחברי הכנסת, פרט לשר ליברמן, אין שיעור קומה, כריזמה או יכולת לסחוף על גבו כל כך הרבה מצביעים. בשנת 1999 התמודדה המפלגה בבחירות כמפלגת עולים. מי שהיה בהכרה באותה תקופה, בוודאי זוכר את התשדירים ברוסית של מפלגת "נאש דום ישראל" והסיסמה "נ.וו.ד פוד ש"ס קונטרול? נייט, נ.וו.ד פוד נאש קונטרול". בשנת 2003 התמודדה המפלגה במסגרת רשימת "האיחוד הלאומי" בשתי מערכות הבחירות האחרונות (2006, 2009) התמודדה באופן עצמאי וצברה 11 ו- 15 מנדטים, בהתאמה. מהו איפוא סוד קסמה? החל משנת 1992, לאחר העברת חוק הבחירה הישירה, התפיסה בקרב הציבור בארץ היא, כי הוא בוחר מועמד ולא מפלגה. בשנת 1992 אנשים יצאו להצביע ל"עבודה בראשות רבין"; בשנים 1996 ו- 1999 היתה הצבעה בשני פתקים;בשנת 2001 ו- 2003 אנשים הצביעו "מחל" ו"כן" אך סברו כי הם מצביעים שרון. בבחירות האחרונות אנשים טענו כי הם מצביעים לנתניהו, לבני וברק - אך בפועל הצביעו לרשימות "מחל", "כן" ו"אמת". נראה כי אנשים מצביעים לאביגדור ליברמן, וכי הוא עצמו שווה 15 מנדטים - אבל למה בעצם? לטעמי, הדבר נובע מהעובדה כי מפלגת ישראל ביתנו, להבדיל ממפלגות אחרות, אינה מדוברת לקהלים שונים באותה שפה, אלא מדברת לכל קהל בשפתו שלו. מפלגות העבודה, מרצ וליכוד הוציאו מצעים ועלונים בעברית, רוסית וערבית - אך כולם העבירו את אותם מסרים. סביר להניח כי בכל שפה הודגש נדבך אחר, אך המכלול היה דומה במהותו. ישראל ביתנו מדברת בשתי שפות שונות לשני קהלים שונים תכלית. מפלגת השין פיין האירית מתמודדת במקביל ב- 3 פרלמנטים (בריטניה, צפון אירלנד והרפובליקה האירית) - ונראה כי ישראל ביתנו מבחינתה מרגישה כי היא מתמודדת במקביל לשני פרלמנטים: האחד של האוכלוסיה הוותיקה, והשני של האוכלוסיה דוברת הרוסית. כל זמן שישראל ביתנו התמקדה בציבור אחד בין אם הרוסי (בחירות 1999) או הציבור הוותיק (בחירות 2003) היא צברה כוח מועט - אך התמודדות בשתי זירות שונות, תוך עשיית שימוש במסרים שונים לחלוטין, הגבירה את כוחה. הסיבה המרכזית היא אם כן "הפרד ומשול". הציבור הרוסי מקבל מסרים המתאימים לו "נישואין אזרחים", "לחימה בממסד הדתי", הסדרת מעמדם של אחוז העולים הלא יהודיים. הדימויים לקוחים מעולם המושגים הסובייטי: נ.וו.ד פירושו המילולי הוא "משרד הפנים" אך מבחינה תרבותית מדובר במשטרה החשאית הסובייטית, אשר היתה כפופה למשרד הפנים. ליברמן פונה לציבור הרוסי במסרים לא דמוקרטיים "בואו נשתלט על המשטרה החשאית לטובתו, וכפועל יוצא, נגד המתנגדים לנו". בעברית, מציג ליברמן תפיסה לאומנית אנטי - ערבית, שאינה מדברת אל המצוקות של ציבור העולים, אך קולעת לטרדות הציבור הוותיק יותר. שימו לב כי ליברמן מדבר על מתן זכויות למשרתים בצה"ל לעומת אלו שאינם. ליברמן לא אימץ את האידאולוגיה של "גברים בחלל" (starship troopers) אלא הוא פשוט לא יכול להבחין בין יהודים ושאינם יהודים - משום שחלק מהאלקטוראט הרוסי שלו כלל אינו יהודי. בעוד הציבור הרוסי מקבל מסרים של "דמוקרטיה זה איכסה", הציבור היהודי מקבל מסרים מרוככים יותר של "בדמוקרטיה צריך לדעת לצ'פר את אלו שתורמים לה - והערבים, סמולנים ופיינשמקרים לא תורמים". הבה נמחיש את הרטוריקה באמצעות אקט שפיכת המים של אנסטסיה מיכאלי על ע'אלב מג'דאללה. ח"כ מיכאלי ספגה צעקות, יצאה מן האולם, חזרה, מילאה כוס מים ושפכה אותה על הח"כ הנדהם. ברור כי לא מדובר בתגובה ספונטנית אלא באירוע מתוכנן. בעברית, כלפי האוכלוסיה הוותיקה, טענה ח"כ מיכאלי כי היא תובעת את עלבונה כאשה, ושפיכת המים היא מחאה כנגד הדרת נשים - ברוסית מדובר במסר אחר לגמרי. חבריי דוברי הרוסית הפיצו בפייסבוק סירטון בו ולידימיר ז'רינובסקי, לאומן רוסי קיצוני, שופך כוס מים על בר-פלוגתא במהלך ריאיון מצולם. נראה כי הגב' מיכאלי ביקשה לחקות את מעשיו של ז'רינובסקי וליצור אצל הציבור הרוסי זהות מושגית בין ז'רינובקי ומה שהוא מייצג - ובינה. למען הסר ספק, ז'רינובקי אינו מייצג דמוקרטיה וסובלנות, אלא פשיזם קיצוני והשבת העטרה הלאומית ליושנה. אינני דובר רוסית, ואינני חלק מהתרבות הרוסית. אינני יודע מהם מלוא המסרים אותם מעביר ליברמן לבוחריו ממדינות חבר העמים, אבל לא נראה לי כי שמירת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמורטית עומדת לנגד עיניו - לכל היותר, שמירת מדינת ישראל כמדינת המשרתים בצה"ל, תהא דתם יהודית או פרובוסלבית - ועל זכויות אזרח נדון בהמשך. העובדה כי ליברמן מצליח במשך כל הזמן הזה לנהל חיים פוליטית כפולים היא מדהימה. אני מאוד מקווה שאם היתה שקיפות בין שני קהלי היעד, יתכן שמסרים המיועדים לקהל רחד - היו מבריחים מצביעים פונציאלים מהקהל האחר. |