לאחרונה רעשה הביצה הפוליטית, כאשר מגיש חדשות של ערוץ 2 הודיע על על הצטרפותו למירוץ. הבשורה נחגגה בכל הארץ שכן המגיש התברך בשלושת הכישרונות העילאיים ההכרחיים לכל מנהיג: הוא גם נראה טוב, הוא גם יודע לדבר באופן רהוט ושוטף, והוא גם יודע לכתוב טור – שגורם לרבים וטובים להנהן בראשם. חדי ההבחנה יזהו מיד שלמעשה מדובר בתכונות דומות ואפילו משלימות. המדובר במנהיג שאדם מהישוב יוכל להביט בצדודיתו ולהיאנח באומרו: "איזה ברי מזל אנו שיש לנו מנהיג כל כך יפה”.
עם כל הכבוד לתכונות החשובות הללו (ומבלי לדבר על בעל השמחה עצמו – שלבושתי, פשוט איני מכיר אותו), אני רוצה להציע תזה חלופית – הכיעור היא תכונה הרבה יותר חשובה למנהיג מאשר יופי.
בוא נתחיל בנימוק הפשוט מכל. להבדיל מאמונת ההבל שיופי הוא תכונה מולדת – יודע כל ילד שיופי הוא גם תוצר של השקעה. כדי שהמנהיג הנבחר יהיה ראוי לנו הוא צריך לשקוד על טיפוח של המצרך החשוב הזה. אין לי ספק שמחשבות כמו "מה אני אלבש היום", “כמה ג'ל כדאי למרוח", "מהו גוון האפור האידאלי לצביעת השער", "מהי קולקציית הנעליים הנחשקת" – הם בהחלט נושא שראוי שמנהיגנו צריכים לתת עליו את הדעת, אבל איכשהו נראה לי שאני אישית אבחר במנהיג שמתעסק בזוטות – כמו איך לשפר את מצבם של אזרחי מדינתו.
נכון, הנימוק הזה קצת קנטרני שכן תמיד יכול המנהיג היפה להעסיק כמה עוזרים מכוערים שיעמיסו על מוחם הרפה את צרות העם (אך בינינו, יש סבירות גבוהה שאותו יפיפה ירצה להקיף את עצמו בעדת יפים כמוהו – ומכאן שהעצות שהוא עשוי לקבל יהיו בתחומי עיצוב השער). לכן נעבור לנימוק הבא:
המלצת חז"לינו היא לבחור מנהיג עם פגם כדי שלא יתנשא. באותו הקשר צריך להעדיף מנהיג שנבחר למרות כיעורו על פני מנהיג שנבחר בזכות יופיו. "המנהיג היפה" עשוי להיות קרבן מיידי ל"שפעת המלכים" שהסימפטום הברור שלה הוא: אמונתו של מנהיג שתפקידו ניתן לו מתוקף היותו הוא -אמונה שהיא הבסיס לכל חולי שלטוני. הרי אם המנהיג קיבל את המלוכה בזכות היותו הוא, אנו האזרחים צריכים להיות אסירי תודה והוקרה לו על שהואיל לבזבז את זמנו היקר עלינו. לעומת זאת המכוער – יודע שהוא לא נמצא בתפקידו בזכות כיעורו – הוא יודע שהוא יכהן בתפקיד כל עוד הוא ישפר את חייהם של אזרחי המדינה, ואם חלילה ייכשל במשימה, שום יופי לא יציל אותו. לכן "המנהיג המכוער" אנוס לעבוד את האזרחים בזמן שאת "המנהיג היפה" האזרחים צריכים לעבוד.
יתר על כן "המנהיג המכוער" לעולם לא ייבחר אם אין לו תכנית או שיטה שהאזרחים יכולים להאמין בה. לעומתו "המנהיג היפה" לא צריך תכנית, לא צריך בשורה – מכיוון שהוא עצמו זו הבשורה.
אך זו אינה המגרעת הראשית של "המנהיג היפה". הבעיה הראשית של המנהיג היפה (או להבדיל העשיר, או להבדיל החזק) היא עיוורון מובנה ועמוק לצורכיהם של מרבית אזרחיו. לצורך הדוגמה נתאר לעצמנו שר אוצר בן האלפיון העליון שלא רק שלא סבל מצוקה מימיו, גם לא התנסה בזוטות כמו תחבורה ציבורית, משכנתה ושאר טרדות שרוב האזרחים מתמודדים אתם. היכולת של אותו שר אוצר לתכנן תכנית כלכלית שתתחשב בצורכיהם של רוב אזרחי מדינתו היא כמעט אפסית.
הבעיה קצת יותר עמוקה מהיכולת להבין צרכים. בעצם יש שני קווי מוסר מקבילים שלעולם לא יפגשו. מוסר "היפה" (או החזק או כל מושג אחר המציין את מי ש"העולם נברא עבורו”) המעניק את הצדק למנצח, מול מוסר ה"מכוער" (או החלש או רוב אוכלוסיית בני האדם) שמעניק את הצדק לצד הנפגע. לדעתי האישית רק שליח ציבור שאוחז בתורת הצדק של החלש, יכול לשרת נאמנה את שולחיו. רק שליח ציבור שיכול להזדהות עם מצוקתם של בני עמו (ולא לבוז להם על חוסר הצלחתם), ראוי להיקרא מנהיג. "המנהיג היפה" יכול אולי להבין בשכלו את תורת הצדק של החלש, אבל היא לעולם לא תוכל להיות הכוח המניע שלו.
אני יודע שהמסקנות שלי קצת מאכזבות – אני מבין את השאיפה למנהיג שכיף לתלות את הפוסטר שלו בבית העסק. אני מבין את הרצון ליופי ואסתטיקה – אבל האם לא בשביל זה בדיוק המציאו את תחרויות היופי למיניהן? |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנה, כתבתי פעם הערה בענין עריצות היופי. יישר כח.
להשתחרר משלטון הטמטום של היופי - "נראה טוב" - מפגש הון-שלטון-מהפכה - מבוא שני לשיעור מס' 1 בכלכלה, מיסוי, מהפכה ותיקון חברתי
נכון מאד. במונחי היום בן גוריון לא היה נבחר. גם רוב האמנים הגדולים בכל הדורות, לא היו מתקבלים אפילו כמגישי תה ב"שום כוכב לא נולד" ו"אירוביזיון". בכלל, מדובר בבאג, וירוס, הפרעה גנטית מסוכנת. פרופ' פול קרוגמן, כלכלן זוכה פרס נובל, מכנה זאת, בהקשר אווילותם של הכלכלנים - Mistaking Beauty for Truth. תודה רבה. לצערי אזלו כוכבי. יתוקן.
היי ברק, כדאי לך לקרא את הפוסט המצורף
http://cafe.themarker.com/post/1467899/
זה לא עניין של יופי כמו של כריזמה.
נחיה ונראה.
לא יודע אם אני קונה את התזה הזאת. כולנו רוצים ניקיון - אך ברגע האמת משליכים אותו ככלי אין בו חפץ. אזכיר רק את - דרעי, ליברמן ושרון שכמעט והכפילו את כמות המנדטים בבחירות לאחר נשחשפה שחיתותם. בעייני מלבד שחיתות אישית (שלטעמי חמורה מאוד) יש גם את "השחיטות" של מנהיג שמפר באופן בוטה את הליבה של הבטחותיו לבוחר. באופן אירוני אנו מאלילים מנהיגים כאלו (ראה בגין ושרון).
אתה נוגע פה בנקודה מאד חשובה. בעידן בו התקשורת נוטלת חלק מרכזי ופעיל בהמלכת המלכים היופי החיצוני הוא בעל משמעות רבה ביותר. באמריקה, כידוע, זה כבר התחיל הרבה קודם. קנדי היפה ניצח בעימות הטלוויזיוני את ניקסון (שסירב להתאפר הופיע בחליפה שהתמזגה ברקע ונורת התאורה מעליו הייתה שרופה).אלה ששמעו את העימות ברדיו, אגב, היו בטוחים שניקסון ניצח...
אחרי זה הביא את העניין לשיא רייגן וכך הלאה. האם אנחנו בדרך לשם?
עוד עניין הפוליטיקאי היפה מתחבר בעיני לחיפוש אחרי הפוליטיקאי הנקי וגם את זה לפיד מספק. כמו שהערת כשנכנסת לפוסט שלי (בא לשכונה בחור חדש) אמרו חכמינו "אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו". העניין כמובן אינו חד משמעי ופתוח לפרשנות (ברור שלא כל אחד יכול לחוזר ובית משפט צריך לאפשר לו את זה) אך הרעיון הוא, כפי שאני מבין אותו, שמי שנכווה (או לחילופין יש בו פגם ) עשוי להבין , ולהיזהר, יותר מהציבור אותו הוא אמור לייצג.
עצבן אין לנו כל כך מה להתלונן,,... כי ישראל התברכה במנהיגים שאני לא אגדיר כמכוערים[מתוך נימוס] אך נראים רע למדי, החל: מבן גוריון, גולדה מאיר, אשכול, בגין, יצחק שמיר, אהוד ברק, אריק שרון[נראה טוב כשהיה חייל ותו לא], ולמעשה רק רבין היה באמת הגבר הכי נאה והוא נרצח. אני מקווה שזה לא רמז לבאות
אני טוענת אחרת, שהישראלים לא כל כך אוהבים מנהיגים יפים[אטולי כי המבחר גרוע בכנסת] אבל נמשכים למנהיגים גרועים. בדיוק כמו סינדרום הנשים הנמשכות לגברים אביוזרים. מעולם בנות עשרה בישראל, לא תלו פוסטר של ראש ממשלה ישראלי. וביבי אולי היה גבר נאה בצעירותו, אך הוא כבר מזמן לא נראה טוב, שוב זה לטעמי בלבד. אך במסגרת השטחת הסיבות לבחירת ראש ממשלה בישראל, למה שנושא היופי באמת לא יעלה? אתה צודק.
אגב טוני בלייר היה אחד מראשי הממשלה המשובחים של בריטניה והוא בהחלט גבר נאה וקלינטון הנאה, שבזמנו הצליח לשפר את הכלכלה האמריקאית אבל יופיו היה לו בסופו של דבר לרועץ- עם סיפור לוינסקי.