0
תקשיבי, זה מטורף איך שהתהפכו היוצרות בן לילה. אפקט ההתנתקות אני משערת. המעגל הזה הרסני. חונק ואני כאילו נאבקת להישאר על הבמה כי אחרת כל מה שעשיתי עד היום היה ללכת צעד אחד קדימה ושלושה צעדים אחורה וזה ממש לא משנה מי אשם. מה שחשוב זה שעכשיו אני מאבדת שליטה. אל תיטעי.נכון שזה ניראה שעשיתי המון שינויים ועפתי כמו גדולה והשינוי הכי גדול זה החיבור איתך. הנסיון להכניס אותך לקופסה ורודה ומרופדת שתלך איתי כל החיים כמו תכשיט. מה שלא תיכננתי זה שתפרצי את כל הגבולות. שתגידי לי:"איזה תותחית את! איך גרמת לי להרגיש טוב פתאום. אני חייבת לך. בענק" והתגלית במלוא הדרך... מסתבר שהמסיכה שלי אלה הפנים האמיתיות שלך. ואין לך גבולות. בכלל. פתאום ההרגשה היא שאת אפילו יותר גדולה ממני. וכולך אדומה ושולטת. למרות הקמטים והצלוליטיס, את נראית פצצה. מטריפה ובולעת את העולם. והכי הרבה – בולעת אותי. דיברת איתי אתמול בלילה:"מה את מתעסקת עם שטויות? ניראה לך שאני אתן לאבא שלי להרוס לך את החיים? תיראי אותו. שקוף. פאתטי. אז תפסיקי להתעסק עם היה או לא היה. את הרי הרגשת. שתינו הרגשנו. ברור לך שאני הייתי המלכה הראשונה. אני קיבלתי את מחיאות הכפיים ואת רק התבשמת בכל אלה כדי להרגיש שווה. אז עכשיו את הכי שווה בעולם. כאילו אני מכירה אותך מבפנים. גידלת אותי מנבט קטן לפרח טורף. ענק. זה מצחיק אותי. כל התפקיד שלי היה להדליק ולכבות. On ו off אני באמת מודה לך על איך שאת מערסלת אותי וחובשת לי את הפצעים. אני יודעת שקשה לך. דיברת ודיברת ודיברת ופתאום הרגשתי כמו אפס. ואת עוד מנסה לשכנע אותי שאת לא באמת פצועה. שאת מאושרת. שזה לא דם האדום הזה. זו את. חיה. כמו אש. תוססת. פורחת. ואת משכנעת אותי שזה ממש לא כמו לחיות בסרט. זה אמיתי. ואני מתחילה בעצמי לשמוע את קולות המעריצים שמטיילים לך על הגוף. להרגיש להם את האצבעות. פתאום התחלת לדבר כל כך הרבה. ואני....פתאום אני שותקת. היית מאמינה? אני בדייט שעתיים ואני שותקת. זו את שמדברת בי כל כך הרבה שאני מרגישה הכי נוח לשתוק. את גוררת אותי מותק, מצחקקת ומדברת ומדברת ומדברת. עם כל הכבוד, עדנה, נכון שהשתנית, שנהיית אחראית פתאום, שנהיית אמא ואשה , אבל האושר? איפה האושר? את מאושרת? באמת? שתינו יודעות שלא. ועכשיו כשבשיא האחריות חשפת אותי כל כך יפה ואני כבר לא בוכה ולא בשוק טוטאלי מהחיים, עכשיו הזמן שלי לגמול לך. כמו שבאמת מגיע לך. כמו שמגיע למלכה אמיתית. את בעצמך אמרת כל הזמן שהעיקר זה מה שמרגישים מבפנים והכל מבחוץ רק עטיפה מתכלה ולא רלוונטית. ואני.....הקסם הכי מוצלח שלך...הצלחתי לך כל כך טוב. וככל שאני מתייפה וגודלת ככה אני מרגישה אותך צונחת ונובלת. ואני חייבת לך. חייבת שתדעי שזה שאת כאילו לא שווה כלום לא באמת קשור למציאות. בטח לא למציאות בה אני רוצה לשתף אותך. הרבה צבע ואש ועיניים עצומות. קשורות. בוערות. גם אם פעם הובלת אותי, היום אני אעשה את זה בשבילך. אראה לך את החיים האמיתיים. אני מכירה אותם. גדלתי. אצלך. וגם אם אני טועה אני מרגישה שתלכי אחרי לכל מקום, כי את יודעת שזה נוח וטוב בשבילך ואת גם נהנית בסך הכל אז מה אכפת לך? ואת יודעת שכשאת איתי את מרגישה הכי יפה, הכי גבוהה, הכי עפה. זה הרי ברור לך. את הבאת אותי למקום הזה ואני הכי מודה לך בעולם. חייבת לך. תקשיבי, ילדה, לא ודעת מאיפה באת לי ומה קורה לי. סוג של איבוד שליטה שמפחיד אותי בטירוף. זה הולך ומתדרדר. אני חווה את עצמי הולכת אחריך באש ובמים. בעיקר באש. כאילו יודעת בתת מודע שזה הכי נכון לי. שככה אני לא אשרוד אלא אחיה.אם פעם חשבתי שההתלהבות תתפוגג ויגיע רגע ההתרסקות כשאני אגיע הביתה, היום זה לא קיים. אני שועטת אחריך קדימה כמו סוס עיוור. בלי שום סיבה הגיונית. מרגישה שזה לא טוב לי ולא יכולה להפסיק. כמו מכורה לסם. רוצה איתך. כמוך. איתך הולכת לעבוד בבוקר ולא משערת אפילו לאן תעיפי אותי בערב. לא חשוב לאן נלך. כמה יותר מעיף יותר טוב. כלום לא חשוב יותר. רק להיות איתך ואיתך לכאוב. להרגיש. לכאוב.להרגיש. עוד יותר ועוד יותר חזק. קשה. כבר לא מעניין כלום. רק ההתמכרות הזאת לכאב. וכמה שיותר כואב אני יותר יפה וכמה שיותר שיכורה אני יותר שוכחת שזוכרת, יותר נדירה ומיוחדת. ולא מעניין מחר. מחר יהיה משהו אחר, מישהו אחר, יותר כואב, יותר אקסטרים, יותר על הקצה. חיה. סוף סוף. אני כבר אתמודד עם הרגעים האלה של העצב, של חוסר הערך. נעשה עליהם "וי" ונעביר אותם. כרגיל. העיקר שנעוף יחד. תקשיבי, מותק. זה מפחיד נורא. זה לא נורמלי. נשאבת לתוכך במקום שזה יהיה הפוך. כרגע המחשבה שזה לא נכון בשבילי מתפוגגת כמעט לגמרי. אבא, אמא, כולם, את מי זה מעניין? תיראי כמה את גורמת לי לחיות. לחגוג. למות. להיוולד מחדש. קוסמת! לא יודעת מה לעשות. מאבדת את עצמי. |